אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> האגודה למען הקשיש נ' מועצה מקומית דבוריה

האגודה למען הקשיש נ' מועצה מקומית דבוריה

תאריך פרסום : 24/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נצרת
19000-11-09
16/06/2013
בפני השופט:
עירית הוד

- נגד -
התובע:
האגודה למען הקשיש ע"ר 58-014-904-5
הנתבע:
מועצה מקומית דבוריה
פסק-דין

פסק דין

מבוא

לפני תביעה כספית על סך 218,096 ₪ שהגישה התובעת שהינה עמותה ציבורית כנגד הנתבעת שהינה רשות שיפוטית בגין חיובים שגויים לשיטת התובעת של צריכת מים.

תמצית טענות הצדדים

התובעת מנהלת בית אבות ציבורי בתחום שיפוט הנתבעת. התובעת טוענת, כי בית האבות מופעל כבית חולים וכולל שתי מחלקות סיעודיות ומחלקה לתשושי נפש והוא מופעל בכפוף לפיקוח של משרד הבריאות ורשום בפנקס בתי החולים כבית חולים ציבורי.

התובעת טוענת, כי עד לשנת 2002 חייבה אותה הנתבעת עבור צריכת מים על פי תעריף החיוב לבתי חולים כפי שנקבע בתקנות המים (תעריפים למים ברשויות מקומיות), תשנ"ד-1994 (להלן: "התקנות"). לאחרונה התברר לה, כי משנת 2003 חייבה אותה הנתבעת, שלא כדין, על פי תעריפים המיועדים לצריכה פרטית ואשר עולים באופן ניכר על תעריפי החיוב של השירותים הציבוריים. לטענת התובעת, הנתבעת חייבה אותה שלא כדין ובניגוד להוראות חוק המים תשי"ט- 1959 (להלן: "החוק") ובניגוד לתקנות.

לטענתה, עקב הטלת צו עיקול מנהלי על חשבונה בגין חובות מים וארנונה ובשל חששה, כי ינקטו נגדה הליכי גבייה מנהליים שילמה לנתבעת את מלוא הסכומים הנדרשים, כולל חיוב בגין ריבית ופיגורים ועשתה כן בשל אילוץ ומבלי להודות בגובה החוב. עוד טוענת התובעת, כי היא זכאית להשבת כל הסכומים אשר נגבו ממנה על ידי הנתבעת שלא כדין וזאת בהתאם לדיני עשיית עושר ולא במשפט, בשל חובת ההשבה בגין חריגה מסמכות, בגין טעות שבדין ובגין אילוץ וכפייה.

לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות ויש להורות על סילוקה מחמת התיישנותה. לטענתה, אין לבית משפט זה סמכות עניינית להכריע בסוגיה. סעיף 8 לחוק מדידת המים קובע, כי אם נתגלעו חילוקי דעות בדבר מחיר יחידת כמות המים המסופקת רשאי כל צד לפנות למנהל הרשות הממשלתית ולבקש הכרעה בעניין. לטענתה, אין עסקינן בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית ומכרעת המצדיק את התערבות בית המשפט. הנתבעת טוענת, כי התובעת יכולה הייתה לפנות לנציב המים בכדי שיישב את המחלוקת אולם לא עשתה כן ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה ואין לאפשר לה לעקוף את הדרך שקבע המחוקק.

הנתבעת טוענת, כי התובעת הגישה נגדה עתירות מנהליות לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת ובמסגרתם נלקחו בחשבון ו/או נדונו טענותיה לעניין חיובה בארנונה ובמים. בהסכמי הפשרה אליהם הגיעו הצדדים סולקו כל טענות התובעת לעניין החיובים האמורים. בנסיבות אלו, יש להורות על סילוק התובענה בשל מעשה בית דין.

הנתבעת מכחישה טענת התובעת באשר להיותה בית חולים וטוענת, כי בכל מקרה היא אינה זכאית לתעריף הנטען במסגרת כתב התביעה. לטענתה, המוסד של התובעת מורכב ממספר מחלקות. לטענת הנתבעת, מעקרונות היסוד של התובעת עולה, כי היא בית אבות אשר הוקם לצורך מתן שירות לקשישים ערבים זאת להבדיל מבית חולים שמטרתו להעניק טיפול לכל הפונים אליו. הנתבעת מוסיפה, כי השימוש שנעשה בנכס התובעת בפועל הוא שימוש של בית אבות וטענת התובעת לפיה מחזיקה ברישיון להפעלת בית חולים וכפופה למשרד הבריאות אין בה בכדי להפוך אותה לבית חולים לצורך תעריף החיוב במים. הנתבעת מכחישה את הטענה לפיה התובעת מוסמכת להעניק שירותים רפואיים וטוענת, כי אף אם יש ממש בטענה זו הרי שהשירותים מיועדים לדייריה הקשישים. עוד טוענת, כי התובעת אינה מפעילה חדר ניתוח וצוות רפואי מיומן ומאומן הזמין סביב השעון וכאשר מי מדיירי התובעת חש ברע הוא מובהל לבית החולים לשם קבלת טיפול.

הנתבעת טוענת, כי אין בסיס ושחר לטענת התובעת לפיה רק לאחרונה נודע לה באשר לגובה תעריף המים בו היא מחויבת. לטענתה, התובעת הייתה מודעת לעניין ואף הסכימה לתעריף המים בו היא מחויבת. עוד טוענת, כי פעלה בהתאם לחוק וחייבה את התובעת בתעריפי מים כדין. לטענתה, התובעת שילמה את חובה מאחר והייתה חייבת את הסכומים האמורים ולא בשלל חשש כלשהו לנקיטת הליכי גבייה. לטענתה, התובעת אינה זכאית להשבה בגין הכספים אשר שילמה בשל חיובי מים.

הראיות

מטעם התובעת הוגשו תצהיר עדות ראשית ותצהיר משלים של מר אסעד עזאיזה (להלן: "אסעד")- מנהל בית האבות. מטעם הנתבעת, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר נור אלדין יוסף (להלן: "יוסף")- מנהל מחלקת הגבייה אצלה. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון ומסקנות

בין הצדדים בתובענה שלפניי נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם התובעת חויבה ביתר במהלך השנים 2003-2008 אם לאו והאם יש להשיב לה את הכספים.

בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, מהנימוקים שיפורטו.

תחילה אציין, כי הנתבעת העלתה טענה באשר לחוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה להכריע בתובענה שבכותרת. אין ממש בטענה זו. סעיף 5(א) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס- 2000 קובע, כי בית המשפט לעניינים מנהלים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה. עיון בתוספת הראשונה מלמד, כי החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים, הינם עניינים אשר בית המשפט לעניינים מנהליים ידון בהם. לשם קביעת הסמכות העניינית יש לבחון את הסעד המבוקש. בפסיקה נקבע, כי כאשר הסעד המבוקש בתובענה אשר תוקפת את החלטת הרשות הינו סעד כספי הרי שהסמכות העניינית מסורה לבית המשפט האזרחי ומאידך כאשר הסעד המבוקש הינו סעד הצהרתי הרי שהסמכות לדון בתובענה מסורה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (רע"א 6590/05 עירית אשדוד נ' שמעון צרפתי בע"מ).

כמו כן, אינני מקבלת טענת הנתבעת לפיה בית משפט זה אינו בעל סמכות עניינית לדון בתובענה לאור הוראות סעיף 8(א) לחוק מדידת מים, תשט"ו- 1955 שקובע, כי במקרה בו נתגלו חילוקי דעות בדבר יחידת כמות מים המסופקת במדידה רשאי כל צד לפנות למנהל הרשות הממשלתית בכדי לבקש הכרעה בדבר. במקרה בו עסקינן המחלוקת שנתגלעה הינה באשר לשאלת הסיווג הנכון אשר לפיו היה על הנתבעת לחייב את התובעת ולא באשר למחיר יחידת כמות מים. הסעיף האמור אינו חל בעניינו. יתרה מזאת, אין בסמכות מנהל הרשות הממשלתית בכדי לפגוע בסמכות בית המשפט להכריע במחלוקת.

בעת עדותו נטען בפני אסעד, כי ציין שבשנת 2001 ראה שהנתבעת חייבה את התובעת בתעריף שונה מאשר תעריף של בית-חולים ואז פנה לנתבעת בכדי שתתקן את הטעות והיא עשתה כן. אסעד נתבקש להציג פנייתו האמורה והשיב, כי אין בידו למצוא אותה כרגע. הוא נשאל, האם יש לו את תשובת הנתבעת והשיב, כי אין לו אולם הנתבעת תיקנה את העניין (עמ' 13 ש' 6-10). בהמשך טען, כי הנתבעת לא נתנה לו תשובה אולם מיד תיקנה והוא לא רצה יותר מזה (עמ' 13 ש' 16-18). אסעד טען, כי לפני ההודעה של איגוד בתי האבות, התובעת לא ידעה שיש תעריף שונה לבית חולים והוסיף, כי מיד לאחר שהתובעת קיבלה את ההודעה פנה לנתבעת וזו תיקנה מיד את המחיר בהתאם להודעה (עמ' 13 ש' 10-12).

יוסף העיד, כי החישוב הוא דו חודשי ונשלח לתושב באופן קבוע כל חודשיים (עמ' 20 ש' 19). אסעד נשאל, האם משנת 2002 עד 2008 הנתבעת שלחה לתובעת חשבונות והשיב בחיוב והוסיף, כי לא עשתה כן באופן סדיר. הוא נשאל האם קיבל את החשבונות האמורים והשיב, כי קיבל את מה שהגיע אליו. אסעד נשאל האם מדובר בחשבונות תקופתיים והשיב, כי בחלקם כן. נטען בפניו, כי מהחשבונות האמורים ניתן ללמוד על כמות ועל סיווג ותעריף והשיב, כי בתלוש כתוב כמות ותעריף אולם ברוב המקרים הם לא הסתכלו על התלוש. לטענתו, היו מודיעים לתובעת שחסר כסף ושינתקו את המים ואז היה צריך להעביר כסף למקורות או לנתבעת והוא העביר ישירות למקורות (עמ' 13 ש' 21-30).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ