דראושה נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על גזר הדין שניתן ביום 22.3.11 על ידי כב' השופט אבישי קאופמן מבית משפט השלום לתעבורה בעכו בתיק ת"ד 3885-10-08.

המערער הובא לדין בגין עבירה של נהיגה רשלנית, לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א– 1961 (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה; עבירה של נהיגה הגורמת נזק, לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") ביחד עם סעיף 68 לפקודה; עבירה של סטייה מנתיב, לפי תקנה 40 (א) לתקנות ביחד עם סעיף 68 לפקודה; נהיגה במהירות בלתי סבירה, לפי תקנה 51 ביחד עם סעיפים 38 (2) וסעיף 68 לפקודה וכן גרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38 (3) לפקודה.

המערער הודה בעובדות כתב האישום ולאחר שמיעת טיעונים לעונש הטיל עליו בימ"ש לתעבורה את העונשים הבאים:

5 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לתקופה של 24 חודשים, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס כספי בסך 1,500 ₪.

הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

המערער טוען כי עברו אינו מכביד ובתאונה נפגע חברו, עקב זאת הוא סובל מייסורי מצפון וקשיים בתפקוד. מה גם, העונש שהוטל עליו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת.

המערער הפנה לפסיקה של בתי משפט לתעבורה.

ב"כ המשיבה סבור כי יש לדחות את הערעור. לטעמו העונש סביר ואינו חורג מרמת הענישה המקובלת.

לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

בימ"ש לתעבורה לא קיבל את טענת המערער ביחס לכתם השמן וקבע על סמך הראיות שהיו בפניו, כי מקורו של הכתם בתאונה הנדונה ושנוצר לאחר אירוע התאונה. עוד ציין בימ"ש לתעבורה כי המערער נידון בעבר בגין עבירה דומה ואף נפסל לששה חודשים.

כידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בעונש שהטילה הערכאה הדיונית, למעט המקרים החריגים והיוצאים מן הכלל, ושבהם הטילה הערכאה הדיונית עונש חמור וקיצוני החורג מרמת הענישה המקובלת – ראו ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10) וובעניין זה נאמר כי:

"כלל ידוע הוא כי אין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע לגזירת דינו של נאשם אלא בנסיבות חריגות, כאשר נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית הבולטת על פניה או שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (לא פורסם, 18.11.2009); ע"פ 420/07 הנ"ל, בפסקה 94]. " - ע"פ 6809/09 ויאצסלב מלינובסקי נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 31.3.2011).

אמנם העונש שהוטל על המערער אינו קל, אולם בהתחשב בנסיבות העבירה, תוצאותיה, עברו של המערער ויתר הנימוקים, ניתן לומר כי העונש אינו חמור עד למידה שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור, על כן אני דוחה את הערעור.

על המערער לקיים את פסק הדין, להפקיד את הרישיון ולשלם את הקנס בשלושה תשלומים שווים, כשהתשלום הראשון יהיה ביום 1.7.11 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.

מהאמור לעיל, ברי כי לו ניתן צו עיכוב ביצוע העונש, בטל בזה הצו.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ‏יום חמישי כ"ט אייר תשע"א, 02 יוני 2011, בהעדר הצדדים.