ד"מ 37258-12-15

התובע עבד אצל הנתבעת בשתילת דשא במשך 12 חודשים. הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות סיום העבודה והזכויות הסוציאליות המגיעות, ככל שמגיעות, לתובע.

טענות הצדדים

1.התובע טען כי פוטר ביום 11.7.2015 לאחר שביקש ממנהלו מספר פעמים העלאה בשכר (ר' סעיף 4 לכתב התביעה) ועל כן זכאי לתמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. הנתבעת טענה, כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת ועל כן נותר חייב לה דמי הודעה מוקדמת (ר' סעיף 8 לכתב ההגנה) וכי בנסיבות התפטרותו אינו זכאי לפיצויי פיטורים (ר' סעיף 13 לכתב ההגנה).

2.לא היתה מחלוקת כי התובע השתכר 6,500 ש"ח לחודש (ר' סעיף 7 לכתב התביעה; סעיף 15 לכתב ההגנה). התובע טען כי על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות (ר' סעיף 8 לכתב התביעה).

3.עוד טען התובע, כי לא הופרשו בגינו תשלומים להסדר פנסיוני (ר' סעיפים 12-11 לכתב התביעה) טענה שהנתבעת הודתה בה (ר' סעיף 19 לכתב ההגנה).

4.כמו כן לגרסת התובע על הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן השתלמות בשיעור 1% משכרו, מענק שנתי בגובה מחצית ממשכורתו החודשית ודמי כלכלה בשיעור 100 ש"ח לכל חודש עבודה (ר' סעיפים 15-13 לכתב התביעה).

5.הנתבעת טענה בהקשר זה, כי הזכות לדמי כלכלה היא זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וכן טענה בלקוניות כי התובע אינו זכאי לביצוע הפקדות לקרן השתלמות (ר' סעיפים 22 ו – 20 לכתב ההגנה).

6.בנוגע למענק השנתי העלתה הנתבעת טענה לפיה, הזכות למענק שנתי מוקנית רק לעובד ששכרו משולם לו בהתאם לטבלאות השכר המפורטות בנספח לצו הההרחבה והיות ושכרו של התובע היה גבוה מן השכר הקבוע בטבלאות המפורטות בנספח לצו ההרחבה, לא קמה לו זכות לקבלת המענק השנתי.

7.התובע תבע פדיון 12 ימי חופשה בתשלום (ר' סעיף 16 לכתב התביעה). הנתבעת הכחישה זכאותו של התובע לקבלת פדיון ימי חופשה מאחר וניצל, לטענתה, 13 ימי חופשה (ר' סעיף 16 לכתב התביעה), אולם במסגרת דיון ההוכחות תיקנה טענתה זו והודתה בחבותה לתשלום יום חופשה אחד (ר' פרוטוקול עמ' 6 שורה 4).