אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דריה תקשורת ואח' נ' יוניסל פתרונות סלולרים מתקדמים ואח'

דריה תקשורת ואח' נ' יוניסל פתרונות סלולרים מתקדמים ואח'

תאריך פרסום : 10/03/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1968-09
08/03/2011
בפני השופט:
אבי זמיר

- נגד -
התובע:
1. דריה תקשורת בע"מ
2. בייס ריקורדס בע"מ
3. בן-מוש הפצה(2004) בע"מ

הנתבע:
1. יוניסל פתרונות סלולרים מתקדמים בע"מ
2. גיל וייט
3. טיפקום שירותים סלולריים בע"מ
4. שי ראובני

החלטה

הנתבע 4, מר שי ראובני, עותר לחייב את התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך.

כזכור, התביעה נסבה על טענת התובעות בדבר הפרת ההסכמים בין הצדדים על ידי חברת יוניסל, והתקשרות ישירה עם יוצרים שונים להפקת יצירות מוסיקליות, תוך גזילת זכויות היוצרים שלהן על דרך הפצת אלפי עותקים מהיצירות, מבלי לשלם את התשלום בגינן ומבלי לדווח על כך. התובעות עתרו למתן סעד הצהרתי בדבר אכיפת ההסכמים עד למועד ביטולם וכן ביטול ההסכמים עקב הפרתם, מתן צווי מניעה, מתן חשבונות וחיוב הנתבעים בסך 750,000 ₪ . הנתבעות 1 ו- 3 הגישו תביעה שכנגד, שבמסגרתה טענו כי התובעת 2 היא שהפרה את התחייבויותיה היסודיות על פי ההסכמים על ידי הסתרת תכנים חדשים בהם היא רכשה זכויות, פגיעה בבלעדיות רישיון השימוש ומתן רישיון להפצת תכני ההסכמים לגורמים מתחרים. הנתבעות 1 ו- 3 עתרו למתן חשבונות ופסיקת פיצוי בסך 226,200 ₪ .

הנתבעות 1 - 3 עתרו לחייב את התובעות בהפקדת ערובה בסך 200,000 ₪ להבטחת הוצאותיהן, והבקשה התקבלה (חלקית) בהחלטתו מיום 26/8/10 של כב' השופט חגי ברנר, בה נקבע כי התובעות לא הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהן בנוגע להוכחת מצבן הכלכלי, ובנוסף, לא מתקיימות נסיבות המעידות על כך שקיימת הצדקה למתן פטור מהפקדת ערובה, שכן התובעות לא הוכיחו סיכויי הצלחה גבוהים של התביעה. עם זאת, קבע כב' השופט ברנר, כי אין הצדקה להטלת ערובה בסך 200,000 ₪, ובנסיבות העניין, ניתן להסתפק בסכום נמוך יותר, בסך 60,000 ₪, לצורך יצירת איזון בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבעות, לבין נעילת שערי בית המשפט.

יצוין, כי הוגשו שתי בקשות לסילוק על הסף מטעם הנתבעים, שנדחו בהחלטתי מיום 25/1/11.

התשתית הנורמטיבית

סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 מעגן את סמכותו של בית המשפט לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, בקבעו:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) מפרט כב' השופט מלצר את השיקולים הרלוונטיים: "...לשיטתנו, השיקולים הכלליים המסדירים את סוגיית חיובו של התובע בהפקדת ערובה: איזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד גיסא לבין זכותו של נתבע ש"נגרר" להליך משפטי (שלא ייצא נפסד ולא ייפגע בקניינו גם אם יזכה) מאידך גיסא- חלים גם בענייננו. אחת מהמטרות העיקריות של הכוח לחייב תובע - בין אם הוא בשר ודם ובין אם הוא תאגיד- בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע. מכאן שבעיקרון אף סיכויי ההליך רלבנטיים... מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו... זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד- על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר- על דרך ההיקש- כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה... עם זאת...:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת- להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות... (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד..." (פיסקאות 12 - 13; ההדגשה במקור- א.ז.).

(ראו גם רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (2009); לחיוב חברה שלא הוכיחה איתנות כלכלית ראו: רע"א 7715/09 ACT MEDICAL LTD נ' AN INC (2010)).

שלב הבחינה הראשון- יכולת כלכלית לשלם הוצאות

כאמור, בהחלטה בבקשת הנתבעות 1 - 3 לחיוב בערובה, קבע כב' השופט ברנר, כי התובעות לא נשאו בנטל השכנוע להוכחת מצבן הכלכלי. כב' השופט ברנר נימק מסקנה זו בכך, שראשית, התובעות התייחסו בתשובתן רק למצבה של התובעת 1, והתעלמו לחלוטין מכל התייחסות למצבן של התובעות 2ו- 3, ושנית, מאחר שהמסמכים שצורפו לתגובה אינם מלמדים דבר אודות מצבה הפיננסי של התובעת 1.

בבקשה הנוכחית, מציג הנתבע 4 מספר אינדיקציות נוספות המעידות, לכאורה, על כך שמצבן הכלכלי של התובעות אינו יציב, והן לא תוכלנה לעמוד בתשלום הוצאות ההליך:

הנתבע 4 מפנה לסעיפים 65, 67, 70 ו- 97 לכתב התביעה בהם נטען כי נגרמו לתובעות נזקים כבדים בעקבות התנהלות הנתבעים. לטעמי, הטענות בתביעה אכן מעידות על נזקים כלכליים שנגרמו לעסקיהן של התובעות, אך אין להתעלם מכך, שלטענתן, הפרות ההסכמים על ידי הנתבעים, הן שהובילו לנזקים אלה, ולפיכך, לשיטתן, מצבן הכלכלי היה יציב ואיתן לולא ההפרות. אני שותף לעמדה זו של התובעות, וסבור כי הנתבעים אינם יכולים להיבנות מטענות התובעות בכתב התביעה, בדבר הנזקים הכלכליים שנגרמו להן, ובמקביל, להתכחש להם. לפיכך, לטעמי, טענה זו, כשהיא בפני עצמה, אינה מצדיקה את חיוב התובעות בערובה.

הנתבע 4 טוען כי התובעות 2 ו- 3 נקלעו לקשיים והתובעת 1 רכשה את פעילותן (הנתבע 4 מפנה, בין היתר, לסעיף 15 לכתב התביעה), ומאחר שהתובעות לא סיפקו פרטים בנוגע לרכישה זו, ניתן להניח שהתובעת 1 רכשה את הזכויות וההתחייבויות של התובעות 2 ו- 3, ובכך הגדילה את התחייבויותיה שלה, או שהתובעת 1 רכשה רק את זכויות התובעות 2 ו- 3 והותירה אותן רק עם התחייבויותיהן. בתגובתן, טוענות התובעות, כי התובעת 1 רכשה את פעילותה של התובעת 2, כלומר את נכסיה ופעילותה המניבה רווחים, ולא את חובותיה, ועם רכישת הזכויות מהתובעת 2 גדלו זכויותיה של התובעת 1. בתשובתו לתגובה, טוען הנתבע 4, כי התובעות 2 ו- 3 מרוקנות מפעילות ואין בבעלותן נכסים, אלא רק התחייבויות. לטעמי, לא ניתן להסיק מסקנה עובדתית נחרצת בדבר מצבן הכלכלי של מי מהתובעות, על סמך עצם רכישת פעילותן של התובעות 2 ו- 3 על ידי התובעת 1, בייחוד בהתחשב בכך שתביעתן נבחנת באופן אחיד.

הנתבע 4 טוען, כי מתדפיסי רשם החברות עולה, כי נכסיהן וזכויותיהן של התובעות משועבדים, כך לדוגמה, על נכסיה של התובעת 1 רובצים שעבודים בסכומים ניכרים, כך שסביר להניח, כי לא יהיה באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות ככל שייפסקו לחובתה. כנספח 1 לבקשה צורפו תדפיסי רשם החברות, המעידים על כך שעל שמה של התובעת 1 רשומים חמישה שעבודים ללא הגבלה ושני שעבודים מוגבלים (סה"כ סכום השעבודים 360,000 ₪), על שמה של התובעת 2 רשומים שני שעבודים ללא הגבלה ושעבוד מוגבל (סה"כ סכום השעבודים 800,000 ₪) ועל שמה של התובעת 3 רשומים שני שעבודים ללא הגבלה ושעבוד מוגבל (סה"כ סכום השעבודים 800,000 ₪). בניגוד לטענת התובעות בתגובתן, אני סבור כי נתונים אלה עשויים להעיד על קשיים כלכליים מסוימים של התובעות, ואין המדובר בהכרח בפעילות שגרתית של צריכת אשראי שוטף מהבנק, ובוודאי שלא ניתן ללמוד מכך על פעילות עסקית נרחבת אשר נבחנת על ידי הבנקים. לפיכך, הנחתי היא, כי השעבודים השונים המוטלים על נכסי התובעות מציבים קושי.

טענה נוספת של הנתבע 4 היא, שלא זו בלבד שהתובעות הן חברות פרטיות אשר אחריות בעלי המניות בהן מוגבלת, אלא שגם מר אלי אמיר, הגורם הפעיל בקרב התובעות, עושה שימוש בהן במסגרת התנהלותו העסקית, ובעבר הוא נקלע לקשיים כלכליים בעקבות כשלון עסקי במיזם שבניהולו. בהקשר זה, אני מסכים עם התובעות בכך שלא הובאה ראיה לאמירה זו, ולא ברור מהי השלכתה לענייננו, שעה שמר אמיר אינו צד להליך הנוכחי.

מעבר לכך, טוענות התובעות בתגובתן, כי מצבה הכלכלי של התובעת 1 יציב, היא בעלת מלאי בשווי של כ- 1,500,000 ₪ , היא בעלת כ-800 יצירות שונות שערכן מוערך בשווי של כ- 500,000$, זכאית לקבל תמלוגים מהפדרציה למוזיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ, ובבעלותה מאות נקודות מכירה, בהן ניצבים דוכנים עמוסים בדיסקים שבבעלותה. בנוסף, טוענת התובעת 1, כי לטובתה משועבד פיקדון שקלי בסך 650,000 ₪ לטובת אשראי בנקאי לפעילותה השוטפת; מעולם לא ניתנה המחאה מטעמה שלא כובדה בשל העדר כיסוי בנקאי והיא עובדת עם שלושה בנקים באופן שוטף - בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ובנק הפועלים בע"מ (אישורי הבנקים צורפו כנספח ב' לכתב התביעה).

טענת התובעות בדבר בעלותן ביצירות השונות, גובתה בחשבוניות מס שונות המעידות על העברת זכויות מהתובעת 3 לתובעת 1 בשנים 2008 - 2009, אך כפי שטוען הנתבע 4, חשבוניות אלה אינן מעידות על בעלותה של התובעת 1 במלאי מסוים או ביצירות שונות, ובוודאי שהן אינן מעידות על איתנותה הפיננסית כיום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ