אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הוראת סעיף 214 (ב3) לחוק העונשין המגנה על גופם ופרטיותם של קטינים- אינה עומדת בסתירה לפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד אדם וחירותו

הוראת סעיף 214 (ב3) לחוק העונשין המגנה על גופם ופרטיותם של קטינים- אינה עומדת בסתירה לפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד אדם וחירותו

תאריך פרסום : 22/04/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
5174-06
27/12/2006
בפני השופט:
פלד מרדכי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ויסמונסקי
הנתבע:
מיל ולדימיר
עו"ד רכבי
הכרעת דין

נגד הנאשם, ולדימיר מיל, הוגש כתב אישום  על פיו בתאריך 1.5.06 ובמהלך השנתיים שקדמו לכך, החזיק ברשותו, במחשב, בדירתו, שברח' דולצ'ין, בת"א, סרטונים ותמונות המתעדות מעשי תועבה מיניים כלפי קטינים, בהשתתפות קטינים או בקשר עם קטינים, על פי הפרוט הבא:

א.    א.    מעל 20 קבצי מחשב כנ"ל המכילים סרטונים.

ב.     ב.      מעל 70 קבצי מחשב כנ"ל המכילים תמונות.

בנוסף החזיק ברשותו 21 תקליטורים אליהם צרב סרטונים  ותמונות שמתעדים מעשי תועבה מיניים כלפי קטינים, בהשתתפות קטינים או בקשר עם קטינים, שהכילו מעל  1000 קבצי מחשב המכילים סרטונים ומעל 10,000 קבצי מחשב, שהכילו תמונות.

עולה כי הסרטונים והתמונות הורדו על ידי הנאשם, בהזדמנויות שונות, מאתרי אינטרנט שונים, אליהם גלש הנאשם, למטרת צפייה בפרסומי תועבה ובהם דמויות של קטינים. בגין אלו יוחסה לנאשם עבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, על פי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) הקובע כלהלן:

" המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו - מאסר שנה; לענין סעיף קטן זה, "מחזיק" - למעט המחזיק באקראי ובתום לב."

כתב האישום הוגש בהסכמת פרקליטת מחוז ת"א, כדרישת סעיף 214 (ב3) לחוק. יש להוסיף כי מטיעוני המאשימה מתברר כי התיק בעניינו של הנאשם נפתח נוכח פניה של ה-F.B.I האמריקאי, למשטרת ישראל, באמצעות האינטרפול וזאת בעקבות מבצע של ה- F.B.I, שמטרתו היתה לפגוע בפדופיליה האינטרנטית ובמהלך אותה חקירה נתגלה כי מספר גולשים ובהם הנאשם, נכנסו לאתרים פדופיליים וזוהו והחיפוש שנערך בדירתו של הנאשם ובמחשבו הוא שהביא לגילוי כמויות אלו של התכנים הפדופיליים, שהחזיק ברשותו.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום במלואן, אלא שלטענת סנגורו, עו"ד רכבי, האיסור הפלילי נשוא סעיף 214 (ב3) הנ"ל (להלן גם: הוראת החוק) פוגע בזכויות יסוד של הנאשם כפי שנקבעו בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאמור, האישום פוגע בפרטיות ובצנעת החיים מאחר ומדובר באיסור פלילי הפולש, באופן בוטה, לטענת הסנגור, לפרטיותו ולצנעת חייו של האזרח, הכל כשמדובר בפרסומים המוחזקים על ידי האזרח בביתו ושנועדו לשימושו האישי, הפרטי והאינטימי. נטען כי על בית המשפט להפעיל פיקוח הדוק ומחמיר, במקרה זה, בו מדובר בפגיעה קשה בערכי יסוד מוגנים מעין אלו.

כמו כן, נטען, כי אמנם תכלית החקיקה הנ"ל, שהינה הגנה על שלומם של קטינים ראויה היא, מה גם שמדינת ישראל התחייבה להגנה על תכלית זו במסגרת הדין הבינלאומי. בהקשר זה מפנה ב"כ הנאשם גם לדברי ההסבר להצעת החוק בקשר לסעיף הנדון (ה"ח 2639 מיום 21.7.97) ולדברי שר המשפטים דאז, צחי הנגבי, בהם נדון החוק בקריאה ראשונה, שבהם נאמר בין השאר:

" התלבטנו האם מן הראוי לקבוע בספר החוקים עבירה כזאת. הרי, לכאורה, ככל שמעשיו של אדם נוגעים אך ורק לו ולא פוגעים באדם אחר או בערך חברתי מוגן אחר, לא ראוי לאסור על אדם להתנהג כפי רצונו. בעניין הזה החלטנו, בסופו של דבר, שלא יהיה מן הראוי להתעלם מהעובדה, שבגלל הדרישה לסוג כזה של פרסומים פורנוגרפיים, לעתים אפילו פרסומים פורנוגרפיים אלימים ולעתים אפילו אלימים ביותר, אף שזה לשימוש אישי, הדרך היחידה להשגת הפרסום הזה היא לחייב ילדים להשתתף בהם, והפגיעה בילדים בהקשר זה היא כמעט בלתי נסבלת.... אנחנו סבורים, שבהתלבטות הזו ובאיזונים האלה הקביעה שאנחנו רוצים לקבוע היא ראויה."

צוין על כן, כי מעיון בדברי הכנסת שלעיל ומדברים שנאמרו בקריאה השניה והשלישית לחוק, כפי שבאו לידי ביטוי גם מפי יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט דאז, ח"כ חנן פורת ולפיהם: " אנחנו מודעים לכך שיש קושי מסוים בהטלת הגבלות על התחום הזה.", עולה כי המחוקק התלבט באשר להצדקתו של האיסור הנדון ובסופו של דבר סבר המחוקק שאין מנוס מהטלת איסור זה, נשוא דיוננו, שכן הצורך הפרטי של האזרח בהחזקת פרסומים אלו, הוא המניע את גלגלי הפעילות הסובבת את ייצורם והפצתם של אותם חומרי תועבה, הנוגעים לקטינים.

נטען אפוא כי האיסור  אינו מידתי וכי את תכלית החקיקה ניתן היה, וחובה היה להשיג בדרך שפגיעתה בזכויות היסוד של האזרח הינה פחותה. עוד נטען, כי בעוד שהאיסור על פרסום והצגת תועבה הינו מידתי, בהיותו מקדם את התכלית הראויה, הרי האיסור נשוא סעיף 214(ב3) הינו החריג, בהיותו בלתי מידתי, מאחר והינו עושה שימוש בפרט כאמצעי, חלף מטרה ואיסור ההחזקה עצמו אינו מקדם תכלית ראויה, כאשר באמצעות האיסור על ההחזקה מבקש המחוקק להגיע, בעקיפין, על מנת למגר את התופעה, ביוצרי הפרסום ומפיציו, שהם היעד העיקרי והם תכלית האיסור.

בנוסף הועלתה הטענה כי אין זה מידתי כי המדינה תעשה שימוש בפרט במלחמתה כנגד תופעה זו, בטרם מוצו כל הסמכויות כנגד המפיצים והיוצרים עצמם, כמו בדרך  של חסימת גישה לאתרי אינטרנט המהווים עבירה פלילית. בנוסף נטען, כי כפי שהמחוקק אסר על סרסרות לזנות ועל סחר בנשים לצרכי זנות ועל ניצול קטינים לזנות (סעיפים 199, 203א.ו-203ב. לחוק) - לא נעשה שימוש בפרט הפונה לקבל שרותי זנות - על דרך הגדרתו כעבריין, הגם שניתן, באמצעותו, להילחם "בתעשיית" הזנות וראוי שעיקרון זה ייושם אף בעניין פרסום תועבה. על כן נטען כי בידי המדינה כלים אחרים להשגת התכלית כמו חינוך והסברה, וחסימת הגישה לאתרים הללו, שפגיעתם בחרות האדם ובכבודו - פחותה.

בנוסף נטען כי קביעת תקופת התיישנות קצרה והסכמת פרקליט מחוז קודם להגשת כתב אישום, עדיין אין בהם לרפא את החשש לפגיעה בלתי מידתית בזכויות היסוד של הפרט וכן כי לא ניתן ללמוד ולהקיש לכאן מהטלת האיסור במדינות רבות אחרות, לרבות ארצות הברית, משמסתבר כי לא כל מדינות ארה"ב אימצו איסור זה, מה גם שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יצר ערכים מוגנים ייחודיים לשיטת המשפט הישראלית וכי עצם ההחזקה בכמות גדולה של פרסומים אלו, אינה מקימה בפני עצמה חשש להפצת החומר ולא הובאו כל ראיות בנידון זה ומשמתברר כי הנאשם אינו מוגדר "מפיץ" או "מייצר" או "מפרסם" תועבה. מטעמים אלו נטען כי על בית המשפט להורות כי העבירה המיוחסת לנאשם, עומדת בסתירה לפסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ועל כן לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו.

לעניין ההיבטים הנוגעים לתכליות סעיף 214(ב3) ראוי לחזור ולהפנות לדברי ההסבר להצעת החוק, שקבעה את הסעיף הנ"ל כעבירה ובהם נאמר בין השאר:

"אנשי מקצוע סבורים שכדי להגן על הקטינים צריך להקטין את הדרישה של אנשים פרטיים לחומר מסוג זה. באיזון בין חופש הבחירה של אדם לגבי חומר קריאה או צפיה שהוא מחזיק בביתו, הפגיעה בקטינים המשמשים להפקת חומר תועבה זה וניצולם המיני של הקטינים, הגנתו של הקטין חשובה יותר." (הצעת חוק 2639 תיקון מס' 58 (עבירות זנות, מין ותועבה), התשנ"ז-1997)

ולא למותר לציין כי מדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל עולה כי תכליתו של סעיף 214 בכללותו הינה מאבק:

תופעת ניצולם של קטינים בתעשיית הפרסומים הפורנוגרפיים. המדובר לא רק בפרסומים על דפי התקשורת הכתובה, אלא גם בסרטים ובקלטות וידאו המופצים גם באמצעות תקשורת מחשבים. תעשיה זו פורחת במספר רב של מדינות ותוצרת זו מגיעה גם לישראל. חומר התועבה המצוי בקלטות הוא קשה במיוחד ומתגלה בו ניצול מיני חמור של קטינים, לעתים גם תוך עשיית מעשי אלימות חמורים בקטינים." (הצעת חוק 2639 תיקון מס' 58 (עבירות זנות, מין ותועבה), התשנ"ז-1997)

ולא למותר גם לחזור לדברים נוספים של שר המשפטים דאז, צחי הנגבי, בהקשר זה, בדברי הכנסת שהשמיע בהקשרו של סעיף זה, כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ