אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ד"ר ציון צבר נ' עיריית חולון ואח'

ד"ר ציון צבר נ' עיריית חולון ואח'

תאריך פרסום : 22/01/2018 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
9522-17
21/01/2018
בפני השופט:
א' שהם

- נגד -
המבקש:
ד"ר ציון צבר
המשיבות:
1. עיריית חולון
2. מדינת ישראל

עו"ד רוני זלושינסקי [ב"כ משיבה 2]
החלטה

 

                                          

 

  1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת העמיתה מ' סוקולוב) בעפ"א 27269-07-17, מיום 16.10.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים) (כב' השופט נ' אשכול), בת"פ 461/14, מיום 05.07.2017.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. נגד המבקש הוגש דו"ח חניה בגין חניה על מדרכה, לפי סעיפים 9(3) ו-10(א)(3) לחוק עזר לחולון, העמד רכב וחנייתו התשע"א-2011 (להלן: חוק העזר). חלף תשלום הקנס הקבוע בדו"ח, ביקש המבקש לעמוד למשפט, בהתאם לסעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 [להלן: חוק סדר הדין הפלילי]. כעולה מהאמור בדו"ח, ביום 22.08.2014 שעה 13:10, החנה המבקש את רכבו "בשטח מדרכה ביותר משני גלגלים או בלא שנותר מעבר [...]", ברחוב משה שרת בעיר חולון, מקום אשר לא הוסדר להעמדת רכב וחנייתו, לפי חוק העזר.

 

  1. ביום 19.07.2016, זיכה בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט נ' אשכול) את המבקש מהעבירות שיוחסו לו בדו"ח הנ"ל. לצד זאת, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים את המבקש בעבירה שעניינה חניה במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב (חניון), לפי סעיף 10(א)(5) לחוק העזר. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, כי בשים לב לראיות המצויות בתיק, ובהסתמך על ביקור שערך בית המשפט במקום, ללא נוכחות הצדדים, עולה כי:

 

"הנאשם [המבקש] החנה את רכבו במקביל לכביש והעמיד את רכבו ניצב לעץ הסמוך. חניה באופן שכזה, מהווה הפרעה לכניסת רכבים לחניון הסמוך במקום. יש לציין, כי הרכב לא חסם כניסת רכבים באופן מוחלט אך היווה הפרעה. הנאשם [המבקש] כיוון שלא לחנות על המדרכה ובפועל אכן לא חנה על המדרכה אך העמיד רכבו באופן המהווה הפרעה".

 

           לאור האמור, השית בית המשפט לעניינים מקומיים על המבקש קנס בסך 200 ₪, או יום מאסר תמורתו.

 

  1. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נסב על הרשעתו בדין. בין היתר, טען המבקש כי טעה בית המשפט לעניינים מקומיים עת ערך ביקור במתחם ללא נוכחותו, כך שלא הייתה באפשרותו "להצביע היכן חנה בדיוק, וכן מאחר ותוואי השטח שונה". ביום 19.12.2017, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש, בקובעו כי "גם אם צדק בית משפט קמא במסקנותיו, בין היתר לאור התרשמותו מהביקור במקום, לא היה רשאי לערוך סיור כזה ללא נוכחות המערער [המבקש], וכפי ששמעתי מפי ב"כ המשיבה ביום גם ללא נוכחות ב"כ המשיבה". בית המשפט הוסיף וקבע, כי מ"שהורשע [המבקש – א.ש.]בעבירה אחרת מזו שבגינה הועמד לדין ועל פי הוראות סעיף 184 לחסד"פ היה צורך להזהירו וליתן לו אפשרות להתגונן בגין העבירה האחרת. כאמור, הסיור במקום נערך לאחר תום הדיונים בתיק ולטענת המערער שונה בינתיים תוואי הדרך". לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים ו"להחזיר את התיק אליו על מנת שיערוך ביקור במקום אם ימצא לנכון, והפעם במעמד כל הצדדים, או שלא יבסס ממצאים על הביקור הקודם שנערך ללא נוכחות המערער [המבקש]". כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לאפשר למבקש להתגונן בפני העבירה האחרת בה הורשע.

 

  1. ביום 05.07.2017, התקיים דיון בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, במסגרתו ביקש המבקש כי בית המשפט יכריע בעניינו על סמך הראיות שבתיק; וכן, טען כי חנה במקום מוסדר ו"שכולם חנו שם". בו ביום ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע, כי משלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי המבקש חנה על גבי מדרכה, מחמת הספק יש לזכות את המבקש מעבירה של חניה על המדרכה. אשר לעבירה של חניה במקום כניסה לשטח המיועד לכלי רכב, לפי סעיף 10(א)(5) לחוק העזר, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי "כאשר בוחנים את האופן בו חנה הנאשם [המבקש]משווים לתמונות שהנאשם [המבקש] הציג וכן התביעה הציגה, עולה כי הוא חונה במקום אשר הכניסה אליו מונמכת משפת הכביש ובאופן כזה מהווה כניסה לחניון מוסדר". בית המשפט לעניינים מקומיים הבהיר, כי "באופן בו חנה הנאשם [המבקש] אמנם אין חסימה מוחלטת של הכניסה, אולם ישנה חניה על מקום המיועד לכניסת רכבים לחניון". על יסוד האמור, הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים את המבקש בעבירה לפי סעיף 10(א)(5) לחוק העזר, בקובעו כי בנסיבות העניין הוכחו יסודות העבירה. לאחר זאת, עמד בית המשפט לעניינים מקומיים על "מאבקו של הממושך של הנאשם [המבקש] אשר נלחם על צדקת דרכו לפי מיטב אמונתו וכן נסיבות אישיות הקשורות בנאשם, וזאת כפי שהועלו על ידו", וקבע כי יש להשית עליו קנס בסך 180 ₪ בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ