כפר המכביה בע"מ נ' Arahle mosfun tekluweni ואח'

לפניי בקשה לחיוב המשיב/התובע, בעל דרכון אריתראי ואינו תושב ישראל, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת/הנתבעת 1, בגין התביעה שהגיש כנגדה וכנגד הנתבעת 2 (להלן: הבקשה).

לטענת המבקשת, התובע הועסק באופן בלעדי על ידי הנתבעת 2, במסגרת מיקור חוץ אותנטי, ומעולם לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובע. כך, בין היתר, הנתבעת 2 היא ששילמה את משכורתו של התובע, הנפיקה את תלושי השכר שלו, פיקחה על עבודתו וכיוב'.

לפיכך, ומאחר שהתובע לא הציג ראשית ראיה להוכחת עילת תביעה כלשהי כנגד המבקשת, מבוקש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: התקנות).

התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי מטרתן של בקשות מסוג זה היא להלך אימים על עובדים זרים, תובעים מוחלשים, על מנת שיזנחו את תביעתם. כמו כן נטען, כי המבקשת מנסה לאחוז את המקל משני קצותיו כשטוענת מחד גיסא, למיקור חוץ אותנטי, אך כופרת בתחולת צו ההרחבה בענף הניקיון, ומאידך גיסא, ככל שמדובר במיקור חוץ אותנטי לאספקת שירותי כח אדם – הרי שממילא נחשב התובע לעובד המבקש לאחר 9 חודשי ההעסקה.

כמו כן מפנה התובע לפסיקה שקדמה להתקנת תקנה 116א לתקנות וטוען, כי כל זמן שהמבקשת לא הוכיחה כי עלול להיגרם לה נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה נגדה, ואף אין טענה כי התובע לא נשא בחיובים קודמים שהוטלו עליו, אזי אין הצדקה לחיובו בהפקדת ערובה.

דיון והכרעה 

זכות הגישה לערכאות נדונה לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתם של בתי הדין לעבודה, הרואים בה זכות ה"נעלה" מזכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום 6.7.2003). יחד עם זאת, ככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו.

ביום 2.9.2016 נכנס לתוקפו התיקון לתקנות, שבמסגרתו הותקנה תקנה 116א, וכך היא קובעת:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

(התיקון לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)(תיקון),התשע"ו-2016, להלן: התיקון לתקנות)