אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הארכת מעצרם של מואשמים בחבלה בכוונה מחמירה עד תום ההליכים

הארכת מעצרם של מואשמים בחבלה בכוונה מחמירה עד תום ההליכים

תאריך פרסום : 09/03/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
2007-08
07/03/2008
בפני השופט:
מ' נאור

- נגד -
התובע:
1. אברהים אלסייד
2. רמי אלסייד
3. סאלח אלסייד

עו"ד אורן שפקמן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
החלטה

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ו' מרוז) לעצור את העוררים עד תום ההליכים.

כתב האישום

           נגד העוררים הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 13.11.2007 כתב אישום מאוחד ומתוקן אשר ייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) וסעיף 329(א)(2)לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

           בין משפחת מוסלם למשפחת העוררים קיים סכסוך. ביום 20.10.2007 בשעה 17:00 לערך בסמוך לכביש 31, חסמו העורר 2 ואחיו הקטין מ.א. את הכביש באמצעות סוללת עפר. ברשות העורר 2 היה אקדח. למקום הגיעו מג'ד אלסייד ובנו הקטין ס.א. וכן, חסן מוסלם אלסייד (להלן: "חסן") אשר ביקש מהעורר 2 שיאפשר לו לעבור את הכביש.

            בנוסף הגיעו למקום העוררים 1 ו- 3 ברכב מסוג סובארו וברשותם נשק. נטען כי העוררים חברו יחד לשם פציעת בני המשפחה היריבה באמצעות ירי מכלי נשק שהחזיקו, זאת בכוונה לגרום להם חבלה חמורה, נכות או מום. על פי כתב האישום יצא העורר 1 מרכב הסובארו, שלף נשק מסוג עוזי והחל לירות לעברו של חסן ולעברם של אנשים נוספים שהיו באזור. כתוצאה מהירי חסן נפצע בירכו.

           למקום הגיעו אחיו של חסן, סלימאן מוסלם אלסייד (להלן: "סלימאן"), סעיד מוסלם אלסייד (להלן: "סעיד") ודלאל מוסלם אלסייד (להלן: "דלאל") ונחלצו לעזרתו של חסן.

           עוד נטען כי העורר 1 ירה לעבר דלאל ופגע ברגלו. בתגובה לירי צעק דלאל לעבר העורר 1 "מה אתה עושה" והעורר 1 ירה ירייה נוספת לעבר דלאל, אשר אף היא פגעה ברגלו. דלאל ביקש מהעורר 1 לחדול, אך זה ירה לעברו ופגע בכתפו השמאלית עד אשר דלאל נפל ארצה. מיד לאחר מכן, כך נטען, ירה העורר 1 לעברו של חסן ופגע ברגלו. באותה העת ירה העורר 3 באקדח שהחזיק לעבר דלאל, סלימאן וסעיד ופגע בסלימאן בחלק העליון של הגב. לאחר שירה בדלאל ובחסן, ירה העורר 1 לעבר סלימאן עד אשר נגמרה התחמושת בנשק העוזי, ואז נמלט מהמקום.

           במקביל, כך נטען, כאשר ניסה סעיד לסייע לאחיו חסן, הצמיד העורר 2 את האקדח לראשו של סעיד. סעיד הרים את ידיו והעורר 3 ירה לעברו של סעיד ופגע בו ברגל ימין. משראה העורר 2 כי סעיד נפגע, הרפה ממנו והמשיך לירות לעבר בני המשפחה היריבה.

           עוד נטען כי במהלך הירי המתואר לעיל הגיעו בני משפחת העוררים: סלח עבד אלסייד, עזאת עבד אלסייד וראדי עבד אלסייד כאשר הם מצוידים באקדחים וירו לעבר בני המשפחה היריבה, בכוונה לגרום להם חבלה חמורה, נכות או מום. כתוצאה מהירי של העוררים והאחרים, נפגע מהירי הקטין ס.א ביד ימין. במהלך האירועים הגיעו למקום כ-250 אנשים ובמקום פרצה קטטה.

           כתוצאה ממעשי העוררים והאחרים, כך נטען, פונו חסן, סלימאן, דלאל, סעיד והקטין ס.א. לבית החולים סורוקה. חסן ואובחן כסובל מפצע ירי באגן משמאל ומקליע שנותר באגן ימין. הוא נותח ובניתוח נמצא הרס שלם של וריד פמורלי לאורך שבעה סנטימטרים. הוא אושפז ושוחרר בתאריך 26.10.2007 סלימאן אובחן כסובל מפצע ירי בחזה העליון מימין. הוא נותח ואושפז במחלקת ניתוחי לב חזה ושוחרר בתאריך 25.10.2007. דלאל אובחן כסובל מפצעי ירי בירך שמאל, שוק ימין וסקפולה שמאל. הוא שוחרר בתאריך 22.10.2007. סעיד אובחן כסובל מפצע ירי בשוק ימין. הוא שוחרר לביתו בתאריך 22.10.2007. הקטין ס.א אובחן כסובל מפצע ביד ימין. הפצע טופל והקטין שוחרר לביתו.

ההחלטה נשוא הערר

           המדינה ביקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. ביום 30.12.2007 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ו' מרוז) כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לעוררים וכי קיימת עילת מעצר ועמה, חזקת מסוכנות. בהחלטתו התבסס בית המשפט על הודעות עדי ראייה ופצועי הירי: סעיד, סלימאן, דלאל, חסן ומג'ד, על עימותים שנערכו בין פצועי התקרית לעוררים, על חוות דעת המחלקה לזיהוי פלילי ועל התיעוד הרפואי. כמו כן, התייחס בית המשפט לגרסאות והודעות העוררים ולטענות הסנגור בעניינם וקבע כי מקומן של טענותיו אלו בדיון בתיק העיקרי.  בדיון בשאלת חלופת מעצר קבע בית המשפט כי כל עוד לא הושלמו הליכי "הסולחה" בין המשפחות היריבות ולנוכח הנסיבות בהן בוצעו העבירות, יישארו העוררים במעצר עד להחלטה אחרת. עם חתימת הסכם "הסולחה", כך נקבע, ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר ותישקל שוב שאלת שחרורם.

           ביום 24.2.2008 קבע בית המשפט המחוזי כי העוררים יישארו במעצר עד תום ההליכים. בפני בית המשפט הוצעה חלופת מעצר. בית המשפט קבע כי למרות שהחלופה המוצעת מצויה מרחק רב ממקום הסכסוך, מאחר ומדובר בסכסוך ארוך וממושך, בין משפחות בנות העדה הבדואית, אשר נקמת הדם רווחת בתרבותם, אין לקבלה. הריחוק הגיאוגרפי, כך נקבע, אינו מאיין את הסכנה הנשקפת מהעוררים. בית המשפט קבע בהחלטתו כי הסכם "הסולחה" טרם נחתם ומשכך, לא קיימות נסיבות חדשות המצדיקות את שחרורם של העוררים.

הערר וההכרעה בו

           העוררים מבקשים להורות על שחרורם למעצר בית מלא. בעניין הראיות לכאורה טוענים העוררים כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לכל הנקודות שהועלו על ידי הסנגור, מהן ניתן היה להסיק כי חומר הראיות הלכאוריות הינו חלש.

           ואולם, בדיון על פה צמצם עו"ד שפקמן טענותיו בנושא הראיות לכאורה לעניין אחד והוא אי עריכת בדיקת סימני ירי על ידיהם. אכן לכאורה מדובר במחדל חקירתי, אולם מחדל כזה אין בו כדי לאיין את הראיות לכאורה הקיימות נגד העוררים כולם, כפי שנסקרו על ידי הערכאה הראשונה בפירוט. על השפעתם של מחדלי החקירה, עמדתי לאחרונה ב-ע"פ 7164/07 אלהוושלה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.2.2008) וראו האסמכתאות הנזכרות שם. הובאו ראיות אחרות לכאורה בעלות משקל, ולא ניתן לתת למחדל החקירתי הנזכר משקל כה כבד עד כדי הצדקת שחרור בערובה.

           לעניין עילת המעצר נטען על ידי ב"כ העוררים כי בית המשפט לא העניק משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות של העוררים וכי העניק משקל יתר לעובדה שלא התקיימה "סולחה" בין משפחת העוררים למשפחת המתלוננים. העוררים טוענים כי הסיבה לכך שלא נערכה סולחה היא שהמתלוננים העלו דרישות כספיות מופרזות שאין ביכולת העוררים לעמוד בהן. לדברי העוררים, הם אנשים נורמטיביים אשר לא יוחסו להם מעולם עבירות אלימות.

           לבסוף טוענים העוררים כי בית המשפט טעה בכך שדחה את חלופת המעצר שהוצעה על ידם אשר מצויה במרחק רב ממגורי המתלוננים. חלופת המעצר המוצעת הינה בכפר מצר וכפר שיבלי בצפון, המרוחקים למעלה מ-200 ק"מ ממקום מגורי המתלוננים.

           מקובלת עליי טענת העוררים לפיה אין ליתן להעדר סולחה משקל מופרז. בית המשפט המחוזי בוודאי לא התכוון להפוך את העוררים לבני ערובה של המתלוננים. מאידך, גם לקיומה של סולחה אין ליתן משקל מופרז. הכל תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, ואיני באה להקדים את המאוחר ולקבוע אם תהא או לא תהא הצדקה לשחרור בערובה במסגרת בקשה לעיון חוזר אם תהיה סולחה. העיקר לענייננו הוא שבצדק קבע בית המשפט כי נשקפת סכנה מהעוררים, והתקרית שפרצה הוכיחה זאת. לעת הזו אין בכוחו של המרחק הגיאוגרפי כדי לאיין את מסוכנותם של העוררים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ