אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> האם יש מקום,להרשיע אדם שדקר את חברו באמצעות סכין מטבח גדולה,בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, כאשר לטענתו פעל תחת להשפעת אלכוהול?

האם יש מקום,להרשיע אדם שדקר את חברו באמצעות סכין מטבח גדולה,בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, כאשר לטענתו פעל תחת להשפעת אלכוהול?

תאריך פרסום : 15/06/2014 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
8274-13,8332-13
12/06/2014
בפני השופט:
1. י' דנציגר
2. נ' הנדל
3. ד' ברק-ארז


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
אכרם אבו ראס
פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        אדם דקר את חברו באמצעות סכין מטבח גדולה. האם היה מקום, בנסיבות העניין, להרשיעו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בשים לב לטענתו שפעל בעודו נתון להשפעת אלכוהול? ומהו העונש שיש להטיל עליו בהתחשב בנסיבותיו האישיות, הכוללות במקרה זה את העובדה שהוא סובל מלקות שמיעה ודיבור (נחשב לחרש אילם), עובדה שאף מסבה לו מצוקה מיוחדת בעת שהוא נדרש לרצות עונש מאסר. אלה השאלות שעמדו במרכז הדיון בפנינו.

עיקרי התשתית העובדתית ופסק דינו של בית המשפט קמא

2.        בפנינו ערעור וערעור שכנגד שנסבים על פסיקתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 26946-03-12, סגן הנשיא ת' כתילי), אשר הרשיע את הנאשם אכרם אבו ראס (להלן: אבו ראס) והטיל עליו עונש, ובכלל זה מאסר בפועל של 18 חודשים. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש שהושת על אבו ראס (ע"פ 8274/13). מנגד, הוא עצמו הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין (ע"פ 8332/13).

3.        נפתח בתיאור העובדות שאין עליהן מחלוקת: אבו ראס, יליד 1988, הוא חרש אילם. ביום 7.3.2012 בשעות הערב המאוחרות נכנס אבו ראס, כשהוא מצויד בסכין מטבח בעלת להב ארוך (להלן: הסכין), לתחנת דלק בעילוט (להלן: תחנת הדלק), שבה עבד באותה שעה מכר שלו (להלן: המתלונן). אבו ראס ניגש אל המתלונן ולאחר שבדק כי אין עוד אנשים במקום דקר את המתלונן בעזרת הסכין בגבו. לאחר מאבק בין השניים הצליח המתלונן להוציא את הסכין מידו של אבו ראס ויצא מתחנת הדלק כדי להזעיק עזרה. בשלב זה, אבו ראס עזב את תחנת הדלק. למתלונן נגרמו חמישה פצעי דקירה, ובהם שני פצעי דקירה עמוקים בגבו התחתון, שחייבו אשפוז וטיפול בבית חולים. לאחר האירוע, בעת שהגיעו שוטרים לעצור את אבו ראס בביתו הוא ניסה להימלט מהם אך בסופו של דבר נלכד ונעצר.

4.        בגין אירועים אלה הוגש נגד אבו ראס כתב אישום שייחס לו את העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); החזקת סכין (עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין).

5.        הראיות שהוגשו לבית המשפט המחוזי כללו שתי הודעות מחקירותיו של אבו ראס במשטרה (שנוהלו באמצעות תרגום לשפת הסימנים, כמפורט בהמשך); דו"חות של שוטרים (השוטר שהוזעק לתחנת הדלק, השוטר שעצר את אבו ראס והשוטרים שתחקרו אותו); שתי הודעות של המתלונן; צילום של האירוע במצלמות האבטחה בתחנת הדלק; הודעתו של עד ראיה שהגיע לתחנת הדלק בסמוך לאחר האירוע; צילומים של הזירה לאחר האירוע; וכן דו"חות רפואיים של מצבו של המתלונן. יצוין כי בשתי חקירותיו של אבו ראס במשטרה הוא מסר כי דקר את המתלונן כיוון שזה נהג להציק לו על רקע נכותו.

6.        בפתח משפטו, הודה אבו ראס בעובדותיו של כתב האישום, למעט בכל הנוגע למצב הנפשי שניתן לייחס לו בעת ביצוע העבירות. בעדותו בבית המשפט המחוזי טען אבו ראס, לראשונה, כי היה שתוי בעת שדקר את המתלונן ולכן לא הבין מה עשה וכיצד עשה זאת. לדברי אבו ראס הוא שתה בקבוק ויסקי לפני האירוע. יצוין כי בעת שהעיד אבו ראס בבית המשפט המחוזי בפעם הראשונה ציינה המתורגמנית כי היא חשה שאבו ראס אינו מבין את שפת הסימנים שבה היא משתמשת, המותאמת לשפה העברית ולא לשפה הערבית. לפיכך, נדחה המשך שמיעת עדותו של אבו ראס למועד אחר, אליו הוזמנה מתורגמנית הבקיאה בשפת הסימנים הערבית.

7.        בבית המשפט המחוזי טען אבו ראס להגנת השכרות ביחס למרכיב הכוונה המיוחדת במסגרת העבירה של חבלה בכוונה מחמירה. הוא הוסיף וטען כי על רקע זה ניתן לייחס לו רק יסוד נפשי של עבירה שהיסוד הנפשי בה הוא של אדישות, להבדיל מכוונה מיוחדת.

8.        בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בקובעו כי לא התקיימו התנאים הנדרשים להחלת ההגנה (תוך הפנייה לע"פ 7164/10 ג'אן נ' מדינת ישראל (1.12.2011) (להלן: עניין ג'אן)). ראשית, נקבע כי אבו ראס לא הוכיח כי אכן היה נתון להשפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירה ברמה המעלה ספק סביר כי לא היה מודע למעשהו. זאת, בשל השינויים הרבים שחלו בגרסתו באשר למועד בו שתה, לכמות אותה שתה ולמצבו בעקבות כך וכן בניגוד לגרסתו המלאה והמפורטת כפי שנמסרה במשטרה לגבי פרטי האירוע. ככלל, בית המשפט המחוזי סבר שגרסת השכרות לא הייתה מהימנה. שנית, נקבע כי אבו ראס נמנע מלהעיד עדים רלוונטיים לעניין שכרותו, וכי בהקשר זה אין די להיתלות באמירה בודדת בדו"ח הפעולה של השוטר שעצר אותו (אשר טען כי הריח ריח אלכוהול מפיו של אבו ראס). שלישית, בית המשפט המחוזי עמד על כך שצפייה בסרטוני האבטחה של תחנת הדלק מלמדת גם היא על כך שאבו ראס נצפה בהם כשהוא נכנס לתחנת הדלק בצעד בוטח, בוחן את סביבתו ואף נאבק במתלונן בנחישות - מעשים שאינם מתיישבים לכאורה עם הטענה שאבו ראס הושפע מצריכה מופרזת של אלכוהול. על כך הוסיף בית המשפט המחוזי כי המדובר באירוע מתוכנן, שכלל הצטיידות בסכין.

9.        בית המשפט המחוזי קבע כי הוכח היסוד העובדתי של כל העבירות המיוחסות לאבו ראס מעל לכל ספק סביר. לאחר מכן, בית המשפט המחוזי הוסיף ובחן את היסוד הנפשי שניתן לייחס לאבו ראס במסגרת העבירה של חבלה בכוונה מחמירה, שבו הוא כפר כאמור.

10.      לאחר שדחה את הגנת השכרות שעליה ביקש אבו ראס להסתמך, בית המשפט המחוזי הוסיף ובחן את התקיימות היסוד הנפשי ביחס לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה בהתייחס לראיות האחרות. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להעדיף את גרסתו של אבו ראס במשטרה על פני עדותו בבית המשפט. על פי גרסתו במשטרה, נקבע כי אבו ראס פעל מתוך הבנה מלאה של מעשיו ותוך שהוא חפץ בפגיעה במתלונן שהקניט אותו. עוד נקבע כי דבריו אלו מתיישבים אף עם מעשיו המלמדים על תכנון מוקדם - הצטיידות בסכין מטבח והליכה מכוונת אל היעד, תחנת הדלק, כדי לפגוש במתלונן. לאור כל אלו נקבע כי היסוד הנפשי בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה (שרק בו כפר אבו ראס) - מתקיים.

11.      בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של אבו ראס כנגד חקירותיו במשטרה, אשר בהן נכחה לדבריו רק מתרגמת לשפת הסימנים העברית (ולא הערבית). לכן, כך טען אבו ראס, יש להטיל ספק באמינות התרגום. בית המשפט המחוזי קבע כי טענה זו הועלתה באיחור רב לאחר שאבו ראס כבר הסכים להגשת חקירותיו במשטרה ולאחר שהודה בעובדות כתב האישום והבין אותו, מבלי שהעיד את החוקרים והמתורגמנים כדי לתמוך בטענה זו. בית המשפט המחוזי עמד גם על כך שצפייה בהקלטות החקירות מלמדת כי התקיימה תקשורת יעילה בין המתורגמנית ואבו ראס, כאשר הוא מסר את מלוא הפרטים לגבי האירוע והדגים בתנועות יד את אשר אירע.

12.      על סמך כל אלה ביום 28.2.2013 הרשיע בית המשפט המחוזי את אבו ראס בעבירות המיוחסות לו.

13.      ביום 21.10.2013, ולאחר שהוגש תסקיר מבחן בעניינו של אבו ראס (שכלל אף הסתכלות פסיכיאטרית לפיה לא נצפו אצלו סימנים פסיכוטיים), גזר בית המשפט המחוזי את דינו. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת המעשים שבהם הורשע אבו ראס, מעשים שעשה תוך תכנון מוקדם ומבלי שקדם למעשה סכסוך של ממש בינו לבין המתלונן. בית המשפט המחוזי סקר אף את הענישה בעבירות אלו כפי שהשתקפה בפסיקה, וקבע לבסוף כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין 3 שנות מאסר בפועל ל-6 שנות מאסר בפועל. עם זאת, בית המשפט המחוזי התייחס גם לנסיבותיו האישיות של אבו ראס - אדם צעיר ללא עבר פלילי, שהביע חרטה על מעשיו, הודה כי הוא סובל מבעיית שתייה, מעוניין להשתלב באפיק טיפולי, ומעל לכל אלו - סובל מלקות שמיעה ודיבור המקשה עליו להשתלב במסגרת כלשהי. בשים לב לנסיבותיו האישיות החליט בית המשפט המחוזי לגזור את עונשו לצד הקולא - ל-18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, ול-18 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע.

הערעורים שבפנינו

14.      אבו ראס מערער בע"פ 8332/13 הן כנגד הרשעתו והן כנגד העונש שהושת עליו. לעומת זאת, המדינה מערערת בע"פ 8274/13 על קולת עונשו. יצוין כי ביום 3.11.2013 החל אבו ראס בריצוי עונש המאסר בכלא "צלמון".

15.      ערעורו של אבו ראס על הכרעת הדין התמקד בטענות שהועלו גם בפני בית המשפט המחוזי, ובעיקרן בטענה כי בנסיבות העניין לא מתקיימים יסודות העבירה של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין). ראשית, טוען אבו ראס כי מבחינה עובדתית לא נגרמו למתלונן פצעים העולים כדי "חבלה חמורה", היינו כאלו שעשויים היו לפגוע "קשות או לתמיד" במתלונן. שנית, באשר ליסוד הנפשי, טוען אבו ראס כי עוצמת הדקירות ומיקומן מלמדות כי הוא לא התכוון לגרום למתלונן לחבלה חמורה. עוד טוען אבו ראס בהקשר זה כי בעת המעשים היה שרוי במצב של שכרות, ולכן צריכה להיזקף לזכותו ההגנה החלקית של השכרות כך שהיסוד הנפשי שיש לייחס לו הוא של אדישות בלבד (לפי סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין). אבו ראס תומך טענתו זו בעדותו בבית המשפט המחוזי לפיה שתה ויסקי עובר לאירוע, בעדות השוטר שביקש לעצרו והבחין כי נודף מפיו ריח אלכוהול חריף, ובהתנהגותו בחקירה לאחר האירוע שמלמדת לשיטתו, על כך שהשפעת האלכוהול עדין ניכרה בו (כך למשל, הוא נתן לעצמו אגרוף למצח וחזר שלוש פעמים על המשפט למה דקרתי אותו). בעניין זה חוזר אבו ראס על טענתו לפיה אין מקום להסתמך על חקירותיו במשטרה לצורך הכרעה בשאלת היסוד הנפשי, לנוכח הספקות שיש להטיל בתרגום החקירה בשל השימוש במתרגמת בשפת הסימנית העברית.

16.      בכל הנוגע לעונש, טוען אבו ראס כי סבלו קשה מנשוא בתקופת המאסר בשל לקויות הדיבור והשמיעה שלו. זאת כיוון שאינו יכול לעסוק בפעילויות אחרות כמו יתר האסירים והוא אף אינו מצליח לתקשר עמם. אבו ראס מוסיף וטוען כי לקויותיו פוגעות אף ביכולתו להשתקם במאסר. אבו ראס עומד עוד על כך שנערך עם המתלונן הסכם סולחה ובמסגרתו שולם לו פיצוי בסך 50,000 שקל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ