אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> האיגוד העולמי ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

האיגוד העולמי ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

תאריך פרסום : 21/02/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
8792-08
12/02/2013
בפני השופט:
משה סובל

- נגד -
התובע:
1. האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת
2. אכסניית הנוער בית וגן

הנתבע:
1. עיריית ירושלים
2. שר הפנים
3. שר האוצר משיבים 3-2

פסק-דין

פסק דין

1.צווי הארנונה של עיריית ירושלים (משיבה 1; להלן – המשיבה) קובעים מידי שנה סיווג נפרד ל"בתי מלון ופנסיונים, לרבות בתי הארחה, אכסניות". בתוך סיווג זה (אליו נוספו בתי הארחה ואכסניות בשנת 1994) יוצרים צווי הארנונה (מאז שנת 1993) הבחנה בין שני תתי-סיווג: נכסים ששטחם עד 2,000 מ"ר, ונכסים ששטחם מעל 2,000 מ"ר. תעריפי הארנונה הכללית (המשתנים בתוך כל תת-סיווג בהתאם לאזור בו מצוי הנכס) גבוהים בתת-הסיווג של בתי מלון ופנסיונים (לרבות בתי הארחה ואכסניות) בשטח העולה על 2,000 מ"ר מהתעריפים הנקובים לתת-הסיווג של בתי מלון ופנסיונים (לרבות בתי הארחה ואכסניות) בשטח שעד 2,000 מ"ר.

2.העותרות הנן שתי חברות פרטיות הפועלות כמוסד ללא כוונת רווח ומחזיקות נכסים בתחום עיריית ירושלים המשמשים כאכסניות נוער המוכרות על ידי איגוד אכסניות הנוער. אכסניית הנוער של עותרת 1 ממוקמת ברח' שמעא. אכסניית הנוער של עותרת 2 ממוקמת בשכונת בית וגן. שתיהן חויבו על ידי מנהל הארנונה בתעריפים הקבועים בצו לנכסים בשטח העולה על 2,000 מ"ר. שתיהן טוענות כי גם אם בפועל שטחי אכסניות הנוער שלהן עולים על 2,000 מ"ר, אין העירייה מוסמכת לחייבן אלא על פי התעריף הקבוע בצו לנכסים בשטח של עד 2,000 מ"ר. הטעם לכך נעוץ בדיני ההקפאה: מכוחו של סעיף 9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן – חוק ההסדרים 1992) התקינו שרי האוצר והפנים מידי שנה תקנות בהן קבעו את שיעור העלאת תעריפי הארנונה המותר בהשוואה לשנת הכספים הקודמת, וכן הוראה האוסרת על מועצת הרשות המקומית לשנות סיווג או תת-סיווג של נכס באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל עליו, תוך קביעה כי סטייה ממגבלות אלה אפשרית רק בתנאי שמועצת הרשות מקבלת לכך אישור חריג משרי האוצר והפנים. עד שנת 1992 (ועד בכלל) תעריפי הארנונה לבתי מלון ופנסיונים נקבעו בצו הארנונה לפי הבחנה בין דירוג השירות שלהם במשרד התיירות: תעריף אחד לבתי מלון בדירוג 1 עד 3 כוכבים ולפנסיונים, ותעריף גבוה יותר לבתי מלון בדירוג 4 עד +5 כוכבים. הבחנה זו בוטלה בצו הארנונה לשנת 1993, לאחר שמשרד התיירות ביטל את שיטת הדירוג על פי כוכבים, ותחתיה אומצה בצו ההבחנה בין בתי המלון והפנסיונים לפי שטחם. בתי המלון והפנסיונים בשטח של עד 2,000 מ"ר חויבו לפי תעריף העבר של בתי מלון בדירוג 1 עד 3 כוכבים ופנסיונים (בתוספת שיעור ההעלאה של 8% שהותר בתקנות לאותה שנה), ואילו בתי המלון והפנסיונים בשטח העולה על 2,000 מ"ר חויבו לפי תעריף העבר של בתי מלון בדירוג 4 עד +5 כוכבים (גם כן בתוספת אותו שיעור העלאה מותר). שינוי זה גרם להעלאה ניכרת, מעבר לשיעור המותר בתקנות, של תעריפי הארנונה החלים על בתי מלון בדירוג 1 עד 3 כוכבים ופנסיונים ששטחם עולה על 2,000 מ"ר. מספר בתי מלון בדירוג 3 כוכבים ששטחם מעל 2,000 מ"ר הגישו נגד העירייה תביעות לתיקון החיוב ולהשבת סכומי הארנונה העודפים שנגבו מהם. הדבר הניע את העירייה לפנות ביום 22.5.05 אל שרי האוצר והפנים ולבקש מהם אישור חריג להעלאה האמורה. בקשת העירייה נענתה בחיוב, וביום 2.10.05 נתנו השרים את האישור החריג המבוקש.

ההגדרה המרבה: "לרבות בתי הארחה, אכסניות" הוספה בשנת 1994 לסיווג "בתי מלון ופנסיונים" שבצו הארנונה. הוספה זו בוצעה בעקבות הגדרה חדשה שנוספה באותה שנה לתקנות: "'בתי מלון' לרבות בתי הארחה ואכסניות" (תקנה 1 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1994), תשנ"ד-1993). המחלוקת העומדת לדיון בעתירה זאת הנה בשאלה האם אישורם החריג של השרים ניתן גם לגבי אכסניות נוער.

3.העותרות סבורות כי אישור השרים משנת 2005 מתייחס רק לבתי מלון בשטח העולה על 2,000 מ"ר, אך לא לאכסניות נוער בשטח כזה. בהעדר אישור השרים ממשיך לחול על אכסניות נוער – יהא אשר יהא שטחן – התעריף שהוחל בצו הארנונה משנת 1992 על בתי מלון בדירוג 1 עד 3 כוכבים ועל פנסיונים, בצירוף שיעורי ההעלאה השנתיים שנקבעו בתקנות. כאמור, סכום זה שווה לסכום התעריף הקבוע מידי שנה בצו הארנונה לבתי מלון, פנסיונים, בתי הארחה ואכסניות בשטח של עד 2,000 מ"ר.

עמדת העותרות מבוססת על נוסח פניית עיריית ירושלים לשרים ועל נוסח החלטת מועצת עיריית ירושלים שהובילה לאותה פנייה. מועצת העירייה החליטה ביום 14.4.05 לבקש את אישור השרים "להעלאה חריגה למס' מועט של בתי מלון כמובא בדברי ההסבר". בדברי ההסבר להחלטת המועצה נאמר כי מרבית בתי המלון בעיר לא נדרשו לשלם ארנונה גבוהה יותר כתוצאה משינוי הסיווג בשנת 1993 "שכן בתי המלון היוקרתיים (שהיו מעל 3 כוכבים) מאופיינים בשטח גדול, מעל 2,000 מ"ר". שינוי הסיווג עשוי היה להשפיע רק על "מס' מועט ביותר של בתי מלון" ששטחם מעל 2,000 מ"ר, אשר טענו בתביעות שהגישו נגד העירייה כי חויבו עד לשנת 1992 לפי הסיווג של בית מלון בדירוג 3 כוכבים. לגבי בתי מלון אלה נדרש אישורם החריג של השרים, וזאת לצורך הסרת ספק בלבד, שכן לשיטת העירייה היא פעלה כדין, כך שאישור השרים לא יגרום "להעלאת תעריפי הארנונה לבתי מלון, אלא לאשרר התעריפים הקיימים". דברים דומים הופיעו במכתבו של גזבר העירייה מיום 22.5.05 בו התבקש אישור השרים. גם מכתב זה דיבר על בתי מלון בלבד, והבקשה שהוצגה בו הייתה "כי יאושר מדרג התעריפים לבתי מלון כפי שנקבע בהחלטת מועצת העירייה בהטלת הארנונה לשנת 1993... אין באישור זה כדי לגרום להעלאת תעריפי הארנונה לבתי מלון, אלא לאשרר התעריפים הקיימים על מנת להסיר ספק לגבי מס' מועט ביותר של בתי מלון... מדובר במספר קטן מאוד של בתי מלון (בין 3-5 בתי מלון)".

לא זו בלבד, טוענות העותרות, שהחלטת מועצת העירייה והבקשה לאישור השרים דיברו אך ורק על "בתי מלון" וכלל לא הזכירו אכסניות נוער או פנסיונים, אלא שההסבר שניתן במסגרת הבקשה לשרים לביטול הסיווג הקודם היה "ביטול שיטת הכוכבים ע"י משרד התיירות". הסבר זה יפה רק לבתי מלון, ולא לפנסיונים ואכסניות נוער שלגביהם שיטת הכוכבים אינה רלוונטית. יתרה מכך, המצג של העירייה בפנייתה לשרים היה, כאמור, שהאישור החריג לא יגרום להעלאת תעריפי הארנונה אלא רק יאשרר את התעריפים הקיימים. תיאור זה לחלוטין אינו מתאים לאכסניות הנוער, שבעת פניית העירייה לשרים (שנת 2005) חויבו בארנונה לפי הסיווג החל על מוסדות חינוך, ורק בשנת 2007 (או סמוך קודם לכן) החלו להיות מחויבות לפי הסיווג של "בתי מלון ופנסיונים, לרבות בתי הארחה, אכסניות" (להשלמת התמונה יצוין כי שינוי זה הוחל בשנת 2007, בהסכמה, אחורנית לשנים עברו: חלק גדול מהנכס של עותרת 1 חויב החל משנת 2002 לפי התעריף של "בתי מלון ופנסיונים, לרבות בתי הארחה, אכסניות", ועותרת 2 חויבה בתעריף זה החל משנת 2003). מאחר שבמועד הפנייה לקבלת אישור השרים כלל לא עמדה על הפרק העלאת תעריפי הארנונה לאכסניות נוער, לא הייתה לעירייה ולשרים כוונה לבצע העלאה של תעריפים אלו, מה עוד שמדובר, לפי פרשנות העירייה, בהעלאה בשיעור גבוה ביותר של 29.4% נכון לשנת 2005, בעוד שיעור ההעלאה המרבי לאותה שנה הועמד בתקנות על 2%. העותרות טוענות כי אין לאפשר לעירייה לפרש את אישור השרים בצורה מרחיבה הנוגדת את המצג שהוצג על ידה בפניהם על מנת לקבל את אישורם: מאחר שהמצג היה שהאישור ישפיע על לא יותר מחמישה בתי מלון ולא יחולל שינוי מעשי בסכומי הארנונה הנגבים מהם, יש לראות את השרים כמי שהתכוונו לתת אישור רק להעלאה החלה על בתי מלון אלה, ולא על אכסניות נוער, שכלל לא הוזכרו בפנייה לשרים, לא הוצג לגביהן לשרים כל טעם להעלאה, ולא נמסרה לשרים המשמעות הכספית מרחיקת הלכת של החלת ההעלאה גם עליהן, דבר שאילו היה נעשה היה מניא את השרים מלאשר העלאה כה ניכרת.

4.מקובלת עלי עמדת העירייה כי אין לקבל את טענות העותרות. עד שבאים להסתמך על דברי ההסבר להחלטת מועצת העירייה מיום 14.4.05, יש לקרוא את נוסח צו הארנונה (המתוקן) לשנת 2005 אותו המועצה קיבלה באותה החלטה. האמור בגוף הצו אינו מותיר ספק באשר לכוונת המועצה להחיל דין אחד על בתי מלון, פנסיונים, בתי הארחה ואכסניות. סעיף 9 לצו מדבר בהינף אחד על "בתי מלון ופנסיונים, לרבות בתי הארחה, אכסניות" וקובע כי נכסים אלו "ששטחם עולה [על] 2,000 מ"ר" יחויבו בשנת 2005 בסכומים המפורטים שם (בחלוקה לפי שלושה אזורים), ואילו הנכסים באותו סיווג "ששטחם עד 2,000 מ"ר ועד בכלל" יחויבו בסכומים נמוכים יותר (בהתאמה לשלושת האזורים). אמנם נימוקי בקשת העירייה לשרים התמקדו בבתי המלון, אולם בבוא השרים לתת את האישור החריג הם לא הגבילו אותו לבתי מלון אלא בחרו לנסח את האישור באופן הבא:

"בתוקף סמכותנו לפי תקנה 9(א) ו-9(ב) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס-2000, אשר הוחלו בשנת הכספים 2005 לפי סעיף 26 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2005 (תיקוני חקיקה), התשס"ה-2005 (להלן תקנות הארנונה), ובהסתמך על צו המיסים של עיריית ירושלים (להלן העירייה) כפי שהתקבל בהחלטות המועצה מיום י"ב בכסלו התשס"ה (25 בנובמבר 2004) ומיום ה' בניסן התשס"ה (14 באפריל 2004) (להלן צו המיסים), הרינו מחליטים כדלקמן:

...

4.לאשר את החלטת המועצה לשינוי סיווג / תת סיווג בארנונה לנכס המתואר בסעיף 9 לצו המסים".

השרים בחרו אפוא לנסח את אישורם החריג כחל לא על "בתי מלון" אלא על ה"נכס המתואר בסעיף 9 לצו המסים", כלומר על תיאור הנכס המופיע בסעיף 9 להחלטת מועצת העירייה מיום 14.4.05 (בטעות נכתב באישור השרים 14.4.04). נכס זה הנו, כאמור בהחלטת המועצה, "בתי מלון ופנסיונים, לרבות בתי הארחה, אכסניות". לגבי כל השימושים האלה אישרו השרים את תת-הסיווג הקובע תעריפים שונים ל"בתי מלון ופנסיונים, לרבות בתי הארחה, אכסניות ששטחם עולה על 2,000 מ"ר" ול"בתי מלון ופנסיונים, לרבות בתי הארחה, אכסניות ששטחם עד 2,000 מ"ר ועד בכלל". דווקא הימנעותם של השרים מהיצמדות לדברי ההסבר שהוצגו בפניהם, ובחירתם בניסוח רחב יותר המאמץ את צו הארנונה כמות שהוא, מצביעות על כוונתם שלא להגביל את אישורם לבתי מלון אלא לאשר את תת-הסיווג שהתבקש על כל הנכסים הנכללים בצו הארנונה תחת הסיווג האמור, ובכלל זה אכסניות. הרחבה זו אינה עומדת בסתירה לבקשת האישור שהפנתה העירייה אל השרים. נהפוך הוא. כוונתה של מועצת העירייה לבקש את האישור גם לאכסניות נלמדת מנוסח צו הארנונה עליו החליטה ואותו הביאה בפני השרים, ואילו השימוש בבקשת האישור במושג "בתי מלון" יכול לדור בכפיפה אחת גם עם אכסניות, שהרי החל משנת 1994 (וגם בשנת 2005 בה נעשתה פניית העירייה לשרים) ההגדרה שהופיעה בתקנות ל"בתי מלון" הייתה "לרבות בתי הארחה ואכסניות". מטרתה הברורה של מועצת העירייה בצו הארנונה להחיל את תת-הסיווג של נכסים בשטח העולה על 2,000 מ"ר גם על אכסניות, מהווה מקור חשוב לפרשנות אישור השרים. כפי שקבע בית המשפט העליון:

"באשר לאישור החריג אשר ניתן על ידי השרים, פרשנותו של זה כרוכה במידת מה בפרשנות שיש ליתן להחלטת המועצה. אכן, התנאים שנקבעו בסעיף 3 לאישור החריג חולקים דמיון עם אלו שנקבעו על ידי המועצה בסעיף 3(א) להחלטת המועצה. יש להניח כי לו רצתה העירייה לקבוע תנאים בעלי אופי שונה היה מצוין הדבר במפורש בהחלטתה ולא מותר לחסדי הפרשנות. כך או כך, על פי ההבחנה המסורתית בין סוגי הסמכויות המוקנות לרשות, מהווה החלטה על מתן אישור חריג המגשימה את סמכות השרים לפקח על החלטות הרשות המקומית, סמכות בעלת אופי ביצועי... בפרשנות החלטה מעין זו יינתן משקל לשיקול הדעת של מפעילי הסמכות, כמי שנהנים מניסיון מעשי בהפעלת הסמכות, מודעים למסגרת המשאבים העומדת לרשותם, בקיאים בתוצאותיה והשפעותיה של ההחלטה ולעיתים אף מחזיקים במומחיות מיוחדת הנוגעת לה" (עע"מ 2849/07 עיריית תל אביב-יפו נ' אנרג'י מכון כושר ובריאות בע"מ, מיום 8.4.09, פסקה 8).

5.תת-הסיווג שאושר על ידי השרים בשנת 2005 הנו "אכסניות" באופן כללי, ואין הוא מוגבל לאכסניות נוער. ממילא אין במסגרת ההליך דנן רלוונטיות לטענת העותרות בדבר הסיווג שהוחל על ידי עיריית ירושלים בשנת 2005 (וקודם לכן) על אכסניות נוער. אכסניית נוער הנה מקרה פרטי של אכסניה, ואילו קביעתם ופרשנותם של סיווגים בצו ארנונה אמורות להשקיף על הכלל ולא על הפרט (עע"מ 2849/07, לעיל, בפסקה 7). "כלליותו של הצו אינה מאפשרת לו לשקף את המדיניות הפרטנית של הרשות ביחס לנכסים מסוימים או את הסטאטוס של נכס מסוים, מבחינתה של הרשות – והוא אף אינו 'מתיימר' לעשות כן" (עע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מיום 1.12.11, פסקה 54; ראו עוד עע"מ 9530/05 ריבוע כחול - ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה, מיום 16.1.08, פסקה י"ז). למעלה מכך: גם אם תאמר ששרי האוצר והפנים היו מודעים למצבן המיוחד של אכסניות הנוער ולא התכוונו להשוות את דינן לבתי מלון, הביטוי המעשי של כוונה מעין זו לא היה באישור החריג שניתן על ידי השרים בשנת 2005, וכפי שראינו החיל את אותם תתי-סיווג על כל השימושים הבאים בכלל "בתי מלון ופנסיונים, לרבות בתי הארחה, אכסניות". השוואת האכסניות לבתי מלון בהקשר של תעריפי הארנונה והסיווגים אינה אומרת בהכרח שאכסניית נוער תשלם ארנונה כמו בית מלון, שכן מספר חודשים לפני שהשרים נתנו את אישורם החריג האמור, תיקנה הכנסת (ביום 11.4.05) את פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פטורין), 1938, והוסיפה לה את סעיף 5(יא) הקובע שיעור מופחת של תשלום ארנונה כללית ל"נכס המשמש כאכסניית נוער ששר החינוך התרבות והספורט ושר הפנים אישרו כי הנכס האמור מוחזק על ידי עמותה הפועלת שלא למטרות רווח וחברה בפדרציה הבין-לאומית של אכסניות הנוער (I.Y.H.F)", כפוף לתנאים המפורטים בסעיף בנוגע לגילם של המתאכסנים באכסניה. ממה נפשך: אם הנכסים של העותרות נופלים לגדר סעיף 5(יא) לפקודה, כי אז ההתחשבות באופיים המיוחד הנבדל מבתי מלון רגילים באה לידי ביטוי בהפחתת חיובי הארנונה שלהם, מכוח הפקודה, כדי שני שלישים. אם, לעומת זאת, הנכסים של העותרות אינם נהנים מהוראת הפטור החלקי שבפקודה, הרי יש בכך ללמד כי בעיני המחוקק לא מתקיימת הצדקה מספקת להחיל עליהם דין מיוחד ולהבחין בינם לבין בית מלון (ובמקרה כזה עשויה התוצאה לעלות בקנה אחד עם תיאור הנכסים כפי שהוא מופיע בפרסומים של העותרות, המשתמשים בביטויים כגון "מלון", "חדרי אירוח מפוארים" ו"דירת פאר"; ראו נספחים א1, א2, א3 ו-ג לכתב התשובה).

6.העותרות מוסיפות וטוענות כי גם אם שרי האוצר והפנים התכוונו להחיל את אישורם על אכסניות נוער, דין האישור להיות בטל מעיקרו מאחר שהוא ניתן על יסוד מצג כוזב מצד העירייה, שלא פירטה בפני השרים את המשמעות הכספית של שינוי הסיווג, לא הציגה נימוק לשינוי לגבי אכסניות נוער, ונתנה לשרים להבין כי המשמעות הכספית היחידה של שינוי הסיווג מוגבלת ל-3 עד 5 בתי מלון שחויבו בעבר לפי תעריף של 3 כוכבים. טענה זו יש לדחות משני נימוקים: ראשית, העותרות הבהירו (בסעיף 11 לעתירה) כי טענותיהן "אינן מופנות כלל כנגד שרי הפנים והאוצר ו/או כנגד תוקפו של האישור", ובהמשך אף הודיעו (ביום 6.10.08) כי אין להן התנגדות למחוק את שרי הפנים והאוצר מרשימת המשיבים לעתירה, מאחר שאין בפיהן טענות נגד החלטת השרים "ולפיכך אין להם מעמד של משיבים לגופו של עניין אלא רק של משיבים פורמאליים". שנית, בית משפט זה מוסמך לדון בעתירה התוקפת את צו הארנונה, גם אם הוא אושר על ידי השרים, אך לא בעתירה התוקפת את חוקיות אישור השרים גופו (פרט 1 סיפא בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000; עע"מ 8635/05 עיריית יבנה נ' ארנפרוינד-כהן, מיום 15.5.07, פסקה 9; בג"ץ 6224/10 שיאון חברה ישראלית להזרעה מלאכותית וטיפוח בע"מ נ' המועצה האזורית נחל שורק, מיום 14.10.10, פסקה 3). נזכיר עוד כי אישור השרים ניתן ביום 2.10.05, שלוש שנים לפני הגשת העתירה (ביום 28.9.08). ככל שהעתירה תוקפת את אישור השרים הגשתה נעשתה אפוא בשיהוי ניכר, גם לפי שיטת העותרות שהנושא הפך להיות אקטואלי עבורן רק בשנת 2007, ובלא שניתן על ידי העותרות הסבר מניח את הדעת לשיהוי.

7.טענה נוספת בפי העותרות תוקפת את הליך קבלת אישור השרים בשנת 2005. הטענה היא שהעירייה הפרה את החובה המוטלת עליה בסעיף 9(ב)(2) לחוק ההסדרים 1992 להודיע לעותרות – מכוח היותן מחזיקות בנכסים שהאישור המבוקש צפוי לשנות את מעמדם – עוד בטרם פנייתה לקבלת אישור השרים, על החלטתה לבצע שינוי חריג בשיעורי הארנונה ועל כוונתה לפנות לשרים בבקשה למתן אישורם לכך. לטענת העותרות, חובת ההודעה המוקדמת נועדה לאפשר להן לפנות לשרים ולשטוח בפניהם את נימוקי התנגדותן להעלאה החריגה שהתבקש מהשרים לאשר. בנוסף, הימנעותה של העירייה מלהודיע להן על כוונתה לפנות לשרים, מוכיחה כי העירייה לא סברה באמת כי האישור החריג שביקשה מהשרים יתייחס לאכסניות נוער, אלא רק לבתי מלון.

יש לדחות גם טענה זאת. בשנת 2005, בה נעשתה פניית המשיבה לשרים ובה ניתן אישור השרים, לשונו של סעיף 9(ב) לחוק ההסדרים 1992 (לאחר התיקונים שבוצעו בו בימים 15.1.98, 1.6.03 ו-11.4.05) הייתה באלו המילים:

"(ב)רשות מקומית תקבע את סכומי הארנונה הכללית לכל שנת כספים, בהתאם לכללים שייקבעו בתקנות לפי סעיפים 8(ב) ו-9(א) ובאופן שבכל שנה יעודכנו סכומי הארנונה בהתאם לכללים שייקבעו לפי סעיף קטן (א); בתקנות כאמור יכול שייקבע כי

(1)רשות מקומית רשאית להעלות את סכומי הארנונה הכללית, דרך כלל או לסוג נכסים, בשיעור גבוה מן האמור, ובלבד שהעלאת ארנונה בשל נכס שאינו מבנה מגורים תותנה בהעלאת ארנונה בשל נכס מסוג מבנה מגורים, בהתאם לכללים שייקבעו בתקנות;

(2)רשות מקומית רשאית להטיל ארנונה שלא בהתאם לכללים כאמור, ובלבד שקיבלה לכך אישור השרים; ושלחה, בטרם פנייתה לקבלת אישור השרים, לכל מחזיק בנכס שבשלו בכוונתה להטיל ארנונה שלא בהתאם לכללים, הודעה על כוונתה לעשות כן; בהודעה יצוין כי מועצת הרשות המקומית החליטה על שינוי סיווג או תת-סיווג, על העלאה או הפחתה, של סכום הארנונה הכללית, לפי הענין, וכי בכוונתה לפנות לשרים בבקשה לאישור כאמור; תחילתו של אישור השרים בראשית שנת הכספים שבשלה הוא ניתן; שר הפנים או מי שהוא הסמיך לכך יודיע לוועדת הכספים של הכנסת על מתן האישור" (ההדגשות הוספו; ביום 15.6.06 שונה שוב נוסח הסעיף אולם שינוי זה, שנכנס לתוקף בשנת הכספים 2007, אינו מענייננו).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ