אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הגדלה בשיעור הפיצוי הגלובאלי בגין נכות אורטופדית

הגדלה בשיעור הפיצוי הגלובאלי בגין נכות אורטופדית

תאריך פרסום : 25/11/2007 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
2816-06
22/11/2007
בפני השופט:
1. א' פרוקצ'יה
2. ס' ג'ובראן
3. י' אלון


- נגד -
התובע:
ברכה כהן המדני
עו"ד ש' ז' פונדמינסקי
הנתבע:
1. רפאל בלישה
2. עילית חברה לביטוח בע"מ

עו"ד אלון בלגה
פסק-דין

השופט י' אלון:

1.        המערערת, ילידת 1966, נפגעה בתאונת דרכים ביום 7.8.00. המומחים הרפואיים שנתמנו על ידי בית המשפט קמא קבעו את שיעורי הנכות שלה כתוצאה מהתאונה ל-80% נכות אורטופדית ו-20% נכות פסיכיאטרית, כאשר דרגת נכותה התפקודית נקבעה ל-100%.

           המערערת סובלת מפיגור מלידה. עד לתאונה היא התגוררה עם הוריה הקשישים ושולבה במסגרות עבודה שיקומיות במסגרת מוגנת. כתוצאה מהתאונה (ביום 7.8.00) היא אושפזה בבית החולים עד ליום 30.11.00. בית המשפט לענייני משפחה מינה לה שני אפוטרופוסים (אחיה ואדם נוסף), ובהתאם להמלצת הועדה המקצועית לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הסעד), היא הועברה למעון הטיפולי "הכפר השבדי" בירושלים.

           בסכום הפיצויים שנפסק למתלוננת נכללו רק ראשי הנזק של הנזק הבלתי ממוני (כאב וסבל), הוצאות עזרה ממשפחתה בסכום גלובלי של 25,000 ש"ח והוצאות אפוטרופסות בסכום גלובלי של 15,000 ש"ח.

           בית המשפט קמא מצא, כי כתוצאה מהתאונה לא נגרמו למערערת שום הפסדי שכר או השתכרות. שכן, עקב הפיגור הקשה שלה מלידה לא היה לה, עובר לתאונה, כושר השתכרות כלשהו. בית המשפט הוסיף, כי עובר לתאונה "התובעת אכן שולבה במסגרת עבודה מוגנת במוסד 'יד עזרא', בו עיקר עיסוקה היה 'ניקוי' חוטי כיפות בגינה קיבלה היא 100 ש"ח כהוצאות נסיעה. ודוק: אין מדובר ב'שכר' או ב'עבודה'".

           בית המשפט קמא הוסיף והפנה בעניין זה לחוות דעתו של המומחה ד"ר אבני, לפיה: "את הנכות הנפשית הקשה של התובעת (עקב הפיגור מלידה - י"א) ניתן להגדיר כ-100% לפני התאונה, עם חוסר כל יכולת תיפקוד והשתכרות".

           אשר לתביעת הפיצוי לעניין עזרה וסיעוד - קבע בית המשפט כי "התובעת מקבלת את כל העזרה והסיעוד לו היא נזקקת במסגרת חוק הסעד בכפר השבדי, כך שאין היא (או משפחתה) צפויה להוצאה זו או אחרת בשל כך".

2.        בהודעת הערעור משיג בא כוח המערערת על תוצאת פסק הדין ביחס לכל מרכיביו.

           בראש ובראשונה מתיחסות הטענות לעניין הקביעה כי השמתה של המערערת במסגרת המעון פוטרת את המשיבה לחלוטין מתשלום הוצאות המגורים, הסיעוד והעזרה להם היא נזקקת כתוצאה מהתאונה. עובר לתאונה התגוררה המערערת בבית הוריה, ועל כן ראוי היה שיתאפשר לה, באמצעות אפוטרופסיה, לקבוע בעצמה את המקום בו תרצה להתגורר, וכי על המשיבה לשאת במלוא ההוצאות הכרוכות בכך. דהיינו, הוצאות המגורים, העזרה והסיעוד. אין לכפות על המערערת את השמתה במעון טיפולי. לחלופין, גם אם ייקבע כי ההשמה במעון למפגרים היא המסגרת הנאותה, מן הדין היה לאפשר למערערת באמצעות אפוטרופסיה לבחור במעון הנראה להם ולחייב המשיבה בעלויות הכרוכות בכך.

           בא כוח המערערת משיג גם כנגד קביעת בית המשפט קמא, לפיה היתה המערערת מחוסרת כושר השתכרות כלשהו, נגד מיעוט הפיצוי לעניין עזרת המשפחה (25,000 ש"ח) ולעניין הוצאות האפוטרופסות (15,000 ש"ח) ואי פסיקת פיצוי לעניין הוצאות ניידות.

3.        בית המשפט קמא קבע כממצא שבעובדה, כי המערערת "סבלה מפיגור שכלי עמוק (עובר לתאונה) שלא איפשר לה לעבוד בכל עבודה שהיא, וכי היתה זקוקה עוד מגיל צעיר למסגרת טיפולית מוסדית פנימייתית". במסקנתו זו הסתמך בית המשפט על חוות דעת המומחים הרפואיים ועל מסמכים רפואיים רבים - עוד מימי נערותה של המערערת - שעמדו בפני המומחים ושהוצגו בפני בית המשפט.

           המומחה הרפואי ד"ר אבני קבע, כי עובר לתאונה סבלה המערערת מפיגור עמוק שבעקבותיו נקבעה לה דרגת נכות של 100%. בבדיקות שנערכו לה על ידי שרותי הרווחה בשנת 1980 (בהיותה בת 15, עשרים שנים לפני התאונה), נמצא כי היא סובלת מפיגור עמוק, נמצאו ליקויים קשים בתיפקודיה השונים ונקבע כי היא זקוקה למסגרת טיפולית מוסדית מוגנת. הוריה סירבו להוציאה מביתם, וכך המשיכה להתגורר עמם עד למועד התאונה. אותה שעה היו הוריה כבני שבעים וחמש. ממצאים זהים, ואף קשים יותר, נקבעו בדו"חות רפואיים סוציאליים שנערכו בעניינה ב-1982 וב-1984.

           בית המשפט קמא דחה כבלתי אמינות את עדויות אחיה של המערערת, כי עובר לתאונה היא תפקדה, סייעה בעבודות הבית ולא סבלה מפיגור משמעותי. עדויות אלה - כך נקבע - עומדות בסתירה לממצאים הרפואיים, לחוות דעת המומחים ולמכלול הראיות.

           לא מצאנו מקום להתערב בממצאי העובדה לעניין זה כפי שנקבעו בבית המשפט קמא המעוגנים בחומר הראיות ובעדויות המומחים מחד גיסא, ובשלילת מהימנות הגירסה הסותרת מאידך גיסא. פועל יוצא בלתי נמנע מכך, הינו בקביעה כי בהינתן מצב הפיגור העמוק של המערערת ופגיעותיה הקשות בתאונת הדרכים, לא היה מנוס מקליטתה במסגרת מוסדית מתאימה. זאת, הואיל והחזרתה לבית הוריה הישישים לא עמדה כלל על הפרק ואפשרות למגורים שלא במסגרת מוסדית היתה בלתי ריאלית בעליל.

           עניינה של המערערת שונה מהמקרים שנדונו בפסקי דין שונים בהם נקבעה העדפה למסגרת שיקומית ביתית על פני מסגרת מוסדית (ר' ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו, פ"ד נ(1) 675 (1996); ע"א 6184/98 ליכטברון נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (בפירוק), פ"ד נז(3) 494 (2003); ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות, פ"ד נה(1) 920 (1999)).

           באותם המקרים נדון עניינם של נפגעים קשים בתאונות אשר טובתם הנפשית והחברתית היתה במסגרת שיקום ביתית, שעה שמסגרת שכזו היתה בתחום האפשר והנמצא. נקבע, כי גם אם עלויות שיקום שכזה גבוהות משמעותית מקליטה במסגרת מוסדית - עיקרון השבת המצב לקדמותו מחייב את העדפתה, תוך חיוב המזיק - או הנושא באחריות הביטוחית - במלוא אותן העלויות.

           לא כך בעניין המערערת מוכת הגורל והסבל שבפנינו. עדויות המומחים הרפואיים והשיקומיים וחוות הדעת של גורמי הרווחה והממונים על פי חוק הסעד בטיפול במפגר, שללו את היתכנות חזרתה של המערערת למסגרת מגורים שאיננה מוסדית טיפולית. זאת ועוד. אפוטרופסיה של המערערת ובאי כוחה לא הציגו היתכנותה של אפשרות שכזאת ברמה הקונקרטית. האפשרות כי תחזור להתגורר בבית הוריה או בבית קרוב משפחה אחר לא עלתה כלל על הפרק.

           בית המשפט מצא כי אלמלא התרחשה התאונה, יתכן והיתה המערערת ממשיכה להתגורר עם הוריה. אולם אלה היו אותה שעה בני שבעים וחמש, וכל הראיות העידו על כך שמסגרת זו לא יכולה היתה להמשך תקופה של ממש מעבר לכך.

           ברור כי הגורם שהאיץ את הצורך בהעברת המערערת למסגרת המוסדית הינו התאונה והפציעה האורטופדית הקשה. אלמלא עסקנו במסגרת החבויות והפיצוי התחומה בחוק הפלת"ד היה בכך שיקול לפיצוי ממשי ברכיב הלא ממוני של הנזק. דא עקא, חבותה של המשיבה הינה על פי חוק הפלת"ד ובמגבלות המצומצמות עד למאוד הקבועות בו למרכיב הנזק הלא ממוני.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ