אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דראגמה נ' עיאשי

דראגמה נ' עיאשי

תאריך פרסום : 03/04/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
14598-03-12
30/03/2014
בפני השופט:
פנינה לוקיץ'

- נגד -
התובע:
סאלח דראגמה
הנתבע:
אמין עיאשי
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעת התובע לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 280,489 ₪ וזאת כיתרת תמורה עבור עבודות הרכבת אבן (כולל אספקת אבן) לבנין בן 5 קומות שבבעלות הנתבע ומצוי בעיר תמרה (להלן: "הבנין").

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אכן ביצע עבודות להרכבת ציפוי אבן על הבנין בו מתגוררים הנתבע ובני משפחתו, והמחלוקות העיקריות בין הצדדים מתמקדות בשאלת התמורה שסוכמה בין הצדדים ביחס לעבודות אלו, ומה גובה הסכום ששולם עבורן מתוך אותה תמורה מוסכמת.

טענת העדר היריבות

קודם שאגש לדון במחלוקות העיקריות, אסיר מעל דרכי את טענתו הראשונה של הנתבע לפיה לא הוא שהתקשר עם התובע אלא בנו בילאל עיאשי (להלן: "הבן") ולפיכך, יש לדחות את התביעה כנגדו בהיעדר יריבות.

טענה זו נדחית על ידי שכן שוכנעתי כי הועלתה על מנת להתחמק מתשלום לתובע והדבר עולה מדבריו של הנתבע עצמו בפתח חקירתו הנגדית, בה ציין "זה נכון שהתובע עשה לי אבן בבנין בשטח של 1580 מ"ר. את כל התשלומים ששילמתי לתובע, אני שילמתי בעצמי " (עמ' 9 שורה 28).

אמנם נכון שבהמשך עדותו חזר הנתבע על טענתו בתצהיר העדות הראשית כי לא הוא שהתקשר עם התובע אלא בנו, אולם, ניתן היה להתרשם מתיאור ההתקשרות בין הצדדים לרבות נוכחותו של הנתבע בעת שהגיע התובע לבנין לשם סגירת ההתקשרות, וכן ביצוע כל התשלומים על חשבון העבודה שבוצעה על ידי הנתבע, כי הטענה שהבן, שהיה בחור צעיר בעת ביצוע העבודות הוא שהתקשר עם התובע הינה טענה סתמית.

מעדותו של הבן עלה כי הלה אינו יודע כל פרטים אודות היקף העבודה, ואף לא אודות התשלומים שבוצעו ואופן ביצועם, וטענתו כי הוא שהיה מאשר לנתבע מה הסכום שיש לשלם בכל פעם לתובע, נשמעה לא סבירה ולא הגיונית, בהתחשב בכך שמדובר בבחור צעיר אשר כלל לא ברור מה מקור כספו מלבד כספי אביו. מה גם שבאם אכן הבן היה אחראי על ביצוע התשלומים לתובע והנתבע רק קיבל ממנו הוראות תשלום, הכיצד לא ידע לפרט את התשלומים שבוצעו, אופן ביצועם, או כל פרט אחר בהקשר זה. הבן גם לא הביא, ולו בדל ראיה, לטענתו כי הוא אחד הבעלים של הבנין, וזאת כאשר אביו אישר בפה מלא בעדותו כי הבנין שייך לו.

העובדה שבחלק מהמגעים להתקשרות ואף במהלך ביצוע העבודות היה מעורב הבן, אין בה להעיד כי התקשרות אכן היתה עימו, ובענין זה מקובלת עלי לחלוטין עדות התובע כי מי שהתחייב מולו היה הנתבע, עדות שזוכה לתימוכין מהעובדה כי במהלך שיחות הטלפון שתמליליהם צורפו לתצהיר התובע, לא העלה הנתבע כל טענה בדבר העדר יריבות, לא הפנה את התובע לדרוש את תשלום החוב לבנו, ודי בכך כדי לסתור את טענתו זו של הנתבע.

שאלת התמורה המוסכמת

כאמור עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת ההסכמה שהושגה ביחס לתמורה שתשולם לתובע, ובהמשך לכך, מה הם הסכומים ששולמו עבור התמורה.

הקושי בבירור טענה זו נובע מהעובדה שהצדדים בחרו שלא לערוך מסמכים כלשהם בכתב ולא הונפקו חשבוניות או קבלות בגין תשלומים ששולמו (מטעמים מובנים.... ), וכעת מבקשים הצדדים מבית המשפט כי ידלה, מתוך עדויות של בעלי ענין, מה היתה הסכמת הצדדים ומהם התשלומים ששולמו על חשבון התמורה. על אף שאין לחסום דרכו של אדם לתבוע סכומים המגיעים לו, בשל היעדרם של מסמכים (גם באם ברור כי חסר זה נובע משיקולי מס), אין ספק שהתנהלות זו מקשה מאד על בית המשפט ולכך יש לתת ביטוי בנקיטת זהירות בעת הסתמכות על עדות בעל פה בלבד, במיוחד כשהיא עדות בעל דין, וההלכות בענין זה ידועות.

ביחס להסכמות הצדדים, אין בפני אלא עדויות של בעלי הדין כאשר לטענת התובע הוסכם על תשלום של 350 ₪ למ"ר בעבור 1,000₪ המטר הראשונים, וסך של 300 ₪ בעבור כל מטר נוסף. לטענת התובע, לאחר שהגיע לביקור בבנין ובנו והאדריכל הסבירו מה הוא היקף העבודות המדויק הנדרש, סוכם התשלום האמור, וזאת לאחר שהתובע עשה הנחה מסוימת ביחס למחיר עבור המטרים הנוספים שמעבר ל- 1000 מ"ר.

בסופו של יום מבסס התובע תחשיביו על ביצוע 1,600 מ"ר (ואין למעשה מחלוקת על כך לאור עדות הנתבע שצוטטה לעיל) ובהתאם להסכמת הצדדים כגירסתו, התמורה שהיתה צריכה להשתלם לו, עמדה על סך של 530,000 ₪.

מנגד, טוענים הנתבע ובנו כי הוסכם בתחילה על תשלום כולל (פאושלי) של 350,000 ₪ ולאחר מכן, כאשר העלה התובע דרישות לתשלום נוסף בגין פרטים אומנותיים שונים שנדרשו כגון קשתות, מסגרות לחלונות וזויות, הוסכם על תשלום סך נוסף של 110,000 ₪ (ראה סעיפים 12 ו-20 לנ/2 וכן עדות הבן בעמ' 11 שורות 29-31) כך שסך כל התמורה הועמדה על 460,000 ₪.

לתמיכה בתביעתו העיד התובע, מלבד עדותו הוא, שני עדים אשר אינם עדים להתקשרות בין הצדדים, אלא אך לדין ודברים שנוהל בין התובע לנתבע, באשר ליתרת התשלום שנותרה לאחר סיום העבודות. אולם מאחר ובין הצדדים קיימת מחלוקת הן באשר לגובה התמורה המוסכמת והן באשר לתשלומים ששולמו על חשבונה, הרי שאין בעדויות אלו לסייע בקביעת ממצאים בסוגיות אלו. כך שביחס לשאלת ההסכמות בדבר התמורה מצויות בפני אך עדותם של בעלי הדין, כאשר בהקשר זה אני רואה את הבן כמי שמעיד מטעם הנתבע כאשר האינטרס שלו זהה לאינטרס הנתבע ואין לראות בעדותו משום עדות מחזקת לעדות הנתבע.

שמעתי את עדותו של התובע בפני והתרשמתי מכנותו ומאמינותו הן באשר לביצוע העבודות שלמעשה אינן במחלוקת, הן באשר לסיכום בין הצדדים באשר לתמורה עבור אותן עבודות והן באשר לניסיונותיו באשר לגבות את חובו. מנגד, עדותם של הנתבע ובנו הותירה עלי רושם לא מהימן וניכר היה שהם מנסים, בכל דרך לחמוק מתשלום יתרת התמורה עבור עבודות בהיקף ניכר אשר ביצע עבורם התובע, ככל הנראה על הצד הטוב ביותר שכן, לא הועלו טענות של ממש באשר לליקויים כלשהם בעבודות, ולכך אתיחס בקצרה בהמשך.

אלא שביחס לשווי המוסכם של העבודות נטל השכנוע מוטל על התובע, בהיותו "המוציא מחברו". כאמור, העדים הנוספים שהעיד התובע אינם יכולים לחזק עדותו בענין זה שכן שניהם הודו שאין להם מושג כיצד חושבה התמורה ויתרת החוב הנטענת, אלא כל שיכלו להעיד הינו ביחס לדין ודברים שהיה בין התובע לנתבע ביחס לתשלום יתרת החוב.

על אף התרשמותי לטובה מעדות התובע אינני יכולה בענין זה לקבוע ממצא על עדותו היחידה כעדות בעל דין. אמנם התובע צירף לתצהירו חשבוניות המעידות, לכאורה, על רכישת אבן בסך של כ-230,000 ₪ אולם אין באמור בחשבוניות כדי להעיד כי מלוא האבן שנרכשה בהתאם לאמור בהן הינה בעבור העבודות אצל הנתבע דווקא, ובכל מקרה אין בכך לחזק את עדותו באשר לתמורה המוסכמת, מקום בו לא הומצא על ידו כל בסיס לתמחור כלשהו שבוצע על ידו. בענין זה אין לי אלא לחזור ולהדגיש כי לו התנהל התובע כנדרש על פי החוק (מבחינת אופן ניהול עסק וניהול פנקסים), היו בידיו אסמכתאות להוכחת טענותיו, ואת המחדל באי קיומם, עליו לזקוף לחובתו.

יתירה מכך, השוני בגרסאותיו של התובע באשר ליתרת התמורה לה הוא זכאי, לרבות בשיחות שהוקלטו על ידו ובמכתב ב"כ קודם להגשת התביעה, אף הם מעיבים על האפשרות לסמוך ממצא ברור באשר לתמורה המוסכמת על עדותו בלבד. כך למשל בשיחה מוקלטת אחת שתמלולה הוגש כנספח ב' לתצהירו, הוא מציין יתרת חוב של "120,000 ₪ לפחות", סכום אשר צמח בתביעה לסך של 185,000 ₪, כאשר העדים מטעם התובע מציינים יתרת חוב של 170,000 ₪ או 180,000 ש"ח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ