דרמל גרופ ישראל בע"מ נ' דיקלה שרותי הנהלת חשבונות ( 2000) בע"מ

פסק דין

בפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטת כב' הרשם יובל גזית (כתוארו אז), מיום 25.7.10, לפיה הותנתה קבלת ההתנגדות לביצוע שטר שהגישה המערערת בהפקדת מלוא החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל, בקופת בית המשפט. (ת"ט 23294-01-10).

בהתאם להחלטתי מיום 21.9.10, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים.

ערעורה של המערערת נסב סביב החלטתו של הרשם להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום השטרות בקופת בית המשפט.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי על נספחיהם ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דינו של הערעור להידחות.

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשם להורות על הפקדת מלוא סכום החוב בקופת בית המשפט הינם כדלקמן:

תיק ההוצאה לפועל, נשוא ההתנגדות שהוגשה בתיק זה, נפתח לביצוען של 4 המחאות על סך 22,790 ₪, אשר לא נפרעו.

המשיבה פתחה כנגד המבקשת שני תיקי הוצאה לפועל נוספים בגין 4 המחאות נוספות שמסרה המערערת למשיבה ושלא נפרעו.

בתיק הראשון שנדון לפני כב' הרשם י' גבאי (ת"ט 25687-09-09), הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המערערת תפקיד את מלוא החוב בקופת בית המשפט כתנאי לקבלת הרשות להגן.

בתיק השני שנדון לפני כב' הרשמת ו' שוורץ (ת"ט 6978-11-09), החליט בית המשפט שלאור ההסכמה בתיק הראשון ומאחר ומדובר באותה עילה, הרי שאין מנוס ממתן החלטה זהה. מה גם שהמערערת לא ערערה על החלטתה של הרשמת שוורץ.

בתיק שנדון בפני הרשם הוגשו כמור לביצוע ארבע המחאות, כאשר אחת מהן הינה בגין התקופה שבה סיפקה המשיבה שירותים למערערת, קרי: לפני ביטול ההסכם.

לנוכח כך שהטענות באשר לתקופה שבה סיפקה המשיבה למערערת שירותים, זהות בכל ההתנגדויות, סבר הרשם כי אין לסטות מההחלטות שכבר ניתנו בעניין זה.

אשר לשלוש ההמחאות הנותרות, הרי שלשיטת המשיבה זכותה להיפרע מן ההמחאות בגין פיצוי הודעה מוקדמת בהתאם לסעיף 25 להסכם ההתקשרות בין הצדדים מיום 1.5.06. מנגד טענה המערערת כי ההסכם בא לסיומו כשנה קודם לכן כאמור בסעיף 24 להסכם.

בהתאם לקביעת הרשם בהחלטתו, לא הוכח כי היה הסכם נוסף בכתב ובעל פה בין הצדדים ומכאן שהיתה הסכמה ולו מכללא להמשך ההסכם המקורי. המצהירה מטעם המערערת לא טענה בחקירה הנגדית כי היה הסכם נוסף להסכם שנחתם בין הצדדים. כן לא סיפקה המצהירה הסבר משכנע מדוע בוטל ההסכם לאחר שכביכול הגיע לקיצו כבר שנה קודם.

כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם כלשהוא בהחלטת הרשם. כן לא מצאתי כי הועלו על ידי המערערת שלפניי טעמים המצדיקים התערבותי בהחלטתו.

כפי שציין הרשם הנכבד הרי שבכל הנוגע לטענת ההגנה הקשורה עם ההמחאה שניתנה בגין התקופה שבה סיפקה המשיבה שירותים למערערת, הרי שיש לקבוע דין זהה לזה הנקבע בתיקים האחרים שצוינו לעיל. כפי שנקבע בהחלטתה של כב' הרשמת שוורץ בעניין זה: "הסכמת ב"כ המבקשת נתפסת גם בתיקי ההוצאה לפועל אשר ההגנה בהם זהה". המערערת לא ערערה על החלטה זו ולפיכך צדק הרשם בהחילו דין זהה לעניין טענת הגנה זו. לא מצאתי ממש בטענות המערערת בפניי לפיה אין מדובר בשירותים שניתנו בתוך תקופת ההסכם, ובעניין זה אין לי אלא להפנות לעדותה של מצהירת המערערת בפני הרשם בדבר חוסר שביעות רצונה מהשירותים שסופקו.

באשר לקביעת הרשם בכל הנוגע לשלוש ההמחאות הנוספות, הרי שטענתה של המערערת כי ההסכם הגיע לקיצו כשנה קודם לכן, התמוטטה במהלך חקירתה כאשר לא היה בידה כדי לספק הסבר משכנע מדוע בוטל על ידה ההסכם במכתב ב"כ מיום 9.6.09 (צורף כנספח ה' ע"י המשיבה).

לא מצאתי לדון במסגרת הערעור שבפניי בטענות המערערת בפניי לפיהן הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם הינו רק בגין התקופה הראשונה שנקבעה. ברי כי מקומה של טענה זו להתברר במסגרת ההליך העיקרי. מה גם שאין בטיעון זה כדי להקנות למערערת רשות להגן ללא תנאי לאחר שטענתה לאי תחולתו של ההסכם בתקופה הרלבנטית, נדחתה.

החלטת הרשם על התניית הרשות להתגונן כנגד הפקדה הינה סבירה בנסיבות העניין ונעשתה בהתאם לסמכותו על פי דין.

רשות להתגונן יכול שתהא מותנית בתנאים; תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 , קובעת כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל שייראה לבית המשפט או לרשם". כפי שמציינת הפסיקה ההפקדה או ערבות יוטלו "בנסיבות מיוחדות, כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית-המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה..." ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349. כך ינהג בית המשפט מקום שההגנה נראית על פניה קלושה ביותר (ראו גם ע"א 680/89 בן אבו נ' בנק המזרחי, פ"ד מה(3) 757, 761 והאסמכתאות שם; ראה גם: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי , פ"ד נט (3) 41: "במקרים המצויים על קו הגבול, באיזור שבין ה'לבן' לבין ה'שחור', אזור הדמדומים של הספק... בהם היה 'כמעט בטוח' שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט (זוסמן שם, 689)" - מוטלת ערובה.