אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הוצאות שיערוך של פיקדונות שהתקבלו מלקוחות לא ינוכו ממס

הוצאות שיערוך של פיקדונות שהתקבלו מלקוחות לא ינוכו ממס

תאריך פרסום : 28/10/2007 | גרסת הדפסה
דנ"א
בית המשפט העליון
10334-06
26/10/2007
בפני השופט:
המשנה לנשיאה א' ריבלין

- נגד -
התובע:
החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ
עו"ד א' רפאל
הנתבע:
1. פקיד שומה למפעלים גדולים
2. פז גז חברה לשיווק בע"מ
3. פז גז 1993 בע"מ

עו"ד י' ליבליין
החלטה

1.        בפני עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 9391/01, שבו נדחתה עמדת העותרת באשר למספר סוגיות מס.

           בפסק הדין נשוא העתירה, קבע בית משפט זה (מפי השופטת ע' ארבל ובהסכמת הנשיא (בדימ') א' ברק והשופטת א' חיות) כי אין להתיר לעותרת לנכות הוצאות שיערוך של פיקדונות שהתקבלו מלקוחותיה, ודחה את הפרשנות שהציעה לתקנות מס הכנסה (ניכוי לחברת גז), התשמ"ז-1987. כמו-כן, אישר בית המשפט את קביעתו של בית המשפט המחוזי (השופטת ב' אופיר-תום) כי מקדמות שגבתה העותרת מלקוחותיה מהוות הכנסה לצרכי מס.

2.        העותרת היא חברת גז. לקוחות שביקשו להתקשר עם העותרת - כמו עם חברות גז אחרות - נדרשו להפקיד בידיה סכום כסף - כפיקדון. מטרת הפיקדון היתה להבטיח את פירעון חובותיו של המתקשר כלפי החברה ואת החזרת הציוד המושאל לו במצב תקין. לפיכך, ולפחות מצד העקרון, הפיקדון אמור להיות מוחזר ללקוח בתום ההתקשרות, לאחר פירעון חובותיו והחזרת הציוד המושאל. הפיקדון המוחזק על ידי חברות הגז הוצמד לגובה הפיקדון הנדרש ממצטרף חדש בעת פרישתו של הלקוח. כספי הפיקדונות שקיבלה החברה שימשו אותה לצורך מימון רכישת נכסיה הקבועים. כמו-כן, היתה העותרת גובה מכל לקוח חדש סכום כספי אשר כונה "מקדמה". סכום זה שולם כמקדמה עבור מלאי הגז המצוי במרכזיית הגז שאליה מתחבר הלקוח. העותרת התחייבה כי בעת סיום ההתקשרות עם הלקוח יוחזרו לו כספי המקדמות, כשהם משוערכים לפי סכום המקדמה הנגבה בעת סיום ההתקשרות מלקוח חדש.

3.        בין העותרת לבין המשיב נתגלעו מחלוקות באשר לסיווג הפיקדונות והמקדמות. העותרת טענה, בין היתר, כי על פי כללי חשבונאות ומס מקובלים, יש לראות בפיקדונות חוב ודאי, לאמור: התחייבות. לכן, לטענתה, שיערוך הפיקדונות צריך להוות הוצאה מותרת בניכוי בקביעת הכנסתה החייבת במס. סיווג המקדמות כהתחייבות מביא לתוצאה שאין למסותן כהכנסות. המשיב טען מצידו כי הפיקדונות מהווים חוב תלוי, לפי כללי חשבונאות מקובלים, בעיקר לאור השיעורים הנמוכים של החזרת פיקדונות. לטענתו, לא נתקיימו התנאים הנדרשים להכרה בניכוי ההוצאה של חוב תלוי, כפי שנקבעו בפסיקה.

           לגבי המקדמות, טענה העותרת כי אלה מהוות התחייבות ללקוחותיה, שתסולק עם סיום ההתקשרות עמה. המשיב טען כי המקדמות בפועל אינן מושבות ללקוחות, או שהן מוחזרות בשיעור מזערי. לכן, לטענתו, יש לבצע סיווג כלכלי-מהותי של ה"מקדמות" כהכנסה החייבת במס עם קבלתה.

           העותרת והמשיב נחלקו גם בסוגיה הנוגעת להשלכת חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985 (להלן: חוק התיאומים) על הנושא הנדון, כאשר בלב המחלוקת הוצבו תקנות מס הכנסה (ניכוי לחברת גז), התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות הגז). בין היתר, טענה העותרת כי נוצר עיוות כלכלי בעטיה של תוספת בגין אינפלציה עבור נכסים קבועים שנקנו בכספי הפיקדונות, בעוד שמנגד לא מתאפשר לה לנכות את ההוצאה המקבילה של הפרשי השערוך. המשיב טען בעניין זה כי המחוקק ומחוקק המשנה קבעו בתקנות הגז הסדר מיוחד לעניין הטיפול המיסויי בפיקדונות שבידי חברות הגז. לטענתו, מהסדר זה עולה כי אין להעניק לחברות הגז ניכוי בשל פחת אינפלציוני.

4.        בית המשפט המחוזי פסק כי הפיקדונות הם בבחינת חוב תלוי, אשר ההוצאות בגינם - קרי: השערוך - לא מותרות בניכוי. בית המשפט בחן את הפיקדונות בראי שלושה תנאים: רישום הפרשה חשבונאית לפי כללי חשבונאות מקובלים, יכולת אמידת ההתחייבות באופן מהימן וסבירות פירעונו של החוב התלוי. בית המשפט הסיק כי הפיקדונות מקיימים את התנאי הראשון, למרות מחלוקת המומחים שהובאה בפניו. בית המשפט קבע כי ניתן לעמוד בתנאי השני, על ידי הכפלת מספר הפיקדונות במחיר הפיקדון. עם זאת, קבע בית המשפט כי הפיקדונות אינם עומדים בתנאי השלישי שעניינו סבירות פירעונו של החוב התלוי:

אליבא דמשיב, יש להסיק מן ההתבוננות במספר הצרכנים הנוטשים את החברה דרך קבע, מאז ועד היום, כי סיכויי מימוש הפיקדון כפי שכבר הוזכר לעיל, נמוכים הם מאד. שהרי, מספר הנוטשים בפועל כפי שנמדד לאורך השנים, זעום הוא כדי כך, שמשך תקופת ההחזקה הממוצעת של הפיקדונות, לפי חישובים שעשה המשיב, מגעת בפועל ל-50-30 שנה...

המערערת, שלא חלקה על נכונות קביעה זו בהתיחס לשנים עברו, מיקדה עם זאת כל מאמציה בניסיון להוכיח כי העתיד הצפוי יהיה שונה...

אין ספק, כי ככל שנוקפות השנים, אכן הולך וקטן הסיכוי הריאלי שכל אותם צרכנים אשר הפקידו בידי המערערת במועד כלשהו לפני 20, 30 ו-40 שנה, אותם פיקדונות זנוחים, יקומו פתאום וידרשו השבתם. משמע, הסבירות הגדולה היא שלפחות חלק מן הפיקדונות לא יוחזרו בסופו של דבר לידי הלקוחות, כשהתוצאה מכך הינה, שהחברה המחזיקה בפיקדונות תמשיך להנות בלא הגבלת זמן, מן הניכוים השנתיים של הפרשי השערוך אותם אולי לא תידרש לשלם לצרכן, לעולם.

           בית המשפט המחוזי דחה את הטענה כי הרפורמות הצפויות במשק הגז יביאו לשינוי דרמטי בהחזרת הפיקדונות - כנטען על ידי העותרת. לאור אי עמידה בתנאי זה, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של העותרת, כי יותר לה לנכות את הוצאות שיערוך הפיקדונות שקיבלה מלקוחותיה. בית המשפט המחוזי, לאחר דיון בבעייתיות שיוצרת תקנה 3 לתקנות הגז שמפחיתה את הניכוי הנוסף בגין מיכלי גז, ראה לנכון לילך בדרך שמתווה התקנה, ולאור זאת דחה את ערעור העותרת גם בסוגיית הניכוי האינפלציוני.

           בסוגיית סיווג המקדמות, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדתו של המשיב כי מדובר בהכנסה מן הבחינה הכלכלית-מהותית, ולא התחייבות כפי שטענה העותרת. בית המשפט קבע כי אין קשר בין סכומי המקדמות לבין צריכת הגז בפועל. הנימוק העיקרי לסיווג המקדמות כהכנסה ולא כהתחייבות, כך נקבע, הוא הסיכוי הזעום להשבת המקדמות ללקוחות:

דבר לא נעשה על ידי המערערת על מנת לשכנעני בנתונים מספריים או אחרת, כי המקדמות ככלל, הוחזרו לציבור הלקוחות במלואן וסופית, בשלב כלשהו; אף לא כי קיים היה צפי ממשי להחזרתן ללקוחות באופן מלא בתוך זמן סביר. כל זאת, כאשר מנתוניו של המשיב עלו ראיות ברורות לעזיבה מזערית של לקוחות את החברה, ובנגזר, גם החזרים חסרי משמעות של כספי המקדמות...

המעט שהייתי מצפה מן המערערת בהקשר זה, הוא, הצגת מסמכים על ידה, מהם ניתן היה להסיק על ביצוע ההחזר בפועל; או, הצגת סכומי יתרות שהיו בידיה בזמנים הרלבנטיים לדיון, וכיו"ב. זאת כאמור לא עשתה המערערת, שנמנעה מחשיפת ראיות בתחום זה, כנטען נגדה בצדק על ידי ב"כ המשיב.

5.        בית המשפט העליון, בפסק דינה של השופטת ע' ארבל, בחן בעיון את טענות הצדדים, ואישר את קביעותיו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בסוגיית שערוך הפיקדונות, בחן בית המשפט העליון את הסוגיה באופן דומה לבחינה שנערכה בבית המשפט המחוזי - לאמור, בהתייחס לשלושת התנאים להתרת ניכוי הוצאות שערוך הפיקדונות. בית המשפט לא התערב בקביעה של בית המשפט המחוזי כי החוב נשוא הדיון ממלא אחר התנאי הראשון, לפיו "הנישום מחויב לכלול את החובות התלויים כהפרשה במאזניו בהתאם לעקרונות חשבונאיים מקובלים". במסגרת דיונו באשר להתקיימות התנאי השני - "קביעת גובה החוב התלוי באופן מוסמך ומהימן" - התייחס בית המשפט העליון לאפשרות שהועלתה בבית המשפט המחוזי, בדבר היעזרות בשיטת הערך הנוכחי לצורך אמדן סכום חוב שניתן לומר לגביו שיש הסתברות גבוהה להחזרתו (ובכך תתאפשר גם עמידה בתנאי השלישי). בנושא זה, קבע בית המשפט שהעותרת לא הביאה נתונים וראיות המבססים באופן מניח את הדעת דרך לחישוב הערך הנוכחי, ולכן לא התקבלה שיטת חישוב זו. באשר לתנאי השלישי - "הסתברות גבוהה להפיכתו של החוב התלוי למוחלט בעתיד הלא רחוק" -  אימץ בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנאי לא מתקיים במקרה זה. בית המשפט העליון הפנה לנתוני העבר שהובאו מטעם המשיב בפני בית המשפט המחוזי, וקבע כי:

לא ניתן להגיד, מעבר למספר פיקדונות זעום הבטל בשישים, כי ישנה הסתברות גבוהה להחזרת שיעור כלשהו של פיקדונות.

בית המשפט הוסיף ופירט את הגורמים לכך, ובראשם: היעדר התחרות בשוק הגז וכתוצאה מכך מעבר מועט ביותר של צרכנים מספק גז אחד למשנהו. בית המשפט הטיל ספק בתנודתיות לקוחות גדולה, גם בתנאי תחרות אפילו אם ייווצרו בעתיד. גורמים נוספים להיעדר החזרת פיקדונות המפורטים בפסק הדין: התניית החזרת הפיקדון בהשבת הציוד המושאל לצרכן במצב תקין ובהיעדר חובות של הצרכן, ושכחה של חלק מהצרכנים את דבר הפיקדון. בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי אין בנתונים העובדתיים שהובאו בפניו כדי להוכיח הסתברות גבוהה להחזרת הפיקדונות בעתיד, וקבע שאין ליתן משקל ל"ספקולציות רחוקות" בדבר השינויים העתידיים במשק הגז. לאור זאת, אימץ בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין מתקיימים התנאים להתרת ניכוי הוצאות שערוך הפיקדונות, בגין אי עמידה בתנאי השלישי, כמפורט לעיל.

6.        בסוגיית חוק התיאומים ותקנות הגז, ניתח בית המשפט העליון את סוגיית אי מיסוי הפיקדונות כהכנסה ואת חלקיות ההגנה האינפלציונית (כנובע מתקנות הגז), כנדבכים השלובים זה בזה. בית המשפט קבע:

מצב זה, אני סבורה, בסופו של יום אינו יוצר עיוות כלכלי המצדיק את ביטול התקנות, וזאת בשל העובדה שחברות הגז אינן ממוסות על הפיקדונות כהכנסה, למרות שמנקודת מבט כלכלית, כאמור, היה מקום לראות אותם ככזו. החיסרון בכך הינו שהן לא מקבלות את שערוך הפחת עבור פיקדונות אלו, אך כאמור, אני סבורה כי המשוואה בכללותה פועלת לטובתן, ומכל מקום לא הוכח אחרת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ