אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הורוביץ נ' שייקה יוסף ואח'

הורוביץ נ' שייקה יוסף ואח'

תאריך פרסום : 22/06/2010 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
292-09
21/06/2010
בפני השופט:
שאהר אטרש

- נגד -
התובע:
צבי הורוביץ
הנתבע:
1. שייקה יוסף
2. חנה יוסף

פסק-דין

פסק דין

רקע

1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ערפאת טאהא) בת.א. 425/08 מיום 8.7.09, לפיו, נדחתה תביעתם של המערערים, ונתקבלה התביעה שכנגד של המשיבים, והמערערים חוייבו לשלם למשיבים סך 47,424 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשתי התביעות בסך 10,000 ₪ + מע"מ.

2.שתי התביעות בבית משפט קמא עסקו בהסכם שנחתם בין הצדדים במהלך שנת 1998, לפיו, נמסר למערערים שטח של נחלה חקלאית בכפר יובל שבצפון בשטח של כ- 30 דונם, שהיה בהחזקתם של המשיבים, וזאת לצורך עיבודו ונטיעת מטעים, כשהמערערים מתחייבים לשלם למשיבים סך 18,675 ₪ לשנה תמורת הסיוע שהתחייבו המשיבים כלפי צד שלישי בשם רוני אליהו במשך תקופת ההסכם, שנקבעה ל- 17 שנים משנת 1999 עד 2015 (להלן: "ההסכם"). אין מחלוקת, כי המערערים יצאו מאותה חלקה בסוף שנת 2005, וכי מר צביקה תובל (להלן: "מר תובל") מקיבוץ שניר, שכר את השטח מאת המשיבים.

3.בכתב התביעה של המערערים נטען, כי משיב 1 (להלן: "המשיב") הפר את ההסכם, בכך, שלא סופקה למערערים כמות המים עליה הוצהר עם חתימת ההסכם (28,000 קוב לשנה) וכי בשנת 2000, עת יצא צה"ל מהמקום, נמתח קו גבול חדש והחלקה הפכה להיות מחוץ לגדר המערכת. עוד טענו המערערים, כי הם מצאו את עצמם בשטח מסוכן מבחינה ביטחונית ולא ניתנה להם אפשרות סבירה לעבד את השטח.

4.המשיבים טענו בתביעה שכנגד, כי על המערערים לשלם להם את הסכומים המפורטים בסעיף 19א' ו- ב' לתצהירו של המשיב, לומר, דמי שכירות בגין 4 חודשים בשנת 2004, ודמי שכירות בגין שנת 2005; המשיבים דחו מכל וכל את גרסת המערערים, כי בשלהי שנת 2005 או בתחילת 2006, נכרת בין הצדדים הסכם חדש, לפיו, ויתרו האחד כלפי השני על כל טענה או תביעה (נ/3) (להלן: "ההסכם נ/3"). המשיב הכחיש, כי הוא חתם על הסכם זה או הסכים לתוכנו, אם כי, טען בהמשך, כי הסכם הויתור התייחס לתקופה מסוימת מאז החתימה מול קיבוץ שניר, אך לא התייחס לתקופה שקדמה לכך. עוד טען המשיב, כי מגיע לו פיצוי מוסכם בסך 50,000 ₪.

5.המערער 1 (להלן: "המערער"), המשיב ומר תובל נחקרו על ידי בית משפט קמא במהלך הישיבות הראשונות שהתקיימו בתיק; המערער והמשיב הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובישיבת ההוכחות מיום 8.7.09 נחקרו חקירה נגדית. בתום אותה ישיבה, השמיעו ב"כ הצדדים את סיכומיהם בעל-פה.

פסק דינו של בית משפט קמא

6.בית משפט קמא קבע בפסק דינו, כי המשיב לא הפר את ההסכם, כי המערער נקלע לקשיים כלכליים, ללא קשר למעשה זה או אחר של המשיב, ובשל קשיי המערער עצמו, הוא לא היה יכול להמשיך ולהחזיק בחלקה, ודחה מכל וכל את ניסיונו של המערער לגלגל את האחריות לפתחו של המשיב. בסופו של יום נדחתה התביעה העיקרית, זו של המערערים.

7.באשר לתביעה שכנגד, העדיף בית משפט קמא את גרסתו של המשיב, לפיה, הצדדים הסכימו לוותר על הטענות ההדדיות בקשר לתקופה מאז סיום ההסכם, הא ותו לא; וויתור זה אינו חל על חובתו של המערער לשלם דמי שכירות בגין התקופה שבה שהה בחלקה; בית משפט קמא דחה את טענת המשיב לפיצוי מוסכם בגין ההפרש בדמי השכירות שהמערערים היו אמורים לשלם לו ובין דמי השכירות שהתחייב קיבוץ שניר לשלם לו בהתקשרות החדשה לאחר המערערים וזאת משוויתר המשיב למערער במסגרת ההסכם נ/3 על הנזק שנגרם לו עקב קיצור תקופת השכירות כפוף לכך, שהמערער יפנה את השטח.

בשל כל אלה, קיבל בית משפט קמא את התביעה שכנגד וחייב את המערערים בתשלום דמי השכירות כמפורט לעיל.

טענות הצדדים

8.בהודעת הערעור נטען, כי טעה בית משפט קמא עת התעלם מכך, כי לאחר שהמערערים השקיעו סכומי כסף נכבדים, נתברר להם כי המשיבים העלימו מהם עובדות מהותיות לגבי החלקה, כי השטח נמצא בלב שמורת טבע ובה מאות חזירי בר מוגנים, כי מדובר בשטח צבאי סגור ואסור לבצע בו כל פעולת ירי, וכי בניגוד להתחייבות המשיבים נתברר, כי אין למערערים הקצאת זכויות מים כפי המכסה המוסכמת. בנוסף, בית משפט קמא התעלם מהעובדה המכרעת, כי שנתיים לאחר חתימת ההסכם, השתנה המצב לחלוטין, שכן בשנת 2000 יצא צה"ל מלבנון, וכתוצאה מכך, החלקה הפכה להיות מחוץ לגדר המערכת, והמערערים מצאו את עצמם באזור מסוכן מבחינה ביטחונית. המערער פנה למשיב אין ספור פעמים והודיע לו שבמצב זה לא ניתן יהיה להמשיך בקיום ההסכם. בנוסף, נטען, כי המשיבים לא נשאו בהוצאות הישירות של עיבוד השטח כהתחייבותם וגם נטל זה נפל על כתפי המערערים. לטענתם, שגה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהעובדה, כי המערערים ביקשו שוב ושוב מאת המשיבים, החל משנת 2002, לקבל לידיהם בחזרה את החלקה ולהחזיר להם את כספי ההשקעה וההפסדים שספגו.

9.טענה נוספת בפי המערערים, כי בית משפט קמא התעלם מעדותו של המשיב, אשר הודה כי בשנת 2002 ביטל המערער את ההסכם, הפסיק לשלם דמי שכירות ועזב את החלקה, ומכאן, שגה בית משפט קמא עת חייב את המערערים לשלם למשיבים דמי שכירות בגין התקופה של 2004-2005. לטענת המערערים, בית משפט קמא יצא מנקודת מוצא מוטעית ושגויה לגבי פרשנות מהותו וטיבו של ההסכם והתעלם מאופיו האמיתי של ההסכם, כהסכם עיבוד שטח חקלאי וכי המערער נקלע לקשיים כלכליים ללא קשר לאותו הסכם.

10.באשר לתביעה שכנגד, טענו המערערים, כי שגה בית משפט קמא משקיבל את התביעה שכנגד, והתעלם מעדות אובייקטיבית וברורה של מר תובל, שהינה אמינה ומבוססת, אשר העיד, כי הצדדים הגיעו להסכמה מפורשת בסוף שנת 2005 או בתחילת 2006, לפיה, בוטל ההסכם ביניהם והם וויתרו על כל הטענות ההדדיות האחד כלפי השני ובכפוף לכך עזבו המערערים את השטח. לטענת המערערים, מדובר בעדות ברורה וחד משמעית שבית משפט קמא היה אמור להסתמך עליה בקביעותיו.

11.בטיעוניו בפני, עמד המערער על בקשתו להבאת ראיה נוספת (בש"א 200/10), בדבר השלמה לעדותו של מר תובל בנוגע להסכם הויתור ההדדי נ/3, וזאת באמצעות תצהיר מטעם מר תובל. לטענת המערער, מר תובל הוא זה אשר הכין את ההסכם נ/3 ויש בעדותו כדי לשנות ממסקנותיו של בית משפט קמא בעניין זה.

12.ב"כ המשיבים תמך בפסק דינו של בית משפט קמא, על קביעותיו; ב"כ המשיבים התנגד לבקשת המערער להגשת ראיה נוספת בערעור וטען, כי למערער היתה הזדמנות להזמין עד זה, אך הוא לא עשה כן; בית משפט קמא הוא אשר זימן את מר תובל והאחרון השיב לשאלות בית המשפט, כך, שלמערער היתה אז הזדמנות לזמנו שוב למתן עדות. מכל אלה, ביקש ב"כ המשיבים לדחות את הערעור ואת הבקשה להבאת ראיה נוספת.

13.בתשובה טען המערער, כי מר תובל נמנע מעדות בשל קרבתו המשפחתית למשיב ולטענתו, במהלך עדותו בבית המשפט הוא היה שרוי בלחץ אדיר, אך, משראה מר תובל את פסק הדין של בית משפט קמא, הוא הסכים וביקש לבוא ולהעיד.

הבאת ראיה נוספת בערעור

14.הדין לעניין הגשת ראיות נוספות בשלב הערעור מוסדר בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כהאי לישנא:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ