אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ד"מ 2945-08-15

ד"מ 2945-08-15

תאריך פרסום : 04/10/2015 | גרסת הדפסה
בד"מ
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
2945-08-15
24/09/2015
בפני הרשמת:
כרמית פלד

- נגד -
התובע:
NUGSE TEKLEBRHAN
עו"ד אפרת מור מילמן
הנתבעת:
קפלן את לוי בע"מ
עו"ד ניקול יורק
החלטה

 

בפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לחייב את התובע (להלן: "המשיב") להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, בסכום שלא יפחת מ 30,000 ש"ח כתנאי להמשך בירור תביעתו (להלן: "הבקשה").

 

לאחר עיון בכתבי הטענות וכן בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה להלן החלטתי.

 

טענות הצדדים

 

  1. המבקשת טוענת כי מדובר בתביעת סרק, שסיכוייה קלושים ביותר, אשר הוגשה בחוסר תום לב. המבקשת מוסיפה וטוענת כי צרפה לכתב הגנתה אישורים ואסמכתאות לכך שהמשיב, לכאורה, קיבל את מלוא הזכויות אשר נטען על ידו כי לא שולמו לו. עוד נטען כי המשיב, מבקש מקלט, אינו נוקב במען בו הוא מתגורר, לא ברור היכן הוא מתגורר – האם בישראל או מחוץ לתחום השיפוט- ואין בידו להצביע על נכסים בישראל. על כן, ככל שתדחה תביעתו לא תוכל המבקשת להיפרע מהוצאותיה. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי יש לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים ולהבטיח במידה מסויימת את זכויות המבקשת, ובכלל זה את זכות הקנין שלה, שהינה זכות חוקתית. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מספר לא מבוטל של פסקי דין והוצאות אשר נפסקו לטובתה בעניינם של מבקשי מקלט, אשר לא שולמו.

  2. המשיב מנגד מתנגד בתוקף לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת וטוען, בין היתר, כי הבקשה הוגשה כחלק מהגשה סדרתית וגורפת של בקשות זהות בהוגשו במסגרת תובענות דומות אשר הוגשו כנגד המבקשת וכי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב אף בטרם שזפו עיני המבקשת את כתב התביעה במלואו, שכן לאחר הגשת הבקשה הגישה המבקשת בקשה נוספת לקבלת כתב התביעה במלואו. המשיב מוסיף וטוען כי אין מדובר בתביעת סרק אלא בתביעה בעלת בסיס. עוד נטען כי ממילא לא הוכיחה המבקשת אף לא אחד מהתנאים שנקבעו בפסיקה בקשר עם חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות.

     

    דיון והכרעה

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

  3. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה ע"י בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969, תוך שנפסק כי בתי הדין לעבודה ינהגו במתינות בעת הפעלת סמכותם האמורה ויביאו בחשבון את הייחוד של משפט העבודה בהפעלתם את התקנה האמורה (דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ