אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> האני שעבאן נעים ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון

האני שעבאן נעים ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון

תאריך פרסום : 20/10/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום הרצליה
6304-02-10
20/10/2010
בפני השופט:
סיגל רסלר-זכאי

- נגד -
התובע:
1. עיזבון המנוח האני שעבאן נעים
2. נדאל מדחת יונס קאסם
3. תאאר רשאד פתחי קאסם
4. עמאד מאהר פתחי קאסם
5. סוהיר מחמוד מוסטפא נעים
6. סאמי האני נעים
7. זכירא האני נעים
8. כליובתרא האני נעים
9. מאירא האני נעים
10. סארא האני נעים
11. פתחיה מוחמד עטווא נעים

הנתבע:
מדינת ישראל משרד הביטחון

החלטה

לפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") להורות לנתבעים (להלן: "המשיבים") להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה.

המשיבים תושבי בית חאנון, הנמצאת בשליטתה של הרשות הפלשתינאית (להלן: "הרשות").

הגישו את תביעתם ביום 03 פברואר 2010 לפיצויי בגין נזקים נטענים שנגרמו כתוצאה מפעילות צה"ל מיום 7 פברואר 2008. בהתאם לכתב התביעה ביום זה ירו כוחות צה"ל טיל לעבר בית הסםר החקלאי בו שהו הנתבעים. בעקבות הארוע נהרג משיב 1, משיב 2 נפגע מרסיסים בכל חלקי גופו, אצבע יד ימין ורגל ימין נקטעו. משיב 3 נפגע אף הוא מרסיסים בכל חלקי גופו, ורגלו השמאלית נפגעה. משיב 4 נפגע אף הןא מרסיסים בכל חלקי גופו, ובעקר באזור הבטן. משיבה 5 הינה אשתו של המנוח - משיב 1, משיבה 11 הינה אמו של המנוח ומשיבים 6-10 הם ילדיו.

ביום 26 מאי 2010 הגישה המדינה את הבקשה דנן, להורות למשיבים להפקיד ערובה להבטחת כל הוצאותיה. המדינה נימקה את בקשתה בכך שהמשיבים הם תושבי חוץ ואין להם נכסים בישראל, אשר ניתן יהיה להיפרע מהם, במידה והתביעה תדחה ויחוייבו בהוצאות.

לענין זה צורפה תעודת עובד ציבור, ערוכה על ידי הממונה מטעם מדינת ישראל על העזרה המשפטית בשטחי הרשות הפלשתינאית (נספח 6), ממנה עולה כי אין כל אפשרות מעשית לאכוף פסקי דין ישראליים בשטחי הרשות.

עוד נטען כי על בסיס כתב הטענות ניכר שסיכויי התביעה נמוכים למדי, שכן עסקינן בפעולה מלחמתית לכל דבר ועניין, אשר אין בגין תוצאותיה לפצות את התובעים.

המשיבים מצדם טענו כי הבקשה להפקדת ערובה נועדה לחסום את דרכם מלברר את תביעתם, כאשר מצבם הכלכלי של המשיבים הינו מהחמורים ביותר. לטענת המשיבים יש להשתית את ההחלטה בדבר חיוב למתן ערובה על מבחן "סיכויי הצלחת התביעה" ולא על בסיס מקום מושבו ויכולותיו הכלכליות של התובע. עוד הוסיפו המשיבים, כי פיצול הליכי המשפט בתביעה לעניין האחריות תחילה ואחר כך לעניין הנזק יהיה בו כדי לצמצם בהוצאותיה של המבקשת.

לא מעט בקשות מעין זו באות לפני בתי המשפט בשנים האחרונות. הן עולות תדיר אגב תביעות שתובעים תושבי הרשות הפלשתינאית את מדינת ישראל. הכלל הבסיסי המנחה את בתי המשפט ביישום תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, הוא זה שנקבע כבר לפני שנים, לפיו "אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; הטעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תביעתו תידחה" (רע"א 544/89 אוירל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1), 647, 650. עוד, קובעת ההלכה הפסוקה כי כאשר התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של המדינה, וכשאין בידו להצביע על נכסים בתוככי המדינה, אשר מהם יוכל הנתבע להיפרע, מוצדק בהחלט לשקול חיוב התובע במתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.

לעניין שיקול הדעת המסור לבית המשפט להטלת ערובה המתבסס אף על שקילת סיכוי התובענה, התייחס בית המשפט בע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז (3) עמ' 846 בע"מ 850:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכוי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בין המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".

בתי המשפט נדרשים אפוא לאזן בין זכות הגישה של תובעים לערכאות, לבין זכותם הקניינית של נתבעים, שלא לעמוד מול שוקת שבורה בבואם לגבות את הוצאות המשפט אם יזכו בו.

שעה שמקום מושבם של התובעים, בית חאנון, הנמצאת בשליטתה של הרשות הפלשתינאית, ללשכות ההוצאה לפעול בישראל אין סמכות לפעול בתחומה ולמעשה אין אכיפה של פסקי דין ישראליים בשטחי הרשות. זאת ועוד הלכה פסוקה היא, כי לעניין הוצאה לפעול של פסקי דין אזרחיים, ייחשבו תושבי הרשות כמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של ישראל.

אין מחלוקת למצבם הכלכלי הירוד של התובעים ולהעדר היכולת להפרע מהם הוצאות ככל שייפסקו.

לעניין סיכויי התביעה להתקבל, ככל שניתן לצפות בשלב זה, מעיון בכתבי הטענות בלבד, בפני המשיבים קיימת משוכה גבוהה אותה יצטרכו לעבור, משוכה בדמותו של התיקון מס' 4 (תשס"ב – 2002) בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה), תשי"ב – 1952, הפוטר את המדינה מאחריות בנזיקין בקשר ל'פעולה מלחמתית' שהגדרתה היא: " לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". הנתבעת בכתב ההגנה פירטה את עמדתה לפעולות צה"ל נוכח האיום המתמשך לעבר ישובי עוטף עזה, ובמיוחד נדרשה לארוע זה בסעיף 9 לכתב ההגנה ובו פירוט נסיבות הירי שבוצע כאמור והטענה כי המדובר בפעילות צבאית מלחמתית.

זכות הגישה של התובעים לערכאות, הינה זכות יסוד, אך אינה זכות מוחלטת. בהתחשב בעובדה שהתובעים הינם תושבי חוץ, שאין דרך לאכוף נגדם פסק דין, בסכום התביעה, בנזק הנטען ובאמצעים הדלים של התובעים אשר עומדים לרשותם ובעצם העובדה שתביעתם אינה מובטחת, ועל פניה היא מעוררת שאלות משפטיות ועובדתיות נכבדות, הנני סבורה כי הבקשה לצוות על התובעים ליתן ערובה לתשלום הוצאותיה של המדינה, הינה מוצדקת.

ב"כ המדינה בקשה, כי סכום הערובה שיוטל על התובעים, על כל תובע בנפרד, יהא סכום ריאלי, באופן שיהא בו כדי לכסות את הוצאות המשפט. מנגד ב"כ המשיבים ביקש לפצל את הדיון, כך שתחילה בית המשפט ידון בשאלת החבות ורק לאחר מכן בגובה הנזק ובכך ביקש להקטין את הוצאות הצדדים.

אני סבורה כי נוכח נסיבות הפגיעה הנטענת ונוכח מצבם הכלכלי הקשה של התובעים, ראוי להסתפק בערובה מתונה, זאת גם נוכח כוונתי לפצל הדיון לשאלת החבות תחילה.

לפיכך, מצאתי לנכון לחייב התובעים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה לתשלום הוצאות המדינה בסך של 7,500 ₪ עד ליום 15 פברואר 2011, היה ולא תופקד הערובה במועדה, תידחה התובענה.

בנסיבות אלו אני דוחה את הדיון הקבוע ליום 26 אוקטובר 2010 וקובעת תזכורת פנימית לשם בדיקת ההפקדה ביום 15 פברואר 2010.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ