אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> האפוטרופוס הכללי - ירושלים נ' אבראהים (בן סובחי) אבו נדא ואח'

האפוטרופוס הכללי - ירושלים נ' אבראהים (בן סובחי) אבו נדא ואח'

תאריך פרסום : 18/01/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
10846-05
18/01/2011
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסי הנעדרת רבקה ג'נושווילי אשת אליהו
הנתבע:
1. מאגדה אבו נדא
2. רינאל אבו נדא
3. אפאק אבו נדא
4. אפאק אבו נדא
5. ריפה שאוור
6. רונזא נסר אלדין
7. כפיללי עטון
8. מוחמד קאסתירו

פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה התובע מנהל נכס עזוב מכח סמכותו על פי סעיף 5 לחוק הסדרי משפט ומנהל (נוסח משולב), תשל"-1970. הממונה הירדני על רכוש האוייב השכיר את הנכס למוחמד בקיר שהשכיר אותו לסובחי אבו נדה ללא דמי מפתח וללא רשות התובע. ביום 20.9.01 ניתן פסק דין ולפיו סובחי הינו דייר מוגן ראשי. סובחי נפטר זה מכבר וגם בנו אברהים אבו נדא נפטר ביום 19.11.05. לטענת התובע אברהים אבו נדא לא שילם דמי שכירות מסוף 2003 על אף דרישות חוזרות ונישנות והסכום – עד לפטירתו עמד על סך 61,407 ₪. נתבעים 7-1 הם יורשיו על פי דין של המנוח. מאז הפטירה מוחזק הנכס על ידי הנתבע 8 שאין לו כל זכות בנכס והוא מחזיק בו נכון להגשת התביעה כחודש ועליו לשלם דמי שכירות ראויים בסך 2500₪, וזאת על בסיס הערכת השמאי הממשלתי. לטענת התובע המנוח פסק מלשלם דמי שכירות לתובע מאז יום 14.3.04 – מדובר בהימנעות בת 23 חודשים שהינה הימנעות של קבע ומקימה עילת פנוי. מתבקש פנויים של הנתבעים כמו גם חיובם בדמי השכירות בגין חוב דמי השכירות וזאת בסך 63,907 ש"ח.

על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 7-1 המנוח לא שכר את הנכס בשכירות משנה אלא בשכירות ראשית מאת מוחמד בכיר ושילם דמי מפתח. אין כל בסיס לחישוב הסכום המצויין בכתב התביעה. על פי כתב ההגנה שמר הנתבע 8 על הנכס מפני פולשים אחרים אשר ניסו להשתלט על הנכס. בכתב ההגנה נתבקש לחילופין סעד מן הצדק.

גם בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע 8 נטען כי המנוח לא שכר את הנכס בשכירות משנה אלא בשכירות ראשית ושילם דמי מפתח. גם לטענת הנתבע 8 הוא התבקש על ידי הנתבעים 7-1 לשמור על הנכס עקב נסיונות השתלטות על ידי פולשים אחרים.

2. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של אמיר אפנר המשמש כמנהל נכסים ביחידה ארצית לניהול נכסים במשרד האפוטרופוס הכללי, של מאיר נדב המשמש כמרכז גלוי וניהול ארצי במשרד האפוטרופוס הכללי, של אבי אמסלם חוקר פרטי אשר ביצע לבקשת האפוטרופוס הכללי חקירה בעניין תביעת הפנוי ושל עו"ד צבי קויש שעבד כעורך דין במחלקה המשפטית במשרד האפוטרופוס הכללי.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבעת 1, הנתבע 8 ושל רפאת מוסא בקיר, בנו של מוחמד בקיר.

כל המצהירים למעט אמיר אפנר נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו נטל ההוכחה כי הנתבעים הם דיירים מוגנים כטענתם מוטל עליהם. לטענתה ב"כ התובע במות השוכר האב אשר הוכר על ידי התובע כדייר מוכר מקורי, הפך בנו לדייר מוגן נגזר מכח סעיף 23 לחוק הגנת הדייר. לפיכך על מנת שהנתבעת 1 תהפוך לדיירת מוגנת עליה לעמוד בתנאי סעיפים 23 ו-27(2) לחוק הגנת הדייר ואולם הנתבעת 1 אינה מקיימת תנאים אלו. על כן, עם פטירת בעלה פקעה למעשה זכות הדיירות המוגנת בחנות והחזקה חזרה לבעלי הנכס. על כן על הנתבעים לשלם לתובע דמי שימוש ראויים ממועד פטירתו של המנוח או לפחות מיום 1.1.04 וזאת בהתאם להערכת השמאי הממשלתי. אשר לסעד מן הצדק טוענת ב"כ התובע כי עשוי להיות זכאי לו רק מי שרכש מעמד של דייר מוגן והוא עומד לאבד את חסות החוק בשל מעשה או מחדל מצידו, אך לא מי שאינו בעל מעמד של דייר מוגן בנכס. לחילופין ובאם יקבע כי הנתבעת 1 ו/או הנתבעים הינם דיירים מוגנים אזי קמה כנגדם עילת פנוי בשל אי תשלום דמי שכירות. לטענת ב"כ התובע בהתחשב בנטל ההוכחה המופחת להוכחת קיומו של יסוד שלילי, מכלול הנסיבות מצביע על כך שהשוכר האב לא שילם דמי מפתח. כיוון שכך ועל פי תקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבתי עסק – אי תחולת השעורים המרביים והפחתות), התשמ"ג-1983 המשחררות בתי עסק ממגבלת תקרת השכירות, על הנתבעים לשלם לתובע דמי שכירות ריאליים. גם אם יקבע כי לא הוכח העדר תשלום דמי מפתח עדיין על הנתבעים לשלם לתובע דמי שימוש ראויים לאור תקנה 1(13) לתקנות וזאת מן הטעם שהוכח ללא ספק שהנתבעים מנהלים בחנות מועדון קלפים. אשר לגובה דמי השכירות הראליים טוענת ב"כ התובע כי חוות דעת השמאי הממשלתי אשר צורפה לתצהירו של עו"ד קויש לא נסתרה ומדברת בעד עצמה. עוד טוענת ב"כ התובע כי נכון ליום הגשת התביעה לא שולמו דמי שכירות על ידי הנתבעים, מוגנים או כלכליים במשך 24 חודשים, עובדה המלמדת על כך שאי התשלום הפך להימנעות של קבע המעניקה עילת פנוי. רק למעלה משנה לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן שולמו דמי שכירות מוגנים באחור של שלוש שנים. לטענת ב"כ התובע גם קודם לכן בוצעו התשלומים באיחור ניכר המהווה ניתוק בהמשכיות התשלום. לטענת ב"כ התובע אין מקום ליתן במקרה זה סעד מן הצדק לנוכח סוג ההפרה והתנהלות הנתבעים על אף התראות שניתנו להם, לאור סוג המושכר והעסק המתנהל בו.

לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיה הדיירות המוגנת היא בבחינת טובת הנאה. הנתבעת 1 כאשתו של הדייר המוגן במשך עשרות שנים שותפה באותה טובת הנאה הן מכח חזקת השיתוף החלה על יחסי הצדדים עד שנת 1973 והן מכוחו של חוק יחסי ממון לאחר אותו מועד. לטענת ב"כ הנתבעים הנתבעת 1 היא בעלת זכויות במושכר במידה שווה לאלו של בעלה ויש לדחות את טענות התובע ולפיהן אין הנתבעת עומדת בדרישות החוק וזאת בשים לב לתצהירה אשר לא נסתר. לטענת ב"כ הנתבעים הוכח כי שולמו דמי מפתח בגין הנכס. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי אין כלל סמכות לבית המשפט לדון בנושא שכר הדירה הראוי לפי התקנות שהוצאו מכוחו של חוק הגנת הדייר אלא הסמכות הייחודית בעניין זה נתונה לבית הדין לשכירות. חיוב כספי אם בכלל יכול להיפסק רק משהוגשה כדין חוות דעת מומחה לצורך הוכחת שווי דמי השכירות אלא שהמסמך אותו הגיש התובע כנספח לתצהירו של אחר כלל אינו בגדר חוות דעת ואינו יכול לשמש בסיס לעילה הכספית. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי ההלכה היא כי בכל מקרה אין בית המשפט מחייב דייר מוגן בדמי שימוש ראויים עבור התקופה הקודמת למועד קיומה של עילת הפנוי. אשר לסעד מן הצדק טוען ב"כ הנתבעים כי נוכח זהותו של בעל הבית במקרה זה מחד וזהותה ומצוקתה של הנתבעת מאידך כמו גם סוג ההפרה הנטענת יש מקום לפסיקת סעד כאמור. אשר לתביעת סעד כנגד הנתבע 8, לנוכח העובדה שהוכחה כי לנתבע 8 אין כל מעמד של מחזיק במושכר, מעולם לא הועברה אליו זכות כלשהיא שהיתה מוקנית לדייר המוגן במושכר והוא מנהל את החנות עבור הנתבעת, אין כל עילה כנגדו. ככל שמבקש התובע לטעון כי העברת המושכר לאחרים כמו גם סוג העסק המתנהל במושכר מקימים עילת פנוי, מדובר בהרחבת חזית. אשר לאי תשלום דמי השכירות, סירוב הנתבעת לשלם את הסך של 2500 ₪ לחודש אשר נעדר כל בסיס, אינו יכול להוות עילה לפינוי הנתבעת. משסירב התובע לקבל את דמי השכירות הרגילים, פטר למעשה את הנתבעת מלחזור ולהציע אותם.

בסיכומי התשובה מטעם התובע נטען כי בניגוד לנטען על ידי הנתבעים התובע איננו המדינה אלא נאמן המנהל נכסים של אנשים פרטיים. יש להתעלם מהטענות בדבר הרחבת חזית לאחר שהועלו לראשונה לאחר השלב שבו נשמעו עדי התובע. לטענת ב"כ התובע הטענה ולפיה הנתבעת 1 הינה דיירת מוגנת מכח חזקת השיתוף ומכח עקרון איזון משאבים נטולת כל בסיס עובדתי ומשפטי. עוד טוענת ב"כ התובע כי יש לדחות את הטענה בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט הן מהטעם שהועלתה לראשונה בסיכומים וגם לגופו. אשר לשומה מטעם השמאי הממשלתי העובדה כי לא ערוכה כחוות דעת אין בה כדי לפגום בקבילותה ובכתב ההגנה המתוקן גם לא חלקו הנתבעים על גובה דמי השכירות הראויים ולא הכחישו במפורש את השומה. התביעה לדמי שכירות ראויים עומדת גם בפני עצמה ועל כן אין רלוונטיות לטענה ולפיה לא ניתן לחייב בדמי שימוש ראויים עבור התקופה הקודמת למועד קיומה של עילת פנוי.

לאחר שהוגשו סיכומי התגובה ביקש ב"כ הנתבעים להגיב על סכומי התשובה וניתנה החלטה המתירה זאת. בסיכומי התגובה נטען כי הטענה בדבר היעדר סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בשאלת דמי השכירות הועלתה עוד בטרם נשמעו הראיות והסמכות היחודית לדון במחלוקות בהקשר לגובה דמי השכירות הראויים נתונה לבית הדין לשכירות. לטענת ב"כ הנתבעים הוכחו כל התנאים הנדרשים לחסותו של חוק הגנת הדייר על הנתבעת 1. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי הנתבעים הכחישו במפורש את נושא גובה דמי השכירות הראויים.

דיון

קיומה של עילת פנוי

4. האפוטרופוס הכללי מנהל את רכוש רבקה ג'נושווילי מכח סעיף 5 לחוק הסדרי משפט ומנהל [נוסח משולב], תש"ל-1970 (ר' סעיף 5 לתצהירו של מאיר נדב). הרכוש כולל את הנכס נשוא התביעה (ר' סעיף 4 לתצהירו של צבי קויש). הנכס הושכר בשנת 1966 ולפני ניהולו על ידי התובע למר מוחמד בקיר על ידי הממונה הירדני על רכוש אויב (ר' סעיף 5 לתצהיריהם של מאיר נדב וצבי קויש ונספחים ב-ב1 לתצהירים). מר מוחמד בקיר השכיר את הנכס למר סובחי אסחק אברהים נדא ז"ל, אבי בעלה של הנתבעת 1 (ר' סעיף 5 לתצהיריהם של מאיר נדב וצבי קויש ונספחים ג'-ג'1 לתצהירו של צבי קויש). לאחר מלחמת ששת הימים כשהחל התובע לנהל את הנכס הוא הכיר במר מוחמד בקיר כדייר מוגן (ר' עדותו של קויש בעמ' 4, שורות 13-10). לאחר פטירתו של מוחמד בקיר ניתן ביום 20.9.01 פסק דין (בהסכמה) המכיר במר סובחי אסחק איברהים נדא כדייר מוגן ראשי בנכס אשר עליו לשלם דמי שכירות ישירות לאפוטרופוס הכללי (ר' ה"פ 776/00 נספח ה' לתצהירו של צבי קויש). לאחר פטירתו של סובחי אסחק איברהים נדא, הפך בנו – אברהים אבו נדא, בעלה של הנתבעת 1, לדייר מוגן בנכס.

5. האם רכשה הנתבעת 1 מעמד של דיירת מוגנת?

סעיף 23 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 קובע כך:

דייר של בית עסק נפטר(א)דייר של בית עסק שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובלבד שהשנים היו בני-זוג לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו.

דייר של בית עסק נפטר

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ