אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון נ' זנגריה ואח'

הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון נ' זנגריה ואח'

תאריך פרסום : 24/12/2013 | גרסת הדפסה
תו"ח
בית משפט השלום בית שאן
43515-07-12
17/12/2013
בפני השופט:
אינעאם דחלה-שרקאוי

- נגד -
התובע:
הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מחוז צפון
הנתבע:
1. אחמד זנגריה
2. זנגריה אחמד עלי ובניו בע"מ

הכרעת-דין

הכרעת דין

פתח דבר

המאשימה הגישה כנגד הנאשמים כתב אישום מתוקן, בו מיוחסות להם עבירות של אי קיום צו הריסה שיפוטי, וכן המשך שימוש חורג, בנוסף לביצוע עבודות ושימוש ללא היתר ובסטייה מתוכנית, כל זאת במקרקעין הידועים כגוש 13563 חלקה 1 וגוש 13562 חלקה 2 המצויים בכפר טובא זנגריה (להלן: "המקרקעין"), כל זאת כמפורט בכתב האישום.

את העבירות הנ"ל ביצעו הנאשמים בניגוד להוראות סעיפים 204 ו- 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

במסגרת ההסכמה אליה הצדדים בדיון מיום 02.07.13, הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום הנ"ל, אך יחד עם זאת, העלו טענות משפטיות ביחס לכתב האישום.

דיון

טענות הנאשמים

א. הימשכות ועיכובים בהליכי התכנון

לטענת הנאשמים, מיום הגשת התוכנית הראשונה להסדרת הבניה והשימוש במקרקעין, ועד לפרסום התוכנית האחרונה בעניין, שמספרה ג/18160 (להלן: "התוכנית"), עברה תקופה ארוכה, בה נתקלו בסחבת ועיכובים מצד גופי התכנון, המקימה להם עילה להגנה מן הצדק. לטענתם, בשנת 2002, פעלו בהתאם להנחית משרד החקלאות להעתקת הרפתות והמפטמות מאזור המגורים אל מחוץ לשטח כפר מגורי הנאשם 1, ובמקביל הגישו תכנית מפורטת לבניית רפתות, מפטמות ולולים, אשר הובאה לדיון בפני הוועדה האזורית מבוא חרמון, שתמכה בהעתקת המבנים ללא צורך בתוכנית מפורטת. על אף הגשת התוכנית הנ"ל, נדרשו הנאשמים להגיש תכנית מפורטת שתכלול את כל המבנים, על מנת לאפשר העתקת כל המפטמות הנמצאות בתוך היישוב, כאשר רק בחודש 08/2011 חתם מנהל מקרקעי ישראל על התוכנית החדשה.

מנגד, טענה המאשימה כי הנאשמים הם אלו שהחלו לבנות טרם קבלת היתר, ובכך הם נטלו את הסיכון לאי קבלת היתר, כאשר אין להימשכות הליכי התכנון כנימוק לעשיית דין עצמי של בניה ושימוש, מקום שטרם ניתן ההיתר. לטענתה, הנאשמים לא העתיקו רפתות מאזור מגרים לאזורים מרוחקים, אלא הוסיפו ובנו רפתות חדשות, הרחיבו את מתחם הרפתות, כאשר לגבי רפתות, יש להכין תכנית מפורטת או לקבל מאת המאשימה פטור, כאשר בעניינו עסקינן ברפת עצומה שלא מצדיקה פטור. לטענת המאשימה, מעולם לא ניתן לנאשמים פטור על ידי הוועדה האזורית, אלא ניתנה להם האפשרות להגיש בקשה לפטור כזה.

כבר נפסק כי הימשכות הליכי תכנון ובניה אינה בבחינת הגנה מן הצדק. יפים לעניין זה דברים שנקבעו על-ידי הנשיא מ' שמגר ברע"פ 5331/94 איוב יוסף שקיראת נ' עיריית ירושלים, תק-על 94 (3) 1369 (לא פורסם):

"המבקש טוען כי בכפרו אין תוכנית מיתאר, ועל כן נאלץ לבנות ללא היתר. טענה זו אין בה כדי לפתוח פתח לבניה ללא רשיון לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. אין לגלות בחומר שבפנינו כי היה ליקוי כלשהו בהליכים, כפי שנקבעו בסעיף 238 לחוק הנ"ל."

בפסיקה מאוחרת יותר של ביהמ"ש העליון, ב – רע"פ 2885/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נגד מוסא דכה (לא פורסם) (כב' הש' א. רובינשטיין, מיום 22.11.09) נמשכת גישה זו. ביהמ"ש הפך את פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי ב-עפ"א 80137/07 מוסא דכה נ' עיריית תל-אביב (כב' השופטת מ. אגמון-גונן), אשר מצאה להעניק הגנה מהצדק בשל התנהלות הרשויות. הגם שביהמ"ש העליון קבע כי הימשכות הליכי התכנון מהווה עוול כלפי תושבי המקום שאינם יכולים לממש קניינם, הוא הוסיף כי העוול של בנייה בלתי חוקית איננו פחות ממנו, ואין לתקן עוול בעוול. כלומר עצם הרעה של הימשכות הליכי התכנון לא יכולה לבוא על תיקונה על ידי מתן לגיטימציה לבנייה בלתי חוקית, שרק תלך ותגבר בעקבות כך.

בענייננו, אין חולק כי עד להגשת כתב האישום המתוקן, טרם הוצא היתר על ידי הנאשמים לבניה ולעבודות נשוא כתב האישום. בעניין זה לא מצאתי לקבוע כי הליכי התכנון הממושכים, לכאורה, יש בהם כדי להקנות לנאשמים הגנה מן הצדק, של ביטול כתב האישום.

על אף שתכניתם הראשונה של הנאשמים לבניית המפטמות והרפתות הוגשה בשנת 2004 (נספח 3 לטיעוני הנאשמים), אלא שאין לומר כי משנה זו, אי מתן ההיתר מקורו בעיכובים שמקורם במאשימה, ככל ובניגוד לטענת הנאשמים, לא ניתן להם כל פטור מהגשת תכנית מפורטת. על אף האמור בדף השני לנספח 4 לטיעוני הנאשמים, תחת הפרק הערות, בדבר פטור לכאורה מהגשת תכנית מפורטת, אלא שעניין זה לא הוכרע בוועדה המקומית לתכנון לבניה, אם כי הופנה לדיון בוועדה המחוזית. מעיון ממסמך סיכום פגישה של הוועדה המחוזית מיום 23.02.04 (נספח 7 לטיעונים), עולה כי לא ניתן לנאשמים כל פטור מהגשת תכנית מפורטת לקבלת היתר, אלא באותה ישיבה נקבע כי על היזם (הנאשם 1), לפעול "להגשת בקשה לקבלת היתר בניה ורישון עסק על פי חוק ולצרף את כל האישורים הנדרשים". זאת ועוד, על אף שבאותו מסמך הוצע על ידי מהנדס הוועדה מסלול מקוצר לאישור הבקשה להיתר, אלא שמסלול זה לא ייתר הגשת תכנית מפורטת, עם אפשרות להגשת בקשה לפטור מהכנת תכנית מפורטת, כאשר בסופו של יום הוגשה תכנית מפורטת כאמור, כפי שמציינים הנאשמים בסעיף 34 לטיעוניהם.

חשוב להדגיש כי הגם שלטענת הנאשמים רק בחודש 08/2011 חתם מנהל מקרקעי ישראל על התוכנית הנ"ל, אך לא הוצגו בפניי הסיבות אשר הביאו לחתימה כעבור 7 שנים תמימות, מה גם שבמהלך התקופה נדרשו הנאשמים לתקן את בקשתם, כזו שתכלול את כל המבנים הדרושים היתר. יוצא אפוא, כי אין לומר כי הימשכות הליכי תכנון מקורם בהתנהלות בלתי תקינה של המאשימה, שיש בה כדי להקנות סעד מן הצדק לביטול כתב האישום, ככל ופרק זמן זה, היה דרוש לשם הכנת תכנית מפורטת אשר תכלול את הכשרת כלל המבנים אותם הקימו הנאשמים.

ב. אכיפה בררנית ורדיפה של הנאשם

סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: חסד"פ") קובע כי, לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן:

"10. הגשת כתב האישום, או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

דוקטרינת ההגנה מן הצדק נועדה לפטור אדם מאחריות פלילית, באותם מקרים נדירים בהם נגוע האישום בהתעמרות שלטונית, ומשכך אפוא, הוכרה החלת הדוקטרינה כמהלך קיצוני שבית המשפט יזדקק לו, רק במקרים נדירים ביותר, כאשר קיימת פגיעה ממשית בתחושת הצדק. הכלל הוא כי בית המשפט יעשה שימוש בדוקטרינת ההגנה מן הצדק רק כאשר פעולות הרשות חורגות מהנורמה המקובלת, ממידת הסבירות, ההגינות ותום הלב, במידה שכל בר דעת היה זועק כנגד פעולתה של הרשות, ובלבד שיישום הדוקטרינה לא יהווה כלי להכשרת פעולות בלתי חוקיות של הפרט. איני סבורה כי המקרה שלפני הינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים שימוש בצעד קיצוני זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ