אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הדין החל על צוואתו של אזרח זר המוריש רכוש הנמצא בישראל

הדין החל על צוואתו של אזרח זר המוריש רכוש הנמצא בישראל

תאריך פרסום : 05/10/2006 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
8991-04,9636-05
04/10/2006
בפני השופט:
1. א' גרוניס
2. א' רובינשטיין
3. א' חיות


- נגד -
התובע:
1. בורהאן סובחי יעקוב ברגות
2. פריד סובחי יעקוב ברגות
3. מוניר סובחי יעקוב ברגות
4. סמיר סובחי יעקוב ברגות
5. האני סובחי יעקוב ברגות

עו"ד ע' זועבי
הנתבע:
1. זוהיר ברגות-נצרת
2. נאיפה ברגות-ארגנטינה
3. נהיל ברגות-ארגנטינה
4. האפוטרופוס הכללי

עו"ד מ' עמאר
עו"ד א' שוקרי
עו"ד ר' שני שרפסקי
עו"ד צ' קויש
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.        רקע

1.         ביום 28.6.1966 נפטר בארגנטינה מר חנא ברגות ע"ה (להלן: המנוח), אזרח ותושב ארגנטינה. ביום 16.8.1990 נפטרה רעייתו, מרת שפיקה דעבול ברגות ע"ה (להלן: המנוחה). לפני מותה ציוותה המנוחה בעל פה את זכויותיה במקרקעין בישראל, שאותן ירשה מבעלה המנוח, לקרובותיה (בנות אחיו של המנוח) נאיפה ונהיל ברגות ע"ה (משיבות 3-2, להלן המשיבות). המשיב 1 רכש את המקרקעין מהמשיבות, שלימים הלכו לעולמן. ביום 17.6.1993 נתן בית המשפט המחוזי בנצרת צו ירושה לפיו כל זכויותיו של המנוח, לרבות הזכויות במקרקעין בישראל, הועברו למנוחה (עז' 743/92), וכן צו קיום צוואה המקיים את צוואתה הנזכרת של המנוחה (עז' 744/92). לימים - 1996 - פנו המערערים, קרובי משפחה של המנוח הטוענים לירושתו על פי הדין הישראלי, בהתנגדות לקיום צוואתה של המנוחה, ואכן בוטל ב-1998 צו קיום הצוואה (על-ידי השופטת - כתארה אז - ד"ר נ' אפל-דנון (ה"פ 3610/96)). המשיב 1 פנה לאחר מכן לבית המשפט בבקשה לקיים את צוואת המנוחה וזאת על פי הדין הישראלי (עז' 492/98). ביום 1.8.04 ניתן פסק דין על-ידי השופט אברהם ובו הוכשרה צוואת המנוחה בהתאם לדין הישראלי. או אז באה לפני סגן הנשיא אמינוף (בש"א 2791/04) בקשת המערערים, כי כשם שעל צוואת המנוחה הוחל הדין הישראלי יש להחילו גם על ירושת המנוח, בהיות הבסיס העובדתי שווה; טענה זו, אילו נתקבלה, משמעה היה מתן חלק מירושת המנוח למערערים, מה שאינו אפשרי בדין הארגנטינאי, כפי שעוד יפורט. ביום 10.7.05 דחה סגן הנשיא אמינוף את הבקשה. מכאן שני הערעורים שבפנינו, על-ידי אותם מערערים, וביסודם שאלת ברירת הדין אותו ראוי להחיל על כל אחת משתי הירושות.

2.         השופט אברהם בפסק דינו מיום 1.8.04 (נשוא ע"א 8991/04), שעסק בצוואת המנוחה, ושניתן ראשונה, תיאר את הנסיבות שבהן נעשתה. המנוחה ציוותה בעל פה את אדמותיה שבנצרת למשיבות, בפני שני עדים, ימים אחדים בטרם נפטרה. העדים רשמו זכרון דברים בפני נוטריון בארגנטינה רק כשנתיים לאחר הצוואה. שני העדים, ערבים נוצרים כמנוחה עצמה, נהגו להיפגש עמה בכנסיה. בזכרון הדברים נרשם כי המנוחה הודיעה את דברי הצוואה - בערבית ותוך חזרה בספרדית - "מספר ימים לפני פטירתה, כאשר נחלשה עקב גילה, אבל בהכרה מלאה ובמחשבה בהירה, וביודעין שימיה ספורים". העדים העידו בתשדורת וידאו טובה והותירו בשופט - אשר שוחח עמם בערבית סורית - כדבריו "רושם אמין מאוד, כמי שסיפרו בכנות את האמת לאמיתה". בית המשפט נדרש אמנם לתהיות מסוימות בעדויות, אך סוף דבר שנתן בהן אמון כאמור. מכאן נפנה לבדיקת הצוואה בדין, ומצא כי נתקיימו הדרישות לצוואה בעל פה שבסעיף 23(א) לחוק הירושה התשכ"ה-1965, שלפיהן "מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה...". השופט אברהם ראה חלופה זו כמשלבת יסוד אובייקטיבי - במקרה דנן גיל מופלג והפטירה שבאה בסמוך לאחר הדברים, וסובייקטיבי -  במקרה דנן תחושתה של המנוחה כפי שביטאה אותה. בית המשפט גם לא ראה בנסיבות חשש של ממש בכך שהתצהיר נעשה לאחר שנתיים ולא "ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן" לעשותו, ומכך שלא הופקד (כדרישת סעיף 23(ב)). ומכל מקום, סבר כי חל סעיף 25, המאפשר לקיים צוואה על אף חסר בצורתה, וזאת משהשתכנע לחלוטין בעדויות השניים.

3.         סגן הנשיא אמינוף, שעסק בצו ירושתו של המנוח, נדרש בפסק דינו מיום 10.7.05 (נשוא ע"א  9636/05) לטענה כי משהוחל דין ישראל על הצוואה, יש מקום להחיל דין אחד על ירושת שני בני הזוג, ולא נעתר לה, בציינו כי המדובר בשני נושאים - צו ירושה מזה, צו קיום צוואה בעל פה מזה. בפסק דינו הגיע למסקנה, כי על הנכסים שהניח המנוח בישראל יש להחיל את הדין הארגנטינאי מכוח סעיף 137 לחוק הירושה; בכך הסתייע גם בחוות הדעת של שני המומחים מטעם הצדדים, עו"ד נ' עמית ועו"ד ה' צימנט, שלפיה מנחיל הדין הארגנטינאי את הירושה לבת הזוג, בהעדר צאצאים והורים. בית המשפט קבע איפוא כי המנוחה, אלמנת המנוח, היא יורשתו היחידה; עוד הוסיף לכך, בין השאר, טעם של שיהוי רב שנים בפניית המערערים .

4.         נייחד דברים קצרים לחוות הדעת של עורכי הדין הבקיאים בדין הארגנטינאי -  עו"ד ה' צימנט מטעם המערערים, ועו"ד נ' עמית מטעם המשיבים. עו"ד עמית, בחוות דעת מיום 8.3.93, ציין כי אין בדיני ארגנטינה הוראה מהו החוק החל על נכסים מחוצה לה, אך על פי פסיקה הריהו החוק הארגנטינאי. בהשלמה מיום 11.3.93 ציין, כי המנוחה יכלה לצוות על עזבונה לפי שיקול דעתה המוחלט. עו"ד צימנט כתב אף הוא, בחוות דעתו מיום 18.6.96, כי אין בארגנטינה הוראה מפורשת באשר לדין החל על נכסי עיזבון שמחוצה לה, אך רוב המומחים סבורים כי הוא הדין הארגנטינאי; ועוד ציין, כי צוואה בעל פה אינה מוכרת בארגנטינה. מסקנת היסוד של שני המומחים דומה איפוא - כי על נכסי מוריש שמקום מושבו בארגנטינה והמצויים מחוצה לה חל החוק הארגנטינאי. עוד נשוב לכך להלן.

5.         כאמור, המערערים הם קרובי המנוח, שהיה דוד אביהם, ואילו התקבלו טענותיהם נגד צו הירושה (ע"א 9636/05) עשויים היו לזכות בחלק מסוים מירושתו על פי דין. מנגד, ככל שאין טענותיהם נגד צו הירושה מתקבלות, ויקבע כי המנוחה היא היורשת היחידה, אין למערערים מעמד ביחס לצו קיום צוואתה (ע"א 8991/04). המשיב 4, האפוטרופוס הכללי, מייצג על פי דין את האינטרס הציבורי, ולפיכך מוקנה לו מעמד בשני הערעורים.

ב.         הטענות בערעורים

6.         המערערים תקפו הן את פסק דינו של השופט אברהם (ע"א  8991/04) והן את פסק דינו של סגן הנשיא אמינוף (ע"א 9636/05), והערעורים נשמעו בצוותא חדא.

7.         בע"א 8991/04 נטען כנגד מתן מעמד למשיבות 3-2 כיוון שהלכו לעולמן וכנגד יפוי הכוח של בא כוחן; אך בעיקר נטען כנגד קביעותיו העובדתיות של פסק הדין באשר לצוואה: כי לא הוכח שהמנוחה היתה שכיב מרע ולפיכך יכלה לכתוב צוואה כראוי, מה גם שבארגנטינה אין צוואה בעל פה מוכרת; וכי לא נרשם זכרון דברים במועד. תמך בעמדת המערערים האפוטרופוס הכללי, שלשיטתו לא נתקיימו תנאי סעיף 23 לחוק הירושה, לרבות הדרישה כי המצווה יראה "עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, אל מול פני המוות", הן על פי אומד דעתו הסובייקטיבית והן באמת מידה אובייקטיבית. נטען כי הציווי לכאורה נעשה על-ידי המנוחה בשיחות חולין ולא למטרת ירושה, וזכרון הדברים על-ידי העדים נחתם רק כתום שנתיים.

8.         בע"א 9636/05 נטען בראש וראשונה כי דין אחד צריך שיחול על עזבון שני בני הזוג שחיו ונפטרו בארגנטינה והותירו נכסים בישראל, ולכן היה מקום, משהוחל הדין הישראלי על הצוואה, להחילו גם על העיזבון. מנגד תמכו המשיבים 3-1 בפסק הדין קמא, ואילו האפוטרופוס הכללי הצטרף לטענת המערערים כי כשהמדובר בשני מנוחים בני זוג במקום מושב זהה ושנכסיהם  זהים - יש להחיל על עזבונם אותה מערכת דינים לא כפי שנעשה, כנטען, במקרה דנא.

ג.          ירושת המנוח (ע"א 9636/05)

9.         כאמור, המנוח נפטר בארגנטינה ביום 28.6.1966. סעיף 137 לחוק הירושה קובע "על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו". סעיף 135 לחוק מגדיר "'מושב' של אדם - המקום בו נמצא מרכז חייו". במקרה שלפנינו היה המנוח אזרח ותושב ארגנטינה, ולפיכך על ירושתו חל בלא ספק דין ארגנטינה. סעיף 3572 לקוד האזרחי הארגנטינאי משנת 1869 (Cףdigo Civil de la Repתblica Argentina) קובע (בתרגום חופשי מנוסח אנגלי) כי "בהעדר צאצאים או הורים, בני הזוג יורשים הדדית, ומוציאים מן הירושה כל קרובים מקבילים (קולטרליים)" (ראו גם סעיף (ב)10 לחוות דעתו של עו"ד צימנט מטעם המערערים מיום 18.6.96). דהיינו, במקרה שלפנינו ירשה המנוחה את מלוא עזבונו של המנוח.

10.       המערערים טענו כי על נכסים הנמצאים מחוץ לארגנטינה, ובפרט מקרקעין, יחול דין מקום הימצאם, אך שני המומחים -בחוות הדעת שהוגשו - טענו כי מסתברת העמדה לפיה הדין הארגנטינאי חל, בענייננו, גם על נכסי המקרקעין בנצרת (סעיף (ב)7 לחוות דעתו של עו"ד צימנט - מטעם המערערים; סעיף (ב)7 לחוות דעתו של עו"ד עמית  - מטעם המשיבות). המומחים נחקרו בבית המשפט. המומחה עמית התייחס לכך שבשנים שחלפו מאז כתיבת חוות הדעת הופיעה בכתיבה האקדמית בארגנטינה גם הדעה, לפיה על נכסים המצויים מחוץ לארגנטינה יש להחיל את דין מקום הימצאם (ולכך מצא סיוע גם בחתימת ארגנטינה על אמנת מונטבידאו), אך הוא סיכם "אני לא חוזר בי מהאמור בסעיף 5 מחוות הדעת שכתבתי... אבל מאז נכתבו מאמרים ומחקרים שהביעו עמדה שונה" (עמ' 4 לפרוטוקול). המומחה צימנט טען בחקירתו "אני לא מסכים עם מה שהבהיר עו"ד עמית... ואני עומד על דעתי כי רוב החוקרים סבורים כי החוק הארגנטינאי הוא שחל... ללא קשר עם מקום הימצאות הנכסים" (עמ' 5); שני המומחים הסכימו כי אין בסוגיה פסיקה של בתי המשפט בארגנטינה. בית המשפט קמא הכריע כי על הנכסים חל דין ארגנטינה. אין סיבה להתערב בהכרעה, המושתתת על חוות הדעת של שני המומחים. בהתאם לדין ארגנטינה, שהוא הדין החל על הירושה, עברו איפוא נכסי המקרקעין בנצרת אל המנוחה. עלי להוסיף כי התקשיתי, בכל הכבוד, לרדת לסוף דעתו של משיב 4 (האפוטרופוס הכללי) שנטל כטיעון את מה שאחד המומחים הציג כדעה המצויה בספרות המשפטית הארגנטינאית, אך התעלם מהמסקנה המשותפת לשני המומחים בסופו של יום, באשר לתחולת הדין הארגנטינאי. אל הנקודה השניה שהעלה האפוטרופוס הכללי, קרי האם יש מקום לתוצאה המחילה לשיטתו דין שונה על עזבון המנוח (דין ארגנטינאי) אל מול עזבון המנוחה (דין ישראל) - יהא עלינו להידרש בהמשך. נאמר כבר כאן, כי לאמיתו של דבר הדין החל הוא בשניהם הדין הארגנטינאי, אלא שלגבי זה האחרון עולה שאלת ברירת הדין בקשר לכשרות הצוואה, והתשובה לה בנידון דידן היא הדין הישראלי.  

11.       למסקנה האמורה שתי השלכות לכאורה כבר בשלב זה: מחד גיסא עברו כל הזכויות במקרקעין לרשות המנוחה ויש אפוא להידרש לירושתה שלה; מאידך גיסא איבדו המערערים, קרובי המנוח, את מעמדם כצד "מעוניין בדבר" לפי סעיף 72 לחוק (ראו רע"א 3154/94 עאסי נ' עאסי, פ"ד מט(2) 250; ש' שילה, פירוש לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 (חלק שלישי, תשס"ב) 50-39 (להלן: שילה)), ואין להם כל מעמד בדיון לגבי צו קיום הצוואה - ע"א 8991/04  (טענה זו הועלתה, והתקבלה עקרונית, על ידי השופט ח'טיב בדונו בתיק בגלגול קודם; ראו בש"א 1729/98 מיום 10.3.99). ברם, כאמור, כיון שהאפוטרופוס הכללי השיג גם על צו קיום הצוואה נמשיך ונדון גם בע"א 8991/04.

12.       משהובררה סוגיית הדין המהותי, דומה כי אין מקום לדון בטענות המערערים בדבר הפגמים הפרוצדורליים שנפלו בבקשה לצו ירושה שהוגשה בשנת 1992; צו הירושה לעת ההיא ניתן שלא כדין, ומסיבה זו הורתה השופטת אפל-דנון ביום 30.3.98 על הגשת בקשה מתוקנת. אכן, גם בבקשה זו לא תוקנו כל הפגמים שנפלו בבקשה המקורית, אך ביום 15.9.98 החליט בית המשפט המחוזי להמשיך ולדון בתקפות הצו, בין היתר משום שביום 21.5.98 הגיש המשיב 1 בקשה מטעמו. בסופו של יום הכשיר בית המשפט, בפסק הדין נשוא הערעור, את הצו, ועל כך הערעור לגופו - שכאמור אין מקום לקבלו. המערערים אמנם טענו כי אין למשיב 1 מעמד בתיק בטרם יוכח שהזכויות שקנה מהמשיבות אכן עברו לידיהן כדין, אך אין לקבל טענה זו, שהרי בית המשפט דן בסוגיה כולה והגיע למסקנה שכך הווה, קרי, שהזכויות עברו למשיבות כדין, ומהן למשיב. השאלה האם ההכרעה המשפטית קדמה להעברת הזכויות אינה מעלה או מורידה; ומשנקבע כי המנוחה ירשה את המנוח, אין למערערים מעמד בהליכים שעניינם צו קיום הצוואה.

ד.         ירושת המנוחה (ע"א 8991/04)

13.       בשנת 1990 נפטרה המנוחה. כיון שאף היא, כבעלה המנוח, היתה אזרחית ותושבת ארגנטינה, ואין כל ספק ששם היה מרכז חייה, חל על ירושתה דין ארגנטינה. ברם, בניגוד לעמדת המערערים בפני בית המשפט קמא, החלת הדין הארגנטינאי אין משמעותה שיש לבחון את כשרות הצוואה בהתאם לדין ארגנטינה בלבד. הדין הארגנטינאי אכן אינו מכיר בצוואה בעל פה (סעיף (ב)8 לחוות דעתו של עו"ד צימנט) אך סעיף 140(א) לחוק הירושה בישראל קובע:

"(א) צוואה כשרה מבחינת צורתה אם היא כשרה לפי הדין הישראלי, לפי דין מקום עשייתה, לפי דין מקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל או לפי דין אזרחותו של המצווה בשעת עשייתה או בשעת מותו, ובמידה שהצוואה נוגעת למקרקעין - גם לפי דין מקום הימצאם".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ