אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הגשת תביעה בגין פגיעה בפרטיות אינה מצדיקה איסור פרסום אוטומטי של פרטי התובעים

הגשת תביעה בגין פגיעה בפרטיות אינה מצדיקה איסור פרסום אוטומטי של פרטי התובעים

תאריך פרסום : 19/01/2012 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
3788-06
19/01/2012
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. א' רובינשטיין
3. ח' מלצר


- נגד -
התובע:
1. שלמה יפת
2. פנינה יפת

עו"ד צבי ריש
הנתבע:
1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. משה ורדי

עו"ד תמיר גליק
פסק-דין

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו בקשת רשות ערעור שהוגשה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים: א' קובו (אב"ד) מ' רובינשטיין ו-ע' פוגלמן). בגדרי פסק הדין נדחה הערעור שהגישו המבקשים (במסגרת בר"ע 1376/02) על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק), שם סורבה בקשתם של המבקשים לאסור על פירסום שמם ופרטיהם המזהים של המבקשים, ביחס לתביעה כספית שהגישו כנגד המשיבים - לבית משפט השלום הנכבד.

           בפתח הדברים יוצגו הנתונים הנדרשים להכרעה.

העובדות הרלבנטיות והשתלשלות ההליכים

2.             בתאריך 7.9.2000 פורסמה בעמוד הראשון של עיתונו של המשיב 1, עיתון ידיעות אחרונות (להלן גם: העיתון) - תמונה, שבה נראה המבקש 1 (להלן: המבקש), כשהוא מסב לשולחן ביחד עם עוד כעשרה גברים נוספים, וביניהם השר לשעבר אריה דרעי, בחצר בית-הכלא "מעשיהו" (להלן: התמונה). המבקש ריצה באותה עת עונש מאסר של כחמישה חודשים, באגף התורני בבית-הכלא האמור. בכותרת התמונה הופיע הכיתוב: "דרעי, מאחורי הסוגרים", ובתחתית התמונה נרשם: "כלא מעשיהו אתמול, שבע בבוקר: אריה דרעי (יושב שלישי מימין) עם חברים ללימוד תורה בחצר אגף שומרי המסורת". התמונה צולמה ופורסמה ללא קבלת הסכמה או אישור מן המבקש.

3.             בעקבות פרסום התמונה פנו המבקש ואשתו, המבקשת 2, בתלונה למועצת העיתונות. לאחר מכן, הגישו המבקשים תביעה כספית בסך 750,000 ש"ח לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו נגד המשיבים בגין הנזקים שפרסום התמונה גרם להם על פי טענתם. נוכח הגשת התביעה הוחלט במועצת העיתונות להשעות את הטיפול בתלונה - עד למתן פסק דין בתביעה.

           במסגרת התביעה, המבקשים טוענים כי המשיבים פגעו בפרטיותם והפרו מספר סעיפים בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). כן מתבססת התביעה על העוולות של: הפרת חובה חקוקה, רשלנות, ועוולות חוקתיות שהמשיבים ביצעו, לגישת התובעים. הטענה המרכזית שבה אוחזים המבקשים בתביעה, היא כי פרסום התמונה בעיתון שלל מהם את האפשרות להסתיר את עובדת הרשעתו ומאסרו של המבקש - מפני: מכריהם, קרוביהם וסביבתם. בשל כך נגרמו, על פי הנטען, מספר נזקים בריאותיים למבקש, אשר סבל אף עוד קודם לפרסום התמונה ממחלות קשות, ובהן מחלת לב וסוכרת. בנוסף לכך המבקשים גורסים כי נגרם נזק למעמד החברתי שלהם ושל משפחתם, וכי פרסום התמונה הסב להם בושה רבה.

4.             במקביל להגשת התביעה האמורה, פנו המבקשים לבית משפט השלום בבקשה (בש"א 105294/02) להטיל צו איסור פרסום על שמם ופרטיהם המזהים - שלהם ושל בני משפחתם. כן התבקש איסור פרסום של התמונה, מושא התובענה, או של כל תמונה אחרת של המבקשים, או בני משפחתם - כל זאת, עד להכרעה בתובענה. המבקשים טענו כי הצו נדרש על מנת לאפשר להם לממש את זכותם למצות את התביעה כנגד המשיבים, מבלי להחמיר עוד יותר את הנזק שכבר נגרם להם בעקבות פרסום התמונה. למען הדיוק אדגיש שמקריאת לשון הבקשה (לרבות הכותרת שלה) ועיון בטענות שהמבקשים העלו ביחס אליה, ברור הדבר כי הבקשה הינה בקשה לאיסור פרסום, המופנית כלפי כולי עלמא, ולא רק בקשה לצו מניעה זמני, המופנה כלפי המשיבים בלבד (שעליו היתה חלה מסגרת דינים שונה באספקטים מסוימים מזו הרלבנטית לעניננו).

5.             בית משפט השלום הנכבד (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) דחה את בקשתם של המבקשים לאיסור הפרסום המבוקש, תוך שהוא קובע, בין היתר, כי המבקשים לא הראו עילה המצדיקה סטייה מעקרון פומביות הדיון, שזכה לעיגון חוקתי במסגרת סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה. להשלמת התמונה יש לציין כי בית משפט השלום הנכבד ראה לנכון להידרש בהחלטתו גם לשאלות המתעוררות בגדרי התובענה עצמה. כך, לדוגמה, נקבע בהחלטה כי "לכאורה, יש לראות בבית הכלא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד" (ראו: פיסקה 22 להחלטה). למסקנה זו יש משמעות לעניין סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, שעליו, בין היתר, מסתמכים המבקשים בהליך העיקרי. סעיף זה מגדיר חלופה אחת למונח "פגיעה בפרטיות" כך: "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".

6.             על החלטת בית משפט השלום הנכבד הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור (בר"ע 1376/02) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בתאריך 28.2.2002 ניתן (מפי כב' השופטת ה' גרסטל) במעמד צד אחד צו ארעי לאיסור פרסום - עד לדיון  במעמד הצדדים, והבקשה הועברה להרכב תלתא. בתאריך 26.3.2006 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד כאמור את הערעור (כב' השופטים: א' קובו (אב"ד) מ' רובינשטיין ו-ע' פוגלמן), על בסיס הנמקותיו של בית משפט השלום הנכבד. בית המשפט המחוזי הנכבד נתן אף הוא את דעתו למספר סוגיות, אשר ההכרעה בהן נדרשת במסגרת ההליך העיקרי, ובהן, בין השאר: שאלת סיווג בית הכלא לעניין סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות הנ"ל, והגדרת הרשעתו של אדם - האם היא "עניין ציבורי" שניתן לפרסמו. לבסוף בית המשפט המחוזי הנכבד חייב את המבקשים ב:"הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ מיום מתן פסק הדין".

           מכאן הבקשה שהובאה בפנינו, לאחר שהועברה לשמיעה בפני הרכב.

7.             להשלמת התמונה יש להזכיר שלוש החלטות שהתקבלו לאחר הגשת הבקשה, ואשר אף להן יש נגיעה לענייננו:

(א)           בתאריך 4.5.2006 החליט בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת (כתוארה אז) ד"ר ד' אבניאלי) להשהות את ההליכים בתובענה העיקרית - עד למתן החלטה בבקשה זו שלפנינו (שכן בתי המשפט הנכבדים שדנו בענין עד כה נדרשו כאמור גם לסוגיות המתעוררות בהליך העיקרי). 

(ב)           בקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי - נדחתה.

(ג)            בעקבות דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי הנכבד, המבקשים הגישו בקשה דומה לבית משפט זה - וזו נענתה.

טענות הצדדים

8.             המבקשים טוענים כי במקרה זה יש להעדיף את זכותם לפרטיות על פני האינטרס הכללי של פומביות הדיון מן הטעם שהם אינם דמויות ציבוריות, ואין הם מבקשים לאסור באופן מלא את פרסום דבר קיומה של התובענה, על הסוגיות העקרוניות שהיא מעלה, אלא רק למנוע את פרסום פרטיהם האישיים, או כל פרט שעלול לזהות אותם. עוד משיגים המבקשים על קביעות של הערכאות הנכבדות דלמטה, אשר נדרשו לשאלות העומדות להכרעה במסגרת ההליך העיקרי ובתוך כך הם עותרים כי תתקבלנה עמדותיהם בסוגיות אלו.

           המבקשים מבקשים לערער גם על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, להשית עליהם תשלום בסך 25,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. בהקשר זה הם טוענים שמצבם הרפואי קשה והם דלי אמצעים וכי חיוב זה משבית בפועל את זכות הגישה שלהם לערכאות.

9.             כנגד השגות המבקשים - המשיבים סומכים ידיהם על הכרעת בית המשפט המחוזי הנכבד, ומבקשים כי נשאיר אותה על כנה. בתוך כך טוענים המשיבים כי העובדה שהמבקש הורשע וריצה עונש מאסר - כבר ידועה ברבים, ולא נשקפת סכנה של יצירת נזק נוסף בעקבות דחיית הבקשה למתן צו איסור פרסום ומכל מקום אפשרות של נזק נוסף כזה לא הוכחה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ