אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ד"מ 49342-06-15

ד"מ 49342-06-15

תאריך פרסום : 04/10/2015 | גרסת הדפסה
בד"מ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
49342-06-15
22/09/2015
בפני הרשם:
אלעד שביון

- נגד -
התובע:
AZUZM MENGESTAB
עו"ד יניב אלנקרי
הנתבעות:
1. י.ב. שיא משאבים בע"מ ניקול יורק
2. עיריית בת ים

עו"ד ניקול יורק
החלטה

 

 

בפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן – המבקשת) לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט, אם וככל שתידחה התביעה שהגיש.

 

טענות הצדדים:

 

1.לטענת המבקשת יש לחייב את התובע להפקיד בקופת בית הדין ערובה בשיעור של 30,000 ₪ לפחות להבטחת הוצאותיה המשפטיות. לגרסתה כתב התביעה אינו נוקב במען בו מתגורר התובע ומהתנהלות זו ברור, כי סיכויי המבקשת לגבות הוצאותיה אם תידחה התביעה אפסיים. עפ"י ההלכה הפסוקה תובע המתגורר במקום בלתי ידוע ויתכן אף מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל מהם יוכל להיפרע הוצאותיו, די בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה. המבקשת הוסיפה, כי מדובר בתביעה מנופחת וטורדנית והפקדת הערובה תגן על זכות הקניין שלה.

 

2.מנגד טען התובע, כי המבקשת הינה חברה מפרת חוק. למבקשת ידועה כתובתו של התובע והיא לא הוכיחה אף אחד מהתנאים שנקבעו בפסיקה שבהתקיימם יורה ביה"ד על הפקדת ערובה. המבחנים שנקבעו לזיהוי מדינת התושבות תומכים בטענה, כי התובע הינו תושב ישראל, שכן מרכז חייו בישראל. המבקשת לא הוכיחה, כי התביעה מופרכת או שייגרם לה נזק כתוצאה מהגשת התביעה.

 

 

3.במסגרת תשובה מטעם המבקשת היא הוסיפה, כי בתיק זה התקיים התנאי שעניינו מופרכות התביעה שהוגשה ע"י התובע ואף לפי פסיקת בתי הדין יש מקום לחיוב בערובה, שכן המבקשת הוכיחה, כי לא תוכל להיפרע מן התובע, שכן הוא נתין זר, נעדר מען קבוע ונעדר כל נכסים בני פירעון.

 

דיון והכרעה:

 

4.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 המתייחסת לחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי במקרים המתאימים ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 (דב"ע (ארצי) נד/189–9 סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218–3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

 

5.במסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ