אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הופחת עונשם של נערים שתקפו עובר אורח כשהיו שתויים בשל עקרון אחדות הענישה

הופחת עונשם של נערים שתקפו עובר אורח כשהיו שתויים בשל עקרון אחדות הענישה

תאריך פרסום : 14/04/2011 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
5576-10,5584-10
14/04/2011
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. ס' ג'ובראן
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
1. פלוני
2. פלוני

עו"ד דמיטרי בקסנסקי
עו"ד שלומציון מנדלמן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד דפנה פינקלשטיין
פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כבוד השופט ג' קרא) במסגרתו הורשעו המערער בע"פ 5576/10 (להלן: פלוני) והמערער בע"פ 5584/10 (להלן: אלמוני; שניהם ביחד: המערערים) בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (תקיפה בצוותא כשהתוקף מצויד בנשק קר), עבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובתקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 יחד עם סעיף 382(א) לחוק. הערעורים שלפנינו מכוונים כנגד חומרת העונשים שנגזרו על המערערים.

2.        בכתב האישום יוחסו למערערים ולאדם נוסף (להלן: הקטין הנוסף), ביצוען של עבירות אלימות חמורות ביותר כלפי שלושה צעירים, ששנים מהם קטינים - א.ר., ר.ק ו-א.א. (שלושתם ביחד יכונו להלן: המתלוננים). על פי המתואר בכתב האישום, ישבו המערערים והקטין הנוסף בלילה שבין ה-7.5.09 ל- 8.5.09 ליד שולחן בפארק הירקון ושתו שלושה בקבוקי וודקה. בסביבות השעה 04:00 לפנות בוקר חלפו המתלוננים בסמוך לפארק. אלמוני שהבחין במתלוננים, ניגש אליהם ושאל אותם אם יש להם סיגריות. המתלוננים השיבו בשלילה והמשיכו בדרכם. בהמשך, פנו המערערים והקטין הנוסף אל המתלוננים, וצעקו כלפיהם: "מי אמר בן זונה". המתלוננים השיבו כי הם לא קיללו איש. או אז, הכה פלוני את המתלונן ר.ק. בראשו באמצעות בקבוק וודקה שהחזיק בידו. כתוצאה מהמכה שהונחתה על ראשו, נפל ר.ק. על הארץ, אך גם כאשר שכב שרוע על הרצפה, המשיכו המערערים והקטין הנוסף לחבוט בר.ק. בבעיטות ובאגרופים. כתוצאה מהמכות נגרמו לר.ק. חבלות קשות בפנים, שבר בשן, שבר ברצפת ארובת העין, חתך בלחי ובסנטר. כל אלו הצריכו טיפול וניתוח רפואי ואשפוז למשך תקופה של חמישה ימים בבית חולים. המערערים והקטין הנוסף הכו גם את א.א. ואת א.ר באגרופים ובסטירות. כתוצאה מכך נגמרו לא.ר. שריטות בלחי שמאל. לאחר אירוע התקיפה ברחו המערערים מזירת האירוע מבלי שהושיטו עזרה לר.ק. ואף לא התקשרו לכוחות ההצלה לעשות כן.

3.        בתשובתם לכתב האישום שהוגש נגדם, כפרו המערערים בחלק מן המעשים שיוחסו להם. כך, אלמוני הודה בהימצאותו בפארק ובפנייתו לבקש סיגריות מהמתלוננים, אך טען כי אחד המתלוננים קילל אותו ואת חבריו, כי לא ראה את אירוע תקיפתו של ר.ק. על ידי פלוני וכי לא נטל כל חלק באירוע האלימות המתואר כלפי ר.ק.. כל חלקו, לגרסתו, התמצה במתן מכה לאחד המתלוננים. פלוני מצידו כפר בהפעלת האלימות כלפי ר.ק. כשזה היה שרוע על הארץ, וכפר אף בהפעלת אלימות כלפי המתלוננים האחרים. בנוסף, טענו המערערים כי שתו שני בקבוקי וודקה בלבד, ולא שלושה בקבוקים כפי שיוחס להם בכתב האישום.

4.        בית המשפט המחוזי דן תחילה במחלוקות "השוליות" שנתגלעו. נקבע כי המערערים שתו שלושה בקבוקי וודקה, ולא שניים, כטענתם. עוד נקבע כי אין לקבל את גרסתם המאוחרת של המערערים, לפיה אחד המתלוננים קילל אותם. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט כי מדובר במחלוקות בעניינים שוליים, שכן אליבא דידו אין נפקא מינה אם המערערים שתו שני בקבוקי וודקה או שלושה: בכל מקרה, כך נקבע, מדובר בכמות שהיה בה כדי להביא את המערערים למצב של שכרות. עוד צוין כי גם אם אחד מן המתלוננים היה משמיע קללה כלפי המערערים (דבר שלא ארע), לא היה בכך כדי להצדיק מתקפה אכזרית וקשה כמתואר.

5.        בית המשפט פירט בהרחבה את הגרסאות שמסר אלמוני בחקירותיו במשטרה. בהודעתו הראשונה במשטרה הכחיש אלמוני כל קשר לאירוע וטען כי שהה עם חבר במקום אחר; בהודעתו השנייה שמר אלמוני על זכות השתיקה בנוגע למרבית השאלות שהופנו אליו, למעט הכחשה שהוא "נגע" בר.ק.; בחקירתו השלישית "לקח" על עצמו אלמוני את התיק וביקש להתייעץ עם סניגוריתו; בחקירתו הרביעית הודה אלמוני בנוכחותו בזירה בליל האירוע, הודה כי שתה וודקה עם חברים (תוך שהוא נמנע מלהזכיר את שמו של פלוני) והודה כי הכה את אחד המתלוננים בכך שנתן לו "כאפה", אך הכחיש כל מעורבות באירוע האלימות כלפי ר.ק.. לאור האמור התרשם בית המשפט מאלמוני באופן שלילי ביותר: "התנהגותו... שהתבטאה באמירת שקרים בוטים, עצם הכחשתו את נוכחותו בזירת האירוע ואמירה כי היה במקום אחר... שתיקתו הרועמת, המשך ב'לקיחת התיק' עליו, חזרתו מ'לקיחת התיק', הודייתו בנוכחותו בזירת האירוע ונטילת חלק כלשהו באירוע אלים זניח - מתן 'כאפה' לאחד המתלוננים, תוך 'העלמת' חלקו של נאשם 2 [פלוני], מלמדת כי אין זה האיש שצריך ליתן אמון בדבריו, כאשר שקריו הם כה בוטים ומוכחים...". בית המשפט הוסיף ועמד על ניסיונו של אלמוני לשבש את מהלכה של החקירה ומצא לאור כל אלו כי מדובר "באדם בלתי אמין, שקרן מניפולטיבי שבחר בשקר כל עוד זה שירת את מטרותיו". לבסוף, תיאר בית המשפט את התרשמותו הבלתי אמצעית מאלמוני, לאחר ששמע את עדותו, כדלקמן: "במהלך עדותו התרשמתי מנאשם 1 [אלמוני] כאדם בעל סף גירוי נמוך, חסר שקט ועצבני, שגם מוראו של בית המשפט לא נפל עליו, שהשיב בטון בוטה, מתריס ומחוצף גם לשאלות בית המשפט" [הדגשות הוספו].

6.        אשר לפלוני - בית המשפט עמד על כך שהלה נעלם לאחר אירוע התקיפה האלים ועשה הכול על מנת להתחמק מן החקירה במשטרה. רק בחלוף תקופה של כשבועיים בהם היה דרוש לחקירה, התייצב הוא מיוזמתו בתחנת המשטרה. במהלך חקירותיו הודה בנוכחותו בפארק ובשתיית הוודקה, אך הכחיש באופן גורף כל קשר לאירוע התקיפה, לרבות שבירת הבקבוק על ראשו של ר.ק. וטען כי לא היה שיכור כלל. רק בתגובתו לכתב האישום ובהמשך, בחקירתו בבית המשפט, מסר פלוני את הגרסה לפיה אחד המתלוננים קילל אותו וטען כי מאחר שהיה שתוי, הוא הכה את ר.ק. על ראשו באמצעות בקבוק הוודקה שהיה בידו. עם זאת, הכחיש פלוני כי המשיך להכות את ר.ק. לאחר שנפל על הארץ, וטען כי לא עשה זאת, שכן ר.ק. כלל לא זז לאחר שנפל ארצה. בית המשפט הדגיש לעניין זה כי גם לפי גרסתו "הכבושה והמשופרת" של פלוני, אותה העלה בבית המשפט, הרי שהוא עזב את המתלונן ר.ק. מתבוסס בדמו, "מבלי לברר את מצבו, שמא איבד את הכרתו, או שמא נפצע פציעה חמורה, או שמא שבירת הבקבוק הביא לקיפוח פתיל חייו". עוד הפנה בית המשפט לעדותה של חוקרת המשטרה באשר לאופן התנהלותו המזלזלת והבוטחת של פלוני במהלך חקירתו: "...הוא ישב שם באדישות מולי, ענה לשאלות בצורה לאקונית, התרווח על הכיסא, שילב ידיים מאחורי העורף. ביקשתי ממנו לשבת כמו שצריך וכך התנהלה החקירה במין סוג של אדישות".

7.        אל מול גרסתם הבלתי מהימנה של המערערים, התרשם בית המשפט מגרסאותיהם האמינות, האחידות והעקביות של המתלוננים. ר.ק., המותקף העיקרי, הסביר כי התקרב אל המערערים וביקש מהם סליחה בניסיון לפייסם: "כל מה שניסיתי לעשות כשהתקרבתי זה להרגיע שלא נאמר שום דבר. זה הדבר היחיד שחשבתי עליו, להרגיע, עשיתי כל מה שיכולתי"; א.א. זיהה את המערערים כמי שהשתתפו באירוע האלים ופירט את חלקו של כל אחד מהם. הוא תיאר את שבירת הבקבוק על ראשו של ר.ק., כיצד המשיכו המערערים להרביץ לו ולחברו א.ר. וכיצד עלה בידם לברוח מהמקום. המערערים - כך תיאר - "המשיכו להרביץ לר.ק., שראו שהוא במצב קשה... היה טרף קל... [ר.ק.] ירד לברכיים כי ראה שיש לו דם או משהו כזה, שהמצב שלו היה די קשה, ואז הם בעצם קלטו שאפשר להרביץ לו... והמשיכו להרביץ לו עם בעיטות על הפנים ועם אגרופים, ממש מכות שאני אף פעם לא ראיתי בסדרות או משהו כזה... לקחו עם כל הרגל, ובעצם הוא שכב על הגב... ומעכו לו את הפנים עם הסוליה של הנעל עם כל הכוח של הרגל, בעצם המשיכו עם אגרופים ועם בעיטות וברחו". א.א. הדגיש כי פלוני היה "התוקף המרכזי" - הוא ששבר את הבקבוק על ראשו של ר.ק. ו"הוא בעצם היה מרכזי גם בתקיפה אחרי זה שהוא היה על הרצפה הוא בעט ומעך לר.ק. את הפנים..."; עם זאת, חזר א.א. והעיד כי המערער והשותף הקטין נטלו אף הם חלק פעיל, ולדבריו: "אני זוכר טוב, שלא היה מישהו שעמד בצד והסתכל לא היה מישהו שבעצם הסתכל ולא אמר כלום, היו שם שלושה אנשים שכולם היו, כולם תקפו...". עדותו של המתלונן השלישי, א.ר., באשר למה שהתרחש, היוותה חיזוק נוסף לעדותו של א.א. והשלימה את התמונה העגומה. בהתבסס על כל אלה, מצא בית המשפט כי המערערים והקטין הנוסף תקפו את המתלוננים כקבוצה, בצוותא חדא, ולפיכך הורשעו המערערים בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

8.        בבואו לגזור את עונשם של המערערים עמד בית המשפט תחילה על המלצת שירות המבחן בעניינם. שירות המבחן המליץ - בעניין אלמוני - להעמידו למבחן למשך 18 חודשים, להטיל עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות ופיצוי של המתלונן. הבסיס להמלצה היה התרשמות שירות המבחן כי אלמוני הוא בחור צעיר ונבון ובעל שאיפות נורמטיביות, אשר תפקודו קודם לאירוע לא הצביע על בעייתיות כלשהי. בנוגע לפלוני, המליץ שירות המבחן להעמידו בפיקוח לצד ענישה מרתיעה (מאסר לריצוי בעבודות שירות) ופיצוי למתלונן. צוין כי הלה התמודד עם בעיית השתייה שלו והפסיק לצרוך אלכוהול. בית המשפט הוסיף ופירט בהרחבה את הנסיבות המקלות העומדות למערערים: גילם הצעיר, העדר עבר פלילי, חרטתם כפי שהובעה בדבריהם לבית המשפט והמלצת שירות המבחן האמורה לבחירה באפיק השיקומי. אל מול אלה, הדגיש בית המשפט את החומרה הרבה שבמעשי האלימות "משולחת הרסן וחסרת התכלית" בה נהגו המערערים, ואת תוצאותיה הקשות. בסופו של יום גזר בית המשפט על המערערים 6 שנות מאסר, מתוכן 4 שנות מאסר לריצוי בפועל והיתר על תנאי. בנוסף, חייב בית המשפט כל אחד מהמערערים לשלם למתלונן ר.ק פיצויים בסך של 15,000 ש"ח ולכל אחד מהמתלוננים הנוספים - סך של 1,500 ש"ח.

9.        עניינו של הקטין הנוסף, שותפם של המערערים לביצוע העבירות החמורות, נתברר בהליך נפרד שנוהל נגדו בבית המשפט לנוער בתל אביב. הקטין הנוסף הודה בכתב אישום מתוקן, ממנו נמחקה הוראת החיקוק של תקיפה בנסיבות מחמירות. הוא הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו, ובית המשפט לנוער החליט לסיים את התיק ללא הרשעה ולהסתפק בהטלת צו מבחן למשך 6 חודשים; להטיל על הקטין התחייבות בסך 5,000 ש"ח בערבות אימו, להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות אלימות; ולחייבו לפצות את המתלונן ר.ק. בסכום של 1,000 ש"ח.  

10.      המערערים אינם משלימים עם העונשים שנגזרו עליהם ומכאן הערעורים שלפנינו. טענתו העיקרית של אלמוני נשענת על עקרון אחידות הענישה. אלמוני טוען כי הוא מבוגר מהקטין הנוסף ב-17 חודשים בלבד. לשיטתו, הפרש הגילאים האמור, הביא אמנם לשפיטתם הנפרדת של השניים, אך אין בו כדי להצדיק את פער הענישה שנוצר בינו לבין הקטין הנוסף. אלמוני שב ומפרט את נסיבות חייו הלא פשוטות, את העובדה כי זו לו מעורבות ראשונה ויחידה עם החוק, וסבור כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק להמלצת שירות המבחן ולאפיק השיקומי.    

           פלוני נסמך אף הוא על המלצת שירות המבחן וסבור כי בית המשפט המחוזי לא נתן לה משקל מספיק. הוא מציין, בין השאר, את ההליך השיקומי שעבר, את גמילתו מאלכוהול, את גילו הצעיר יחסית, את קרובי המשפחה עמם הוא גר, העשויים לטענתו לשמש גורם מפקח ומרתיע עבורו ואת העובדה כי ביצע את המעשים בהיותו שיכור, מתוך אימפולסיביות ובספונטאניות. פלוני אף סבור כי הפיצוי שנפסק למתלונן גבוה מדי ומבקש להפחיתו.

11.      לאחר ששקלתי היטב את נימוקי המערערים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בעונשים שגזר עליהם בית המשפט המחוזי. 

           לא בכדי תיארתי בפירוט את האירוע האלים, אך גם את השתלשלות חקירתם של המערערים ואת מהלך משפטם הפלילי. מן המקובץ עולה כי המערערים הורשעו בעבירות חמורות ביותר, שבוצעו בנסיבות קשות ובאכזריות; למעשה הבריונות האלים שבוצע בר.ק., עובר אורח תמים, לא קדמה כל התגרות מצידו או מצד חבריו; גם לאחר שנפל ר.ק. אפיים ארצה פצוע וחסר הגנה, המשיכו המערערים והקטין הנוסף, כחבורה, להכות בו ללא רחם; המערערים והקטין הנוסף גרמו לר.ק. נזק גופני חמור: הוא נחבל, כאמור, בפניו, בעינו הימנית, בלחיו ובסנטרו, נגרמו לו שבר בשן, שבר ברצפת ארובת העין, והוא נזקק לניתוח ולאשפוז של 5 ימים. כתוצאה מן הפגיעה ירד הפרופיל הרפואי של ר.ק. בגיוסו לצבא, והוא סובל גם כיום מראיה כפולה, מפגיעה במערכת העצבים וכן מצלקות פיזיות ונפשיות.

           זאת ועוד. בחינת דרך התנהלותם של המערערים לאחר האירוע האלים מעלה כי  המערערים ברחו מזירת העבירה; פלוני התחמק מן המשטרה במשך כשבועיים וכשהתייצב לבסוף, התנהל באופן אדיש ומזלזל כלפי חוקריו; המערערים שניהם הכחישו בחקירותיהם במשטרה מעורבות באירוע ובהמשך ניסו למזער את חלקם; אלמוני ניסה לשבש את מהלכה של החקירה ולתאם עדויות; בתשובתם לכתב האישום כפרו המערערים שניהם בחלק מן העבירות שיוחסו להם וניהלו משפט הוכחות מלא; במהלך עדותו, השיב אלמוני באופן "בוטה, מתריס ומחוצף" גם לשאלות של בית המשפט.

12.      לאור כל אלה, לא שוכנע בית המשפט המחוזי כי המערערים נטלו אחריות מלאה על מעשיהם. כפועל יוצא נקבע כי: 

"יש מקום להטיל עונש שיבטא לא רק את סלידת החברה ממעשי הנאשמים [המערערים] אלא שייתן משמעות מעשית להבטחת הביטחון הציבורי במרחב הציבורי, כך שאנשים תמימים העוברים בשטחים ציבוריים לא יהיו חשופים למעשי אלימות שרירותיים, שיפגעו בביטחונם ובשלמות גופם.       

אין הדעת סובלת כי צעירים תמימים החוזרים מבילוי לילי יותקפו בסמוך לחצר ביתם על ידי חבורת צעירים הלומת אדי אלכוהול משולחת רסן, ללא כל סיבה, 'סתם כך' כמעשה של בריונות לשמו. במעשי הנאשמים [המערערים] נמזגו רוע ואכזריות במידות שאין נתקלים בהן כמעשה יום ביומו, כאשר גם לאחר שהמתלונן ר.ק. נפל ארצה חסר אונים, מתבוסס בדמו ונעדר כל יכולת להגן על עצמו, המשיכו הנאשמים [המערערים] לבעוט בו ולהפליא בו את מכותיהם משל שק תפוחי אדמה היה ולא בן אנוש, ורק לאחר שפרקו עליו ועל חבריו את כעסם ותסכולם, ברחו מן המקום, כשכל אחד מהם טווה לאחר מכן את קורי השקר שבהם ירצה להיאחז על מנת לחמוק מאחריותו למעשים".

           שותף אני לדברים אלה במלואם. אמנם, במקרה דנן הובאו נסיבותיהם האישיות של המערערים, ומהמלצות שירות המבחן עולה אף האינטרס בשיקומם. ואולם, השיקול השיקומי הוא רק אחד מיני שיקולים רבים שעל בית המשפט לשקול. אכן, "עבירות מסוג זה של בני נוער, על קשיותן וחומרתן, אסור שתתפרשנה כמאורעות נסלחים אשר היו כלא היו, וזאת גם אם גילאי הנאשמים צעירים. שהרי, חלק גדול ממעשי הבריונות האלימה ברחובות העיר נעשים על -ידי בני נוער צעירים שזו להם היתקלות ראשונה עם החוק, וגם אם לאחר מכן הם עולים על דרך השיקום, הנזק שנותר מעבריינות זו לציבור ולקורבן הוא ניכר. לפיכך יש לעשות את הנדרש לביעורה של תופעה עבריינית זו. מן הצד האחד יש להביא בחשבון את גילו הצעיר של העבריין ואת הצורך לאפשר לו להשתלב בהליך שיקומי, אולם מצד אחר מסר הגמול וההרתעה בסוג זה של עבירות חייב להיות ברור ונהיר לעין כול" (ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3) 685 , 692 (2000)). מכל מקום אין זה המקרה בו ניתן להצביע על האינטרס השיקומי, בהתחשב בהתנהגות המערערים גם לאחר המקרה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ