אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הארכת מעצר לנאשם ברצח ועבירות נוספות

הארכת מעצר לנאשם ברצח ועבירות נוספות

תאריך פרסום : 14/08/2013 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
5550-13
14/08/2013
בפני השופט:
צ' זילברטל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ארז בן-ארויה
הנתבע:
1. שי שלב
2. דביר בן חיים
3. עלי קארוט

עו"ד רפאלה שפריר
החלטה

(בעניינו של המשיב 3 בלבד)

1.        לפני בקשה שלישית במספר להארכת מעצרו של המשיב 3 (להלן: המשיב), יליד שנת 1990, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים החל מיום 20.8.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 39094-05-12 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

כתב האישום

2.        נגד המשיב, נאשם 3 בכתב האישום, והמשיבים 1 ו-2, הם הנאשמים 1 ו-2 בכתב האישום (להלן ביחד: הנאשמים) הוגש כתב אישום בגין עבירות של רצח (לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), קשירת קשר לפשע (לפי סעיף 499 לחוק העונשין) ועבירות בנשק (לפי סעיף 144(א) ו-(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין). על פי המתואר בכתב האישום, ביום 3.4.2012, בעקבות סכסוך בין הנאשמים לבין אופיר לאלאזר (להלן: המנוח), אשר התפתח על רקע חובשחב לכאורה האחרון לראשונים, קשרו הנאשמים קשר להמית את המנוח. הנאשמים הצטיידו בשני אקדחים ובתחמושת והמתינו בביתו של המשיב 2, שם התגורר באותה עת גם המשיב, לבואו של המנוח. משהבחינו במנוח ובאדם נוסף מתקרבים אל הבית, ניתקו הנאשמים את מצלמות האבטחה שהותקנו בבית עוד קודם-לכן על רקע הסכסוך, וזאת - על פי הנטען - כדי למנוע את תיעוד העבירות. בנוסף, המשיב 1 הזמין מונית וביקש מהנהג שימתין ושיבדוק אם יש משטרה באזור. הנאשמים יצאו מהבית והחלו לירות מספר רב של יריות לעבר המנוח והאדם הנוסף שהיה עמו. שש יריות פגעו במנוח וגרמו למותו. לאחר שהיה המנוח ירוי ושכוב על הכביש, ערך המשיב 1 חיפוש על גופו ומצא סכין. לאחר מכן, נמלטו המשיבים 1 ו-2. המשיב נותר בבית ודאג להעלים ראיות. בין היתר, סילק המשיב את ממיר המצלמות שהיה בבית והשמיד כרטיסי SIM של מכשירי טלפון נייד.

הליכי המעצר עד כה

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר הנאשמים עד תום ההליכים, במסגרתה טענה כי קיימות ראיות לכאורה נגד הנאשמים וכן כי קיימת בעניינם חזקת מסוכנות סטטוטורית. בדיון שהתקיים ביום 19.6.2012 הודיעה באת-כוח המשיב כי היא מסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לפיכך, נתנה באת-כוח המשיב, באישורו, את הסכמתה למעצרו עד תום ההליכים. אף המשיבים 2-1 הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ובית המשפט הורה על מעצרם.

4.        משלא הסתיים משפטם של הנאשמים בתום תשעה חודשים ממועד מעצרם, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. משיבים 1 ו-2 נתנו את הסכמתם להארכה המבוקשת, אך המשיב התנגד. לאחר דיון בבקשה, הורה בית משפט זה (בש"פ 1149/13 (18.2.2013); השופט י' דנציגר) על הארכת מעצרו של המשיב, תוך שנקבע כי "האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור מצדיק את המשך מעצרו של המשיב, חרף חלוף הזמן ממועד מעצרו". בית המשפט הדגיש את חומרת מעשיהם של הנאשמים, ובכלל זה של המשיב, את המסוכנות הרבה הנשקפת מהם ואת התכנון שקדם למעשיהם. כמו כן, הודגש כי לחובתו של המשיב עבר פלילי מכביד הכולל עבירות רכוש, עבירות מין ועבירות אלימות חמורות.

5.        בקשה שניה להארכת מעצר בתשעים ימים הוגשה לבית משפט זה, משמשפטם של הנאשמים לא הסתיים, וגם הפעם הורה בית המשפט על המשך מעצרם של המשיבים 2-1 (בהסכמתם) ועל המשך מעצרו של המשיב (בש"פ 3433/13 (30.5.2013); השופט א' שהם). בית המשפט קבע כי "טרם בשלה העת להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, וזאת חרף התמשכותם של ההליכים המשפטיים בעניינו". בית המשפט ייחס משקל לנסיבות ביצוע העבירות של המשיב והנאשמים הנוספים וכן לעברו הפלילי המכביד. הוסף, כי קצב התמשכות ההליכים במשפט הוא משביע רצון, וכי ניכר מאמצו של בית המשפט המחוזי לזרז ככל שניתן את קצב שמיעת הראיות.

נימוקי הבקשה וטענות המשיב

6.        לטענת המבקשת גם הפעם יש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין בעניינו. נטען, כי מעשיהם של הנאשמים, ובכללם של המשיב, אשר חברו יחדיו על מנת לרצוח את המנוח, מבטאים מסוכנות רבה שנשקפת מהם. הודגש, כי הנאשמים תכננו בקפידה את הרצח, הצטיידו לפחות בשני אקדחים ובתחמושת, פעלו בתחכום וירו במנוח מטווח קצר ביותר. עוד הודגש, כי הירי בוצע באזור מגורים, במקום ובשעה שניתן היה להבחין בנאשמים, ודברים אלה מלמדים על המסוכנות הרבה שנשקפת מהם. כמו כן נטען, כי למשיב עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות בעבירות של חבלה במזיד ברכב, מעשה מגונה בקטין שלא מלאו לו 16 שנים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, שימוש ברכב ללא רשות, היזק לרכוש במזיד, ניסיון תקיפה סתם, פריצה לבניין וגניבה. בנוסף, נטען כי קיים חשש קונקרטי מפני שיבוש מהלכי משפט ופגיעה בראיות וכן מפני הימלטות המשיב מן הדין, וכי חשש זה מבוסס על התכנון והתעוזה שהפגינו הנאשמים בעת ביצוע העבירות. אשר לקצב התקדמות ההליך העיקרי, נטען כי הוא משביע רצון. הודגש, כי במהלך תקופת הארכת המעצר האחרונה התקיימו 7 דיוני הוכחות, ובסך הכול מתחילת משפטם של הנאשמים התקיימו 22 דיוני הוכחות בהם נשמעו 71 עדי תביעה. כמו כן, הובהר כי נותרו עוד 19 עדי תביעה וכי נקבעו עוד 3 מועדים לדיוני הוכחות מיד לאחר הפגרה.

7.        בדיון שנערך לפני, טען המשיב - באמצעות באת-כוחו - כי יש לדחות את הבקשה. נטען, כי חרף ההתקדמות בקצב שמיעת התיק העיקרי בבית המשפט המחוזי, בשלה השעה להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. עוד נטען, כי מבלי להקל ראש בחומרת המעשים המיוחסים למשיב, הרי שעל פי מצוות המחוקק יש לבחון חלופת מעצר, וברי כי בעניינו של המשיב, כשמשפטו לא צפוי להסתיים בקרוב, צריכה להשתנות נקודת האיזון. הודגש, כי המעשים המיוחסים למשיב הם בדרגת חומרה פחותה מזו שמיוחסים לנאשמים הנוספים, וכי המשיב שימש בפועל עושה דברם של הנאשמים הנוספים. כמו כן, נטען כי בניגוד לעמדת המבקשת, אין חשש שהמשיב ימלט מהדין. בהקשר זה הודגש, כי המשיב, שלא כמו הנאשמים הנוספים, לא נמלט מזירת האירוע. עוד נטען, כי אין חשש שהמשיב יפעל לשיבוש ראיות, שכן גם אם נכונה גרסת המבקשת שבכתב האישום, ולפיה המשיב העלים ראיות בטרם נעצר, הרי שאין להסיק מכך שלעת הזו, כשהמשפט נמצא בעיצומו, יכול המשיב לעשות-כן. לבסוף, נטען כי חרף קצב התקדמות ההליך העיקרי, הדיונים בתיק צפויים להימשך עוד זמן רב, וכי לשיטת באת-כוח המשיב תידרשנה עוד שלוש או ארבע הארכות מעצר לכל הפחות בטרם יסתיים המשפט.

דיון והכרעה

8.        כידוע, בבקשה להארכת מעצר המתבקשת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם, שטרם הוכחה אשמתו, לחירות, לבין ההגנה על האינטרס לשלום הציבור ובטחונו ולניהולו התקין של ההליך (ראו למשל בש"פ 4557/12 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 5 (12.6.2012)). השיקולים השונים העומדים בבסיסו של האיזון הם בעיקרם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם וקצב התקדמות ההליך העיקרי. ככלל, נפסק כי ככל שחולף הזמן וההליך העיקרי נמשך, משתנה נקודת האיזון והכף נוטה לעבר זכותו של הנאשם לחירות. עם זאת, גם כאשר מתמשך ההליך העיקרי באופן ניכר, יש ליתן את הדעת לאופי ההתמשכות ולגורמים לכך. עמדה על כך השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר, פסקה 16 (20.2.2007):

"לא הרי התארכות משפט הנובעת ממצב שבו משפטו של נאשם כלל לא החל, כהתארכות הליכים שמקורה במשפט, אשר על-פי טיבו צורך זמן דיוני רב במיוחד, נוכח מורכבותו וריבוי נאשמים ופרשיות הכרוכות בו (בש"פ 3726/04 מדינת ישראל נ' חאתם ואח', תק-על 2004(2), 1119; בש"פ 7243/01 מדינת ישראל נ' אבו-אעמר, תק-על 2001(3), 2247; בש"פ 3166/00 מדינת ישראל נ' תורכ, תק-על 2000(2), 559). אין הרי התארכות הליכים שמקורה בחוסר תשומת לב ראויה או היערכות בלתי מספקת של הערכאה הדיונית לצורך ניהול יעיל של המשפט, כהרי התארכות שמקורה בעומס דיוני אובייקטיבי הרובץ על בית המשפט, שאינו מאפשר לו לקדם את המשפט ביתר מהירות (בש"פ 1813/05, 1979/05 אוחנה ואח' נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2), 35). יוצא, איפוא, כי גורם התארכות המשפט לצורך הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בהארכת מעצר אינו עשוי מעור אחד. טיבו של גורם זה וסיבותיו הם חלק ממערכת השיקלול המורכב הנדרש לצורך הכרעה בשאלת הארכת המעצר."

           אכן, בחינת קצב התקדמות ההליך העיקרי מורכבת מנתונים רבים. כל מקרה ונסיבותיו. כך למשל, תיקים מורכבים במיוחד עלולים להימשך זמן רב עד מאוד, ולעתים התקופה של תשעה חודשים הנקובה בסעיף 61 לחוק המעצרים - הקובע את הכלל באשר לתקופת מעצרו של נאשם בטרם הסתיים משפטו - היא בבחינת "'מיטת סדום', שלא ניתן להתאים אליה את הדיון בתיקים אלה" (בש"פ 7173/06 מדינת ישראל נ' שורפי (11.9.2006)). סמכותו של בית משפט זה להאריך מעת לעת מעצרו של נאשם מעבר לתשעת החודשים האמורים (סעיף 62 לחוק המעצרים) מבטאת את הכרת המחוקק במציאות חיים זו, המושפעת הן ממורכבותם של תיקים מסוימים, הן מאילוצים מערכתיים שונים שעלולים להשפיע על כלל התיקים. בהקשר זה יצוין, כי לאחרונה אף תוקן חוק המעצרים (סעיף 62(ב) לחוק המעצרים) ובית המשפט הוסמך להורות על הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים ב-150 ימים בכל פעם (חלף תשעים הימים במצב הרגיל), וזאת במקרים חריגים "בשל סוג העבירה, מורכבותו של התיק או ריבוי נאשמים, עדים או אישומים" (עוד ראו בש"פ 2151/12 מדינת ישראל נ' דרי, פסקה 13 (5.4.2012)).

9.        מן הכלל אל הפרט - בחינת מכלול השיקולים עליהם עמדתי, מובילה לדידי למסקנה לפיה לא ניתן לומר כי נקודת האיזון בעניינו של המשיב השתנתה, ואין הכף נוטה לטובת שחרורו ממעצר. המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לו ומעברו הפלילי המכביד, כפי שעמדו על כך חבריי השופטים י' דנציגר ו- א' שהם בהחלטות הקודמות בעניינו, ולכן ניתן הפעם לקצר בנושא זה. בהקשר זה יצוין, כי המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר בעניינו.

           אשר לשיקול בדבר התמשכות ההליך העיקרי - סבורני כי בנקודת הזמן הנוכחית אין בו כשלעצמו כדי להסיט את נקודת האיזון אל עבר שחרור המשיב. אמנם, אין לכחד, ההליך בעניינו נמשך כבר זמן לא מועט, וכפי שעדכנה באת-כוחו בדיון על-פה, המשפט נמצא בעיצומו וסיומו עוד לא נראה באופק. עם זאת, קצב התקדמות ההליך הוא משביע רצון, אף לשיטת באת-כוח המשיב, ונראה שבית המשפט המחוזי שדן בתיק עושה מאמצים רבים על-מנת לסיים את שלב שמיעת ההוכחות במהירות האפשרית. יצוין, כי המקרה דנא אולי לא נמנה עם המקרים המורכבים ביותר בהם קיימים נאשמים ואישומים רבים (כדוגמת המקרה שנדון בבש"פ 2151/12 הנזכר), אך אין הוא מקרה "פשוט", ומספר עדי התביעה שהעידו עד כה (71) יעיד על כך. עוד יש לציין את בעיות הייצוג הנוגעות למשיב 2, אשר מחייבות אף הן התמודדות לא פשוטה מצידו של בית המשפט המחוזי ותורמות להתמשכות ההליך. יתכן שבשל כך קבועים עתה רק שלושה מועדים, כשההנחה היא שלא יהא בכך די ולו לסיום פרשת התביעה. ככל שהדבר מעשי, יש לשקול קביעת מועדים נוספים, שכן בדרך כלל יש בכך כדי לתרום להחשת קצב בירור המשפט ולרתום את כל המעורבים ללוח זמנים קשיח ומחייב.

10.      נוכח האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים החל מיום 20.8.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 39094-05-12 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

11.      בשולי ההחלטה אציין כי המשיב הביע משאלה שמקום מעצרו יהיה קרוב יותר למקום מגורי משפחתו. האחראים על כך בשב"ס מתבקשים לבחון בקשה זו, בכפוף לאילוצים ולנהלים הקיימים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ