אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דרישה להחזר מתנה בין בני זוג

דרישה להחזר מתנה בין בני זוג

תאריך פרסום : 19/06/2013 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול ירושלים
904278-1
12/06/2013
בפני השופט:
1. הרב ציון אלגרבלי - דיין
2. הרב מסעוד אלחדד - דיין
3. הרב נחום שמואל גורטלר - דיין


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד אברהם פרץ
הנתבע:
פלונית
עו"ד טובה רוזן-זרחיה
פסק-דין

לפנינו ערעורו של הבעל על פס"ד ביה"ד האזורי בבאר שבע מיום י"א תמוז תשע"ב 1.7.2012 שבו קבע ביה"ד כי הדירה ברח' [...] הרשומה ע"ש הצדדים שייכת לשניהם ותחולק בחלקים שווים.

לטענת ב"כ הבעל, ביה"ד טעה בקבעו שלא הוכח שהבעל הביא 200,000 ש"ח מכספו מהבית הראשון שהיה לו מלפני הנישואין ושמכר אח"כ. ועוד ביקש להביא עדים על כך, ועוד טען כי גם אם זה מתנה, על דעת כן שהאשה תמרוד בו לא נתן - ומתנה זו צריכה לחזור אליו.

לטענת ב"כ האשה, הדירה נרכשה בחודש 6/2000 ואילו הדירה שלו שנמכרה זה היה כעבור שלושה-ארבעה חודשים אח"כ, בו בזמן שכל הדירה שנרכשה ע"ש שניהם בשווה שולמה בשלימותה בטרם נמכרה אותה דירה שלו. וע"כ כיוון שנרשמה ע"ש שניהם ע"פ זכות קניין, שייכת לשניהם ומתנתו מתנה, וגם לקחו כ-20% למשכנתא. ע"כ מבקשת לדחות ערעורו של הבעל ולהשאיר פס"ד האזורי על כנו.

לאחר העיון ביה"ד לא מוצא מקום לשנות מפס"ד האזורי, וע"כ הדירה הרשומה משנת 10/2000 על שם הצדדים שייכת לשניהם שווה בשווה. לציין שאחרי תאריך רכישת הדירה הנ"ל נולדו לצדדים ילדים וחיו שנים רבות ביניהם, כך שבמקרה זה אין מקום לטעון שאדעתא דהכי לא נתתי המתנה. וע"כ לדעתי הערעור נדחה ואין צו להוצאות.

הרב מסעוד אלחדד - דיין

עיינתי בה שכתב ידידי, ויש להוסיף שגם בהנחה ולו יצויר שטענות המערער נגד האשה הן נכונות - בעוד שהאשה מכחישה אותן לחלוטין שהיא לא מורדת ולא בוגדת - אינה מפסידה זכויותיה בדירה בטענת בגידה: עיין אבהע"ז סימן צט, ובחת"ס בשם הלבוש הובא בפת''ש שם. וכמו''כ גם אם הייתה מתקבלת טענת הבעל שהאשה מורדת יש עדיין מקום לדון האם עליה להחזיר את המתנה שהרי בנדו''ד לא הוכרזה האשה מורדת ולא נתקיימו בה משפטי המורדת ועדיין לא הפסידה כתובתה. ונחלקו הראשונים האם זה שמורדת מפסידה את מתנות הבעל זה רק לאחר שהפסידה כתובתה או שגם לפני כן והובאו השיטות בפסקי דין רבניים חלק יא עמוד 255:

"אלא שלפי דברי הטור /אה"ע/ בסי' פ"ה (בשם הרמ"ה) יוצא שאין המורדת מפסידה את המתנות אלא לאחר שכתבו עליה אגרת מרד שהפסידה כל כתובתה. וכן משמע מדברי המגיד משנה פי"ד מאישות הל' ט' - י', שכתב בדעת הרשב"א וז"ל: זהו דין המורדת, לאחר ד' שבתות והמלכה שנייה הפסידה כל כתובתה, עיקר ותוספת, ומה שנתן לה הבעל וכו', וכתב שם שכן דעת הרמב"ם. הרי משמע שרק אחרי ד' שבתות והמלכה שנייה שהפסידה את הכתובה, רק אז מפסידה את המתנות שנתן לה הבעל (אמנם הרמב"ם שם בהלכה ח' כתב דמפסדת המתנות מיד, אלא דשם איירי במורדת דמאיס עלי, שגם את הכתובה מפסידה מיד, לדעת הרמב"ם). וכן משמע בטור /אה"ע/ סי' ע"ז שכתב: וכשיוצאת לאחר השנה אין לה לא מנה ולא מאתים ולא תוספת ואפילו בגדים שקנה לה יפשוט מעליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא זבין לה. משמע שתוך י"ב חודש, שיש לה כתובה, יש לה גם המתנות (אלא שצ"ע שהרי הטור איירי בבגדים שקנה לה, ולענין בגדים כתב הטור /אה"ע/ בסי' צ"ט בשם העיטור שאם סרחה עליו, אדעתא דהכי לא אקני לה, משמע אפילו אינה מורדת ממש לענין הפסד הכתובה, מ"מ הפסידה הבגדים. וצ"ע).

אולם בתשובות הרשב"א ח"א סי' אלף רל"ה מבואר דמורדת מפסידה המתנות מיד, לפני שהכריזו עליה, וטרם שהפסידה כתובתה. והובא דבריו בב"י סי' ע"ז. (ברמ"א בהגה שם סעי' ב' הועתקו דברי הרשב"א בשיבוש). ועיי"ש בב"ש ס"ק י"ח שכ' על דברי הרשב"א וז"ל: ומה שכתב אבל לא מה שכתב לה, עי' בטור /אה"ע/ סי' פ"ה לא משמע כן, אלא דוקא כשאין לה כתובה אז אין לה מתנות. והיינו דברי הטור הנ"ל. וכן מבואר בר"ן בסוגיא דמורדת, שכתב: ולדידי לא קשיא לי, דאי הוי תוספת כמתנה כי מגרש מתוך מרדה הפסידה לאלתר, משום דלא אקני לה מעיקרא אלא אדעתא למיקם קמיה, אבל השתא דדמי לכתובה לא מפסדת מיניה לתנא דמתני' אלא בפחיתת שבעה שבעה ככתובה או בד' שבתות כרבותינו. הרי דעתו דמתנות היא מפסדת מיד. וכן מבואר ברבנו ירוחם במישרים נכ"ג ח"ח שכ' וז"ל: וכתב מורי ה"ר אברהם בן ישמעאל שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך, אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דלמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה. הרי מבואר דאעפ"י שאין דנין אותה במורדת לענין שתפסיד הכתובה, כיון שגם הוא אינו חפץ בה, מ"מ הפסידה המתנות."

ובהמשך שם תולים את המחלוקת בטעם הדבר מדוע מורדת מפסידה את המתנות האם זה משום קנס וא''כ אינה מפסדת כ''ז שלא הפסידה כתובתה או שהטעם משום שאדעתא למיפק לא אקני לה ולטעם זה הפסידה מיד.

ומסקנתם שם פסקי דין רבניים חלק יא עמוד 257:

"מהאמור לעיל נתבאר לנו שישנה פלוגתא דרבוותא אם המורדת מפסידה את המתנות עוד לפני שהפסידה את הכתובה, דלדעת הרמ"ה והטור (ומשמעות המגיד משנה בשם הרשב"א) איננה מפסידתם, ולדעת הרשב"א והר"ן ורבנו ירוחם היא מפסידתם. והנה הב"ש בסי' ע"ז סקי"ח שהבאנו לעיל הביא את שתי השיטות ולא הכריע. ועי' ב"ש סי' פ"ה סקי"ח שכ' וז"ל: ומ"ש שלא מחמת מרדה, משום דאי מחמת מרדה הפסידה כתובתה ולית לה מתנות, ועי' סי' ע"ז. סתם כאן, כדעת הרמ"ה והטור שרק אחרי שהפסידה הכתובה הפסידה המתנות. וכן משמע דעת מהר"א ששון סי' נ"ה הנ"ל. עכ"פ זוהי מחלוקת הראשונים, ואם היא מוחזקת במתנות מסתבר שתוכל לומר קים לי כהני רבוותא שכל זמן שלא הפסדתי הכתובה לא הפסדתי וא''כ האשה יכולה לטעון קים לי כהסוברים שלא הפסידה המתנות לפני שהפסידה הכתובה."

עוד יש לדון בעיקר הדין שמורדת מפסידה מתנות שאין זה מוסכם על כל הראשונים דהנה הרשב''א בחידושיו בסוגייית מורדת [הובאו דבריו באבני מילואים אהע''ז סי ע''ז סק''יא] כתב שלא הפסידה. וז''ל האבנ''מ שם:

"אמנם נראה דהרשב"א לשיטתו בחדושיו בסוגיין [ס"ג ב] וז"ל וכתב עוד הר"י הלוי ז"ל דהיכא דיהיב לה מתנה בין קרקע ידוע בין ששעבד לה לתת מעות או מדעם אפי' כתב לה בתר נשואין מתנה גמורה לחוד ואצ"ל כתובה אי מרדה הפסידה הכל דהקנה לה אדעתא למיקם קמי' וכדאמרי' אלמנה שמין מה שעלי' והיינו לאחר נשואין ואפ"ה שמין וכן נראה מדברי רבינו הגדול ז"ל שכתב אבל מה דכתב לה מדילי' בין תוס' בין מתנה לא יהיב לה מידי כו', וקשי' לי הא דאמרי' לעיל תוספת כתובה ככתובה דמי' נ"מ למורדת והא אפילו מתנה לחודא ובתר נשואין אמרת מפסדת ואפילו באומרת מאיס עלי, והא דדייקי לה מהאי דאמרי' אקני לה אדעתי' למיקם קמי' הני מילי בהנאה סתם בדבר שהוא חייב לעשות אבל זה שרצה ונתן לה מי הכריחו בכך היה לו לפרש, ואנן מימר אמרי בכולהו מתנות דעלמא אי לאו דעביד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי' מתנה עכ"ל. הרי דס"ל להרשב"א דמתנה לא מפסדה, אבל דעת רוב הפוסקים הראשונים דבמתנה אמרי' דלא יהיב אלא אדעתא למיקם קמי' והוא דעת הרי"ף והרמב"ם ובעל המאור, ומה שהקשה הרשב"א מהא דאמרי' לעיל תוספות כתובה ככתובה לענין מורדת כיון דאפילו מתנה מפסדה כבר הקשה הרמב"ן ז"ל ותירץ לה כמו שהובא בר"ן ריש פ' אעפ"י [כב, א מדפי הרי"ף] ע"ש."

אולם האבנ''מ שם בהמשך כותב שהרשב''א חזר בו וקיבל דעת הרי"ף והרמב''ם ובעל המאור ז''ל:

"שוב ראיתי בחידושי הרשב"א שם וז"ל ומצאתי בחיבור א' שבתשובת רב האי ורב אלפס הכי דייני דאפילו במתנה לחוד דבתר נשואין מפסדי, ואיכא לדחוקי דקמ"ל התם תוספת וכ"ש מתנה דאומדן דעת הוא דמפסדי אא"כ כתב לה שקיבל על עצמו שאפילו תמרוד תטול כמו שאמר הרב בן מיג"ש ז"ל דהתם תנאי ממון הוא וקיים ואין זה צריך לפנים עכ"ל, הרי שהודה הרשב"א וקיבל דבריהם אם כן אפילו במגרש תוך יב"ח דכתובה לא מפסדה אבל מתנה מפסדה משום דלא יהיב אלא אדעתא למיקם קמיה."

עוד יש לדון דהנה בתשו' הרשב''א מבואר דבמתנה גמורה אין המורדת מפסידה את המתנות וז''ל שו"ת הרשב"א חלק ד' סימן נ"ב:

"שאלת: מורדת שאמרה: מאיס עלי, וב"ד נתנו לה י"ב חדש. והבעל כתב מתנה לחוד בשעה שנשאה, וכתוב בה: שתוכל לגבות ממנו כל זמן שתרצה. והבעל מתיירא שמא תתננ' לאחר קוד' זמן זה, או שתתרע' ממנו בעש"ג =בערכאות של גויים=, ויפסיד הבעל ממונו. היש מן הדין שיכריחוה ב"ד למסור להם המתנה, או לא? דדילמא תתרצה לבעלה תוך הזמן?

תשובה: איני רואה שתהא חייבת היא למסור זכיותיה תוך י"ב חדש שנתנו לה, מכמה טעמים. חדא: שהאומרת: מאיס עלי, אין כופין אותה תוך הזמן הזה. ואם אתה כופה ליתן זכיותיה, אתה כופה אותה מעכשיו. ועוד: שהמתנות שאדם נותן לאשתו, תלויות במנהג המקומות. ומדעתי: שמנהג מקומכם לפי הנשמע: שהבעל כותב: שתוכל לגבות וליתן אפילו לאחרים, כ"ז שתרצה. ולפי המנהג, היה המתנה גמורה, ולא לכבוד בעלמא. ויכולה האשה מן הדין לגבות וליתן מעתה. וא"כ, ה"ז רצה ליזוק בנכסיו בשעה שכתב: וגובה ונותנת, ואפי' תתגרש. ואין אומרי' בכי הא: אדעתא למשקל ומיפק מיניה לא יהיב לה. וא"כ, מעכשיו יכולה היא ליתן לכל מי שתרצה. הגע עצמך: אילו גבתה והוציאה לעצמה או שנתנ' לאחרים, ואח"כ אמרה: מאיס עלי או מרדה מרד בעלמא, הנחייב אותה לשלם מנכסים שנפלו לה לאחר שמרדה ונתגרשה? ואם אינה יכולה לגבות וליתן לאחר כל שהיא מורדת או שמתגרשת, דאדעתא דלמשקל ומיפק לא יהב לה, כי נתנה לאחר מאי מהנה לה? דלא עדיף מאן דאתי מחמתה, מינה. ואי משום חשש: שמא תעבור ותתבע בערכאות, אין חוששין שמא תעבור. ואף אם תעבור, כל שלא נתן לה הבעל אדעת' למשקל ומיפק, אף בערכאו' לא תוכל לגבות. שאין כח שטרות וחוב ומתנה עשוין בגופן שלנו, יפין בערכאותיהם יתר ממה שהם בדיננו. סוף דבר, איני רואה שתהא זו חייבת למסור זכיותיה ביד בית דין, לא מתנתה ולא כתובתה. שאם אתה אומר, אף כתובתה חייבת למסור ביד ב"ד.

מבואר מדבריו שבמתנה גמורה שיכולה ליתן לאחרים לא הפסידה וכן כתב עוד בשו"ת הרשב"א חלק ב סימן קיב:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ