אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הורביץ נ' מלצר

הורביץ נ' מלצר

תאריך פרסום : 29/08/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
25812-06-12
25/08/2013
בפני השופט:
יגאל נמרודי

- נגד -
התובע:
אביבה יוספה הורביץ
הנתבע:
רועי דוד מלצר
פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.11.2011, ברחוב דיסנצ'יק, בתל אביב.

נהגת התובעת (בתה של התובעת) נסעה ברחוב חד סיטרי בתל אביב מאחורי רכב הנתבע. הנתבע התעתד לבצע פנייה שמאלה על-מנת לחנות בניצב למדרכה, לצד ביתו. נהגת התובעת עקפה עם רכבה את רכב הנתבע, אז אירעה התנגשות בין כלי הרכב.

גרסאות הצדדים בכתבי הטענות:

גרסת התובעת בכתב התביעה: "ביום 11.11.11 נסעה הניסן מאחורי הפז'ו בנתיב הימני מבין שניים ברחוב דיסנצ'יק בתל אביב כשלפתע נעצרה זו בנתיב הנסיעה ומשכך יצאה הניסן לעקיפתה עת, לפתע פתאום ללא איתות או אזהרה, זינקה הפז'ו במהירות ובחדות שמאלה - ככל הנראה על מנת להיכנס לחנייה בשמאל הדרך ובתוך כך פגעה בעוצמה בחלקה הקדמי ימני של הניסן" (סעיף 3 לכתב התביעה).

גרסת הנתבע בכתב ההגנה: "... נסעתי בפיז'ו במהירות סבירה, כאשר אותתי שמאלה כדי להחנות, הבטתי במראה וראיתי מאחורי מכונית, פניתי שמאלה אל תוך מפרץ החניה בצד הרחוב ובעודי פונה, התנגשה בי הניסן בנסיון לעקוף אותי משמאל" (ראה סעיף 4 לכתב ההגנה).

גרסאות הצדדים סותרות. לאחר בחינת כתבי הטענות והעדויות שנשמעו בדיון, לאחר ניתוח ההדגמה שערכו הנהגים המעורבים באמצעות רכבי הדגמה ולאחר בחינת התמונה שהוצגה וסימון מיקום התאונה, מצאתי מקום לקבוע כי הצדדים – שניהם – אחראים לקרות התאונה, במידה שווה; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי לכדי מסקנה כאמור:

אין מחלוקת שהכביש בו אירעה התאונה הוא חד סטרי. נהגת התובעת טענה שהכביש בו אירעה התאונה כולל שני נתיבים. מנגד, הנתבע טען בסעיף 3 לכתב ההגנה כי "ברחוב דיסנצ'יק, בו אני גר, אין שני נתיבים כי אם אחד". בדיון חזר הנתבע על טענתו וטען: "אני לא רואה שום סימון לשני נתיבים ברחוב זה" (ע' 2, ש' 32-31).

לאחר שבחנתי את התמונה שהוגשה בדיון [ת/1], הגעתי למסקנה שמדובר בכביש בעל שני נתיבים, על כל הכרוך והמשתמע מכך. ניתן להסיק זאת הן מרוחב הכביש והן מהעובדה שבסוף הכביש מוצבים שני התמרורים, אחד בכל צד. היינו, תמרור אחד עבור כל נתיב.

תקנה 43(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") מורה כדלקמן:

"נוהג רכב המתכוון לפנות שמאלה יתחיל את פנייתו – מכביש חד סיטרי – כאשר רכבו נמצא בצד שמאל של הכביש".

על הנתבע היה לבצע את הפניה שמאלה מהנתיב השמאלי בכביש אל מקום החנייה. מאחר והנתבע עמד על טענתו גם בכתב ההגנה וגם בדיון שנערך לפני על כך שהכביש בו ארעה התאונה בעל נתיב נסיעה אחד בלבד, לא שוכנעתי שהנתבע נהג באופן כאמור בעת שפעל להחנות את רכבו. לו היה הנתבע מבצע את הפנייה שמאלה מהנתיב השמאלי, לא היה ניתן לעקוף אותו והתאונה לא הייתה נגרמת. עובדה זו נזקפת לחובת הנתבע.

לטענת התובעת בכתב התביעה ונהגת התובעת בדיון שנערך לפני, רכב הנתבע עצר ורק לאחר מכן יצאה הנהגת לעקיפה. מנגד, הנתבע טוען: "לא עצרתי בצד ימין אלא אותתי שמאלה והסתכלתי במראה האחורית..." (ע' 3, ש'2-1). במצב דברים בו כל צד מצדד בגרסת שונה, קיימת חשיבות שכל צד יתייצב לדיון עם כל הראיות מטעמו. ראיה ראשונה במעלה היא הגרסה הראשונית הנמסרת לחברת הביטוח. בדיון שהתקיים לפני מסר הנתבע את טופס ההודעה מטעמו לחברת הביטוח [נ/1], כאשר התובעת לא הציגה את הטופס מטעמה. הימנעות התובעת מהבאת טופס ההודעה נזקפת לחובתה.

בהמשך הדיון העידה עדת התביעה, הגב' יפעת חן (חברתה של הנהגת): "יצאנו מהרחוב ונסענו אני הייתי בפלאפון לא ראיתי את הנסיעה עד שהרגשתי את הפגיעה..." (ע' 3, ש' 11). מעדותה לא ניתן להסיק על הסיבות לקרות התאונה.

בנסיבות כאמור, איני מקבל את גרסת נהגת התובעת לפיה הנתבע עצר עצירה מוחלטת טרם שהיא החלה לעקוף את רכבו ושהוא לא אותת טרם הפניה.

בהתאם לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר...". לא שוכנעתי שנהגת התובעת נתנה דעתה באופן מלא לתנועה בכביש. עובדה זו נזקפת לחובת התובעת.

לצד אחריות הנתבע לקרות התאונה, יש מקום לייחס אחריות גם לנהגת התובעת, שהרי גרסתה לפיה רכב הנתבע נעצר לפתע נדחתה, באופן שהמסקנה המתחייבת היא שהנהגת יצאה לעקיפה מבלי ליתן את דעתה לנוכחות רכב הנתבע בכביש או שהיא העריכה (הערכה שגויה) שהיא תצליח לעקוף אותו בבטחה.

שיעור הנזק: הנזק הישיר, כאמור בסעיף 5 (3-1) לכתב התביעה, לא נסתר. התובעת זכאית לפיצוי בשיעור מחצית מהנזק הישיר; איני מאשר את הפיצוי הנתבע בסעיף 5(4) לכתב התביעה, וזאת בהיעדר הוכחה.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 8,281 ₪, בצירוף אגרת ביהמ"ש ע"ס 80 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט ע"ס 350 ₪ (במסגרת קביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה ששני הנהגים המעורבים נמצאו אחראים לקרות התאונה במידה שווה).

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ