אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ההחלטה שהומצאה לצדדים היא המחייבת ולא החלטה סותרת שלא נשלחה

ההחלטה שהומצאה לצדדים היא המחייבת ולא החלטה סותרת שלא נשלחה

תאריך פרסום : 09/12/2009 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
5577-09
18/11/2009
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
התובע:
הרב שמואל אבישי שטוקר
עו"ד מ' ינובסקי
הנתבע:
הרב זליג פריזנד
עו"ד ד"ר ש' מנדלבוים
החלטה

           לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) במסגרת ה"פ 7286/08.

1.        בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים בקשר לתגמולים בגין תרגום ועריכת הספר "אישי התנ"ך" שחובר על ידי הרב יש"י חסידה בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת. המשיב מייצג את עזבונו של הרב חסידה ז"ל בהליכים אלו. במסגרת ההליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, חתמו הצדדים על שטר בוררות ובו הסמיכו את בית הדין לדון בעניין כבורר. בשטר הבוררות הוסכם כי לצדדים תהא זכות ערעור על פסק הדין. על פי פסק הבוררות שנתן בית הדין הרבני האזורי, חויב המבקש לשלם למשיב סך של 54,964$ תוך 30 ימים, בניכוי 2,500$ כנגד הצגת קבלה על תשלום הסכום הנ"ל לרב חסידה ז"ל. עוד חויב המבקש להעביר תוך 30 ימים את חלקו של הרב חסידה ז"ל בתמלוגים שהתקבלו החל מחודש יוני 2004. בית הדין הרבני קבע עוד את גובה הוצאות העריכה ואת גובה התגמול בגין מכירת ספרים בעתיד. המבקש הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול אשר החליט ביום 2.4.2008 "לדחות את הערעור על כל חלקיו". יצויין כי לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בדבר דחיית הערעור הגיש המבקש לבית הדין הרבני הגדול "בקשה לסתירת הדיון ודיון מחדש" (בהתאם לפרק יד לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג).

2.        ביום 17.7.2008 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים "הודעה בדבר אישור פסק בוררות". המבקש טען כי יש למחוק את ההליך על הסף, שכן בטרם התברר עד תומו הערעור בבית הדין הגדול, אין פסק בוררות סופי שניתן לאשרו.

3.        ביום 17.5.2009 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, בפני השופטת שטרנברג-אליעז. בדיון חזר המבקש על טענתו כי פסק הבוררות עדיין לא סופי ולא ניתן להגיש בקשה לאישורו.

4.        ביום 25.5.2009 ניתנה החלטה על ידי השופטת שטרנברג-אליעז, שנשלחה אל הצדדים. מדובר בהחלטה מנומקת שבסופה נקבע כי פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול הינו סופי ומחייב והוא עונה על ההגדרה של "פסק בוררות", וכן כי הוא אימץ את פסק דינו של בית הדין האזורי על כל חלקיו. לבסוף קבעה כי "התוצאה הינה כי פסק הבוררות על שתי הערכאות, מאושר".

5.        על פי הנטען בבקשת רשות הערעור, המבקש, שהתעתד להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת השופטת שטרנברג-אליעז, הגיע למזכירות בית המשפט המחוזי על מנת לצלם חומר מתיק בית המשפט. שם נמסר לו, לדבריו, שהתיק בארכיב, אולם המזכירה הוציאה לו את פרוטוקול הדיון מהמחשב ואז הסתבר לו שבהמשך לפרוטוקול הדיון מופיעה החלטה של השופטת שטרנברג אליעז, מיום 17.5.2009, שתוצאתה הפוכה לחלוטין. בהחלטה זו נקבע, כי "פסק הבוררות לא יאושר כל עוד לא הסתיים ההליך על פי המוסכם בשטר הבוררות". בנסיבות שאינן ברורות, חתמה המזכירה על העתק החלטה זו ואישרה שמדובר בהעתק "נאמן למקור" (למרות שהתיק כלל לא היה מולה).

6.        ביום 5.7.2009 הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי, שבמסגרתה הוא טוען שתי טענות מרכזיות: האחת - ניתנו שתי החלטות סותרות, ואם יש לקיים אחת מהן הרי זו ההחלטה מיום 17.5.2009 שקובעת שלא ניתן לאשר את פסק הבוררות כל עוד אין החלטה סופית של בית הדין הרבני הגדול. השנייה - גם אם ייקבע כי ההחלטה הקובעת היא זו מיום 25.5.2009, הרי שעל ערכאת הערעור להתערב בה, שכן היא שגויה לגופה, מאחר שבית המשפט המחוזי לא רשאי היה לאשר את פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, הן משום שכלל לא התבקש אישורו מלכתחילה והן משום שהוא לא היה מוסמך לעשות כן משבית הדין הגדול טרם סיים לדון בהליך.

7.        בד בבד, משהתברר למשיב דבר קיומה של ההחלטה מיום 17.5.2009, שמעולם לא הומצאה לצדדים, הוא פנה לנשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מ' ארד, לבירור נסיבות חתימת המסמך במזכירות בית המשפט. מספר ימים לאחר הפנייה לנשיאה מ' ארד, זומנו הצדדים לדיון לפני השופטת שטרנברג-אליעז ביום 2.8.2009. עו"ד ינובסקי, בא כוח המבקש, קטע את דברי השופטת והתנגד לקיום הדיון, שכן לטענתו פקעה סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בתיק. באותו יום נתנה השופטת שטרנברג-אליעז החלטה שלפיה:

"תשומת לבי הוסבה לתקלה שנפלה מלפניי ב-17.5.09, בכתיבת טיוטא של החלטה, בהמשך לפרוטוקול הישיבה. טיוטת ההחלטה פורסמה בטעות בעמדת המידע ברשת האינטרנט, כחלק מהפרוטוקול... מצאתי לנכון לזמן את הצדדים על מנת להסיר את תוצאות הטעות... הואיל ותלויה ועומדת לפני בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, אין מקום, בשלב זה, ליתן כל הוראה נוספת".

8.        ביום 6.10.2009 הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור. בתשובתו טען המשיב כי אם היה איזשהו ספק בנוגע לחוקיותה של אותה "החלטה נוספת" מיום 17.5.2009, הרי שבעקבות החלטתה מיום 2.8.2009 ברור כי השופטת שטרנברג-אליעז מעולם לא חתמה עליה והיא מעולם לא שומעה. המזכירה שחתמה על ההחלטה עשתה זאת בטעות, כאשר התיק והמקור כלל לא היו לפניה. לטענת המשיב, לבית המשפט העליון הוגש מסמך מזויף שכלל אינו מהווה החלטה. כל טענותיו של המבקש המתבססות על אותו מסמך מזויף, דינן להידחות.

           לחילופין, טוען המשיב כי יש לאשר את פסק דינה של השופטת שטרנברג-אליעז מיום 25.5.2009, הכולל תשובות למרבית הטענות של המבקש. עוד טוען המשיב כי מאחר ולא הייתה שום התנגדות מצד בא כוח המבקש להגשת פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול לבית המשפט המחוזי, רשאי היה בית המשפט המחוזי לאשר אותו. מאחר שפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול קובע רק שהוא דוחה את הערעור, הרי שפסק הדין של בית הדין האזורי הוא פסק הדין שאותו יש לאכוף, והוא פסק הדין שהוגש לאישור בבית המשפט המחוזי.

           עוד הוסיף המשיב כי בפסק דינה התייחסה השופטת שטרנברג-אליעז לטענת המבקש בדבר הליך תלוי ועומד והסבירה כי ההליך של בקשה לסתירת הדיון ודיון מחדש לא היה הליך מתאים, שכן הליך זה נדון אך ורק ביוזמת בית הדין עצמו. מכל מקום, ביום 29.7.2009 דחה בית הדין הרבני הגדול את הבקשה לסתירת הדין ודיון מחדש, וכיום אין שום הליך תלוי ועומד בבית הדין הרבני הגדול.

9.        המבקש הגיש אף הוא "הודעה" לבית המשפט ובה ביקש כי אם ייקבע שיש מקום ליתן רשות ערעור, ייקבע התיק לדיון על מנת שיתאפשר לבא כוח המבקש להשמיע את דברו ולהגיב על "עלילות השווא ודברי הבלע" של בא כוח המשיב, כדברי המבקש. עוד הוסיף המבקש, ביחס לטענות המשיב, כי בקשתו של המשיב בבית המשפט המחוזי הייתה לאשר את פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בלבד, והוא צירף מסמכים שלא היו לפני בית המשפט ללא קבלת רשות.

10.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

11.      בפתח הדברים אציין כי נראה שאכן אירעה תקלה מצערת שבמסגרתה שוחררה לאתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט טיוטת החלטה שלא נחתמה ולא נשלחה לצדדים. זאת ועוד, מסיבה כלשהי מזכירות בית המשפט המחוזי אישרה כי עותק מההחלטה הנ"ל הוא "נאמן למקור". יחד עם זאת, ההחלטה שהומצאה כדין לצדדים, שניתנה ביום 25.5.2009, היא ההחלטה המחייבת וכך עולה בבירור גם מהחלטתה של השופטת שטרנברג-אליעז מיום 2.8.2009. לפיכך, יש להתייחס להחלטה זו בלבד.

12.      הבקשה שלפניי מתייחסת להחלטה של בית המשפט המחוזי בעניין אישור פסק בוררות. כלל הוא כי בעניינים הנוגעים לביטול או אישור פסקי בוררות לא תינתן רשות ערעור דרך שגרה, והיא תישמר רק למקרים חריגים שבהם עולה שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי כללי, החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [ראו: רע"א 8502/06 גולן נ' גן יאשיה מושב עובדים של חיילים משוחררים להתיישבות חקלאית שיתופית (לא פורסם, 12.10.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם]. המבקש אינו מצביע על שאלה בעלת אופי ציבורי או משפטי כאמור, ודי בכך כדי להורות על דחיית הבקשה.

13.      למעלה מן הצורך יצויין, כי מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה שבעת שהוגשה הבקשה לאישור פסק הבוררות, כבר נדון ונדחה הערעור בבית הדין הרבני הגדול, קרי, מדובר היה בפסק בוררות חלוט. לפיכך, לא הייתה מניעה שבית המשפט המחוזי ידון בבקשה. ראוי לציין כי על מבקש אישור של פסק בוררות לצרף לבקשתו עותק חתום של פסק הבוררות (תקנה 8 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968). ברי, כי אם כלל הליך הבוררות גם ערכאת ערעור, יש לצרף גם עותק של פסק הדין של ערכאת הערעור, גם אם כל שנאמר בו הוא כי הערעור נדחה. בנסיבות המקרה דנן, ככל שלא צורף לבקשה לאישור פסק הבוררות עותק מפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, כפי שמשתמע מדברי המבקש, הרי שניתן לומר שפגם זה נרפא משהוצג פסק הדין לפני בית המשפט המחוזי ללא התנגדות המבקש, ומכל מקום, לא הייתי מורה על קבלת הבקשה שלפניי מטעם זה בלבד. זאת ועוד, בנסיבות העניין, משדחה בית הדין הרבני הגדול את הבקשה "לסתירת הדיון וקיום דיון מחדש", איני רואה לנכון לדון בשאלה מה השלכתה של זו על מעמדו של פסק הבוררות. יצויין כי בהחלטתה דנה השופטת שטרנברג-אליעז בהרחבה בשאלה זו, אולם כאמור איני מוצא להכריע בכך, משהשאלה אינה רלוונטית עוד.

14.      נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, ועל אף שהתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.

           ניתנה היום, א' בכסלו תש"ע (18.11.2009).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ