אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הדידה נ' טויטו לוסיאן

הדידה נ' טויטו לוסיאן

תאריך פרסום : 20/05/2010 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום נתניה
37627-03-10
17/05/2010
בפני השופט:
צוריאל לרנר

- נגד -
התובע:
סטיב הדידה
הנתבע:
ברונו לוסיאן

החלטה

העובדות וטענות הצדדים

1.בפני התנגדות לביצוע שיקים, בקשה לקבוע כי זו הוגשה במועד, וכן בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוטל בהוצאה לפועל. המבקש בשתי הבקשות, הוא הנתבע, מר ברונו לוסיאן טויטו, ואילו המשיב הוא התובע, מר סטיב הדידה.

תיק ההוצאה לפועל (מס' 1622422096, בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה) נפתח לביצוע שטר חוב ע"ס 30,000 ש"ח, וכן 2 שיקים, האחד ע"ס 4,520 ש"ח, לזמ"פ 1.6.2009, והאחר ע"ס 12,360 ש"ח, לזמ"פ 12.9.2009. סכום התביעה, כפי שנרשם בבקשה לביצוע, הוא 46,880 ש"ח.

בהוצאה לפועל נקלטה מסירת האזהרה ביום 5.1.2010, והתובע החל לנקוט בהליכים, לרבות עיכוב יציאת הנתבע מהארץ. ההתנגדות הוגשה ביום 8.3.2010.

2.טענות הנתבע, בקליפת אגוז, הן כדלקמן: מסירת האזהרה לא היתה כדין, שכן זו נמסרה לגרושתו של הנתבע, שעה שהנתבע כבר לא גר עמה, ולמעשה התגורר בחו"ל. לגוף העניין אין חוב, שכן הן שטר החוב והן השיק הגדול יותר ניתנו כבטחון במסגרת הסכם שכירות, ולא נותר חוב לתובע, שכן התשלומים החודשיים השוטפים כללו גם את הוצאות הארנונה והמים, ואילו השיק הקטן נפרע במזומן, אך לא הוחזר לנתבע. באשר לשאלת עיכוב היציאה מהארץ, טוען הנתבע כי הוא תושב חוץ, המתגורר ועובד בצרפת.

3.התובע הגיש תגובה מפורטת, בלא לתומכה בתצהיר, ובה טען, בעיקר, כי מקור החוב הוא בדמי שכירות והוצאות החזקה שוטפות שלא שולמו, וכן פיצוי בגין אי-פינוי המושכר במועד; כי הנתבע ידע על פתיחת התיק מפי גרושתו (ועל כך אין חולק); וכי בשאלת היות הנתבע תושב חוץ לא הוגשו די אסמכתאות, וממילא, עצם מגורי הנתבע בישראל, על פי הסכם השכירות נשוא התיק, מעיד כי אינו תושב חוץ.

4.הצדדים התייצבו לדיון בפני, והנתבע נחקר על תצהירו. בחקירתו הוסיף עוד פרטים כהנה וכהנה, הן לגבי טענת הפרעון במזומן (עמ' 4 שורה 31 לפרוטוקול עד עמ' 5 שורה 6), והן לגבי עבודתו בחו"ל (עמ' 2, משורה 2 עד שורה 30), נסיבות עזיבת המושכר (עמ' 3, שורה 32, וכן עמ' 4, שורות 19-20), ומקום מגוריו מיום עזיבת המושכר ועד עזיבתו את הארץ (עמ' 4, שורות 21-22, ושורות 27-28).

דיון והכרעה

5.את הדיון אייחד, לפי סדר הדברים, למסירת האזהרה, להתנגדות לגופה, ולבקשה לביטול עיכוב היציאה מהארץ, אולם אקדים ואומר, כי בפני בית המשפט, למעשה, גרסה עובדתית אחת בלבד – בשל העדר תצהיר ומצהיר מטעם הנתבע.

6.אקדים אחרית דבר לראשיתו ואומר, שיש לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד, וכי דינה להתקבל; ובאשר לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, הרי שדינה להתקבל, אלא אם יופקדו ערבויות ע"י התובע, ואם כך יעשה – הרי שתתבטל בכפוף להפקדת ערבויות ע"י הנתבע, הכל כמפורט להלן.

7.מסירת האזהרה

אין חולק כי האזהרה נמסרה לגרושתו של הנתבע, ברח' ברנר 19/5 רעננה, וכי הזוג התגרש כבר בשנת 2006. הלכה היא, כי בעניין מסירת אזהרה, יש להקפיד על מסירה כדין, בפועל, ואין מסתפקים בכלל הידיעה (ראה ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות (מהדורה שישית 2005, עמ' 716-717 והפסיקה המובאת שם). הנתבע טוען, כי לא התגורר בפועל בדירת גרושתו במועד המסירה, וגרסה זו לא הופרכה. נהפוך-הוא, עצם מגורי הנתבע, זה מספר חודשים, בצרפת, מעיד כי במועד המסירה (5.1.2010) לא התגורר כלל בארץ, שלא לומר: בדירת גרושתו.

כידוע, על מנת להכיר במסירה המדוברת כמסירה כדין, עליה לעמוד ב-2 תנאים מצטברים: היות מקל המסירה בן משפחתו של הנמען, ומגורים משותפים לשניהם (תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לכאורה, שני התנאים אינם מתקיימים אף בנפרד (גרושה חדלה, עם גירושיה, להיות "בן משפחה" של בעלה-לשעבר; וכאמור, הנתבע לא התגורר בדירתה), ולבטח שאינם מתקיימים במצטבר.

משכך, אין לי אלא לקבוע, כי האזהרה לא הומצאה כדין. בהתאם – ההתנגדות הוגשה במועד.

8.ההתנגדות

טענות ההגנה, כפי שהועלו בהתנגדות, לקו בקיצור-יתר, ואילו כך היו נותרות, לא היה מנוס, כנראה, אלא לקבוע, שהנתבע לא עמד בדרישות-הסף שנקבעו בפסיקה לעניין זה, לאמר:

"לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722).

אלא, שהתובע לא שעה לעצת הספרות המקצועית בעניין זה, דהיינו:

"אם... תצהירו של הנתבע אינו מגלה עילת הגנה, ספק אם יש טעם לחקור את הנתבע על תצהירו, שכן דווקא בחקירה זו עלול הנתבע להשלים את הגנתו ולרפא פגמים שנפלו בבקשתו..." (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003), בעמ' 317).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ