הגנת יורש של מנה מפני תביעה לאיזון משאבים

כיצד יש לאזן את שוויו של נכס בגין פקיעת נישואין עקב פטירה, כאשר המנוח ציווה את הנכס כמנה ליורש פלוני?

רקע עובדתי

1. התובעת ובעלה המנוח (להלן: המנוח) נישאו ביום 15.9.1976, ונולדו להם שלושה ילדים, הם הנתבעים 1-3 (להלן: הילדים).
2. ביום 1.9.2011 חתם המנוח על צוואה בעדים (להלן: הצוואה), שתוקפה איננו במחלוקת. בצוואה הורה המנוח, כי את עיזבונו ירשו הילדים בחלקים שווים, בכפוף לשני סייגים הרלוונטיים למחלוקת דנא:
   האחד - את זכויותיו בבית ברח' XXX (להלן: הבית) הוריש המנוח לאחיו, הוא הנתבע 4 (להלן: האח). יובהר, כי מחצית הזכויות בבית רשומות על שם המנוח ומחציתן על שם האח.
   האחר – 25% ממניותיו בחברה XXX (להלן: המניות) הוריש המנוח לאח, ו- 75% מהמניות הוריש לילדים.

3. התובעת, שהינה כיום חסויה, הגישה באמצעות אפוטרופא לדין תביעה להצהיר, כי מחצית מהנכסים הרשומים על שם המנוח, הינם בני איזון. ביום 19.7.2016 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה "הנכסים שנצברו במהלך נישואי הצדדים, לרבות הנכסים מושא הצוואה, ולרבות נכסים שנצברו על שם החסויה (ככל שקיימים) – הם ברי איזון".
4. משנסללה הדרך לביצוע איזון משאבים התגלעה מחלוקת באשר לאופן ביצועו, או ליתר דיוק – לגבי השאלה מאילו נכסים יבוצע.

טענות הצדדים

5. טענות האח, הינן (בתמצית) כלהלן:
   • לתובעת אין זכות קניינית בחלקו של המנוח בבית או במניות, כי אם זכות אובליגטורית בלבד לאיזון שווים. זכות התובעת לאיזון משאבים כמוה ככל חוב של העיזבון, כמתחייב מהוראת סעיף 104 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה). לפיכך, יש לנהוג לפי הוראת סעיף 100(ג) לחוק הירושה, הקובעת, כי את חובות העיזבון מסלקים ראש וראשון מנכסים שאינם מנות. כפועל יוצא אין מקום לאזן את שווי זכויות המנוח בבית ובמניות ממנותיו של האח, אלא מנכסים אחרים הכלולים בעיזבון. האח תומך יתדותיו גם באמור בסעיף 131(א) סיפא לחוק הירושה, לפיו נושה של העיזבון אינו רשאי לגבות את חובו ממָנה אם הוא יכול לגבותו מיורש שלא זכה במנה.
   • האח מדגיש, כי יש לכבד את רצונו של האח כפי בא לידי ביטוי בצוואה, לפיו הוא יירש את מלוא הזכויות בבית. לכן יש לבצע את איזון המשאבים באופן שיעלה בקנה אחד עם הצוואה, קרי – לא ייגרע מזכויות האח בבית.
6. התובעת והילדים מדברים בקול אחד, וטוענים (בתמצית) כלהלן:
   • איזון המשאבים עניינו קביעת היקף העיזבון, ולכן קודם לחלוקתו. לפיכך, לא יכול האח להישמע בטענות מכוח חוק הירושה בשלב בו טרם נקבעו הנכסים הכלולים בעיזבון.

• הזכות לאיזון משאבים דומה במקרה של פטירה לזכות מכוח הלכת השיתוף, ולכן מושא הזכות הינו הנכס הספציפי המשותף. לפיכך, יש לתובעת חלק בבית ובמניות גופן. מכל מקום, הזכות לאיזון משאבים איננה חוב ככל חוב אחר של העיזבון והדבר עולה מלשונו של סעיף 104 לחוק הירושה, המבחינה בין חוב כספי לבין המגיע לבן זוג על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון).

דיון והכרעה

7. להווי ידוע, כי איזון משאבים (לרבות עקב פטירת אחד מבני הזוג) משמעותו התחשבנות כספית גרידא - ביצוע שומה של הנכסים בני האיזון, ותשלום מחצית ההפרש לצד הזכאי (סעיף 5(א) וסעיפים 6(א), 6(ב) לחוק יחסי ממון). בהתאם נפסק, כי אין התייחסות לכל פריט קנייני בנפרד, אלא לכל נכסי בן הזוג האחד מול כל נכסי בן הזוג האחר, ובין אלה נערכים חישוב ההפרש וחלוקתו (ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה 05) 584, 586).
8. לפיכך, אין לתובעת זכות קניינית בבית ובמניות אלא זכות לקבל את מחצית שווים (בקיזוז שווי נכסיה בני האיזון). ממילא, ככל שהאיזון היה מבוצע בחייו של המנוח, הייתה לו זכות אוטונומית לקבוע מאילו כספים/נכסים ישלם לתובעת את המגיע לה. והנה סעיף 5(ב) לחוק יחסי ממון קובע, כי בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג יבואו, לעניין הזכות לאיזון המשאבים, יורשיו במקומו. למרות האמור, משעה שהאח איננו מייצג את העיזבון כולו, הוא לא יכול להיכנס בנעלי המנוח לעניין איזון המשאבים. סעיף 5(ב) לחוק יחסי ממון קובע, כי יורשיו של המנוח (לשון רבים), הם הבאים במקומו. שמע מניה, רק מי שאכן בא בנעלי המנוח (יורש יחיד, מנהל עיזבון, או כל היורשים/מנהלי העיזבון הפועלים כאיש אחד) יכול לבוא בנעליו לעניין איזון המשאבים (ראו גם סעיפים 1 ו-2 לחוק הירושה, המתייחסים לכל היורשים, וסעיפים 122(ב) ו- 93 לחוק הירושה, לעניין פעולת יורש/מנהל עיזבון אחד מיני רבים בשם העיזבון).
9. לפיכך, לא יכול האח להיכנס בנעלי המנוח ולטעון בשמו/מכוחו, בניגוד לעמדתם של יתר היורשים (הילדים), כי הוא חפץ לאזן את הבית והמניות מכספים/נכסים אחרים. האח איננו יורש של כל נכסים המנוח, ולכן הוא אינו רשאי לפרוע את תשלום האיזון מנכסים אותם לא ירש. פעולה כזו אינה בבחינת העברה בין כיסיו של המנוח אלא בבחינת העברה מכיסי הילדים לכיסו של האח.
10. אלא שזכות שלא קמה לאח מכוח חוק יחסי ממון, קמה לו מכוח חוק הירושה. במה דברים אמורים?

• סימן ג' לחוק הירושה מורה למנהל עיזבון (הבא בנעליו של המנוח), כיצד עליו לסלק את חובות העיזבון, כהגדרתם בסעיף 104 לחוק הירושה. חובות אלה כוללים את המגיע לבן זוג על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג (סעיף 104(א)(4) לחוק הירושה) .
• לעניין חובות העיזבון מורה סעיף 100(ג) לחוק הירושה, לאמור:

ציווה המוריש נכס  מסוים לפלוני, לא ימומש אותו נכס כל עוד אפשר לסלק חובות העיזבון מתוך נכסי עזבון אחרים

הוראה משלימה מצויה בסעיף סעיף 131(א),  הקובע לאמור:

הזוכה במנה אינו אחראי, על אף האמור בסעיפים 127 עד 130, לחובות העיזבון שלא סולקו לפני חלוקתו, אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון, ונושה אינו רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה).

• שמע מניה, ירושת מנה מסוימת זוכה להגנה, שעה שלא ניתן לגבות ממנה את חובות העיזבון, כל עוד יש נכסים אחרים בני גביה. תכליתם של סעיפים 100(ג) ו- 131(א) לחוק הירושה היא התכלית העומדת ביסוד דיני הירושה – הציווי, כי יש לקיים את דברי המת (בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (11.6.2017) ). משמעותה של תכלית זו בהקשר דנא – שאיפה להקנות ליורש את מנתו כפי שהייתה בעת הפטירה, לאור ההנחה שהורשת מנה מסוימת משקפת את רצון המת להוריש אותה כמות שהיא. מדובר בחזקה סטטוטורית, לפיה המנוח רצה שחובותיו, (לרבות חוב בגין איזון משאבים), לא ישולם ממנה שהוריש אלא מנכסים אחרים (ש. שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, עמ' 277, וראו, להבדיל, בירושה על פי דין - סעיף 11(ג) לחוק הירושה). כך הם פני הדברים לא רק בצד זכויותיו של יורש המנה אלא גם בצד חובותיו. הזוכה במנה מסוימת איננו זכאי לבקש מיתר היורשים לשפותו בגין ירידת ערכה, אובדנה או בגין שעבוד הרובץ עליה (סעיף 51 לחוק הירושה).
• ביישום לנדוננו - חזקה היא, שהמנוח רצה, כי ייגרע חלקם של היורשים האחרים (בנדוננו, הילדים) ובלבד שמנותיו של האח לא ייגרעו. לפיכך, במידה שיש בעיזבון המנוח נכסים שאינם מנות מסוימות, יש לפרוע את חוב העיזבון לתובעת מנכסים אלה, ואין מקום לדרוש מהאח לפרוע את החוב ממנותיו.
• פסקי הדין אליהן הפנו ב"כ הילדים והתובעת, בהם נקבע, כי איזון המשאבים קודם רעיונית לחלוקת העיזבון וקובע את היקפו (עמ"ש (ב"ש) 28507-10-10 (א.צ נ' א.מ (11.9.2011) ובעמ 7468/11 (פלוני נ' אלמונית (3.7.2012) ), אינם סותרים את המסקנה האמורה. נהפוך הוא, כל חובות העיזבון נפרעים קודם לחלוקתו (סעיף 107 (א) רישא לחוק הירושה), ומגדירים מניה וביה את היקפו.
  
  והנה, דווקא משום שחובות קובעים את היקף העיזבון ראה לנכון המחוקק להורות מפורשות, כי צמצום היקף העיזבון יבוא, ראש וראשון, על חשבון נכסי העיזבון שאינם מנות מסוימות.
• התוצאה לפיה חלקם של הילדים בירושת המנוח נגרע בשל חוב הנוגע לנכסים שלא ירשו, מוקשית באספקלריה של חוק יחסי ממון, אך הגיונית באספקלריה של חוק הירושה. לילדים, כיורשים, אין אינטרס הסתמכות בר הגנה בעיזבון אביהם, שעה שהוא רשאי להוריש את עיזבונו כפי ראות עיניו (סעיפים 27 ו- 40 לחוק הירושה). לפיכך, משעה שהמנוח ראה להוריש לאח מנות מסוימות, לא יכולים הילדים להישמע בטיעון כי נגרעת ירושתם בשל הגנה על אותן מנות.
• יודגש, כי סעיף 100 לחוק הירושה הינו הסדר שיורי, החל כאשר אין הוראה נוגדת בצוואה. על הסדר זה יכול היה המנוח להתנות (למשל, על ידי הוראה כי האח יישא בחובות מסוימים - סעיף 45 לחוק הירושה). דא עקא, הצוואה איננה כוללת הוראה כגון דא. נהפוך הוא, המנוח הדגיש בצוואתו כי האח יהיה רשאי לעשות בבית "כבשלו וכרצונו" והורה, כי זכויות האח תהיינה כפופות אך ורק ליתרת המשכנתא על הבית. הא ותו לא (סעיף 5א. לצוואה).
• דווקא טיעונם (הנכון כשלעצמו) של הילדים, כי יש להפריד בין שלב איזון המשאבים לבין שלב חלוקת העיזבון, מבאר מדוע הם אינם יכולים לנסות לדבר מגרון אחד עם התובעת. זכותה של התובעת לקבל את סכום האיזון (ככל שיגיע) איננה מוטלת בספק, וחוב זה מצמצם את היקף העיזבון. במערכת היחסים בין היורשים/"העיזבון" לבין התובעת (שלב איזון המשאבים) רובץ החוב, מבחינה רעיונית, על היורשים כולם. ואולם, בשלב חלוקת החבות בין היורשים (שלב הירושה) משתנים האיזונים, שעה שמנות מסוימות (של האח ושל הילדים כאחד) זוכות להגנה, כל עוד יש נכסים אחרים מהם ניתן לפרוע חובות.
• ואם ישאל השואל, מה הדין אילו במקום הילדים הייתה התובעת יורשת את יתרת העיזבון לבד ממנותיו של האח? הרי במקרה כזה, משמעות ההגנה על מנות האח הינה שהתובעת "משלמת לעצמה" את סכום האיזון מתוך חלקה בירושה. אכן, "תשלום עצמי" זה הינו התוצאה הפרקטית של הוראות חוק הירושה, אך אין בו פגיעה בקניין התובעת. ניתוח נכון הוא, שהיורשים/"העיזבון" משלמים לתובעת את מלוא סכום האיזון, אלא שהתשלום נעשה מנכסים שהם ירושת התובעת. דומה הדבר לכך, שהמנוח היה משלם לתובעת את סכום האיזון מנכסים שאינם מנותיו של האח, ואת היתרה היה מוריש לתובעת.

11. סופו של דבר, בטרם ימומשו נכסים המהווים מנות של האח או הילדים, יש לברר האם יש נכסים אחרים מהם ניתן לפרוע את חוב העיזבון לתובעת. כמו כן יש לברר, האם יש לתובעת נכסים בני איזון, כדי לקבוע את גובה החוב (ככל שקיים).
12. לאור המסקנה דלעיל, ומשעה שההסכמה מיום 19.7.16 מהווה קבלה מלאה של עתירת התובעת בסעיף 29 לכתב התביעה - תיתן ב"כ התובעת טעם, מדוע ההסכמה האמורה לא תקבל תוקף של פסק דין. ככל שכך, איזון המשאבים בפועל ייעשה במסגרת הליך לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנה"כ-1995 (ככל שהאפוטרופא לדין תראה לנכון לנקוט בו). תואיל ב"כ התובעת להגיש את עמדתה תוך 10 ימים.
13. ת"פ 7.7.17.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  ג' תמוז תשע"ז, 27 יוני 2017, בהעדר הצדדים.