פסק דין
דפי זהב בע"מ (להלן: "התובעת") ,הגישה תובענה כספית כנגד מר רפאל בורדו (להלן: "הנתבע") על סך 4,537 ₪ בטענה לחוב אשר מקורו בשירותי פרסום אשר ניתנו לנתבע.
התובעת הנה חברה מוגבלת במניות העוסקת בין היתר בשיווק שירותי פרסום ואינטרנט. במועד הרלוונטי לתובענה, ניהל הנתבע עסק המתמחה במערכות אזעקה, מערכות תקשורת, אינטרקום, טלפונים ומרכזיות, מצלמות וכו'.
בהתאם להסכם בין הצדדים, התחייבה התובעת לפרסם את עסקי הנתבע בשתי דרכים: האחת, במדריכיה המודפסים, והשנייה, באתר האינטרנט של התובעת. התובעת התחייבה להקים בעבור הנתבע אתר אינטרנט, הנתבע התחייב לשלם 4,620 ₪ עבור העלאת האתר וכן 6,061 ₪ עבור פרסום העסק במדריך.
התובעת טענה כי, הנתבע התחייב לשלם בעבור השירות דמי-שירות חודשיים בסכום מוסכם. את הסכומים הללו התחייב הנתבע לשלם ידי הרשאה לחיוב חשבונו בבנק. עוד נטען כי הוסכם שאם לפני תום התקופה החוזית יפסיק המזמין (הנתבע) את השירות, יהא עליו לשלם דמי-יציאה כפי שנקבע בחוזה.
עוד נטען בכתב התביעה כי בניגוד למוסכם, לא שילם הנתבע את החשבונות אשר נשלחו אליו, ולכן הפסיקה התובעת את השירות. היות שהנתבע דחה את דרישותיה, הוגשה התובענה דנן בה נתבע סך של 4,472 ₪.
הסכום האמור מורכב מחוב בגין אי תשלום עבור בניית אתר האינטרנט ופרסומו ברשת האינטרנט, וכן מדמי יציאה הנגבים במקרה של הפסקת שירות לפני תום המועד הקבוע בהסכם ההתקשרות.
מנגד טען הנתבע בהתנגדותו לביצוע תביעה על סכום קצוב, כי ביום 23.9.09 הגיעה לעסקו יועצת אינטרנט בשם מזל קדוש, לפגישה מקדימה לבניית האתר. הנתבע קיבל הסברים וכן מסמך "הדגשים לבניית האתר" שם לא הייתה הגבלה על מספר התמונות שניתן להציב באתר.
לטענת הנתבע, לאחר פגישה זו אסף כ – 100 תמונות רלבנטיות לאתר עסקו, להן הוסיף מלל מתאים. התמונות התחלקו לפי קבוצות של מערכות אזעקה, מערכות אינטרקום וכו'. הנתבע שלח לגב' מזל קדוש את החומר שנאסף אלא שלטענת הנתבע, הגב' קדוש הודיעה כי האתר מוגבל ל – 20 תמונות לכל היותר. הנתבע הבהיר כי לצורך הצגה ראויה של מבחר המוצרים שעסקו מוכר יש צורך במספר גבוה יותר של תמונות, הגב' קדוש השיבה כי אי אפשר להעלות למעלה מ – 20 תמונות ולכן, לטענת הנתבע, הוא דרש כי האתר לא ייבנה ולא יועלה.
בחודש נובמבר 2009 הודיעה הגב' מזל קדוש כי האתר עלה, וזאת מבלי שניתן אישורו של הנתבע לכך. באתר הועלו 20 תמונות וחלקן עם כיתוב שגוי.
הנתבע טען כי האתר כולו היה בלתי מקצועי והעמידו במבוכה רבה. הנתבע ביטל את הוראת הקבע ויצר קשר עם סוכן התובעת. ביום 23.11.09 התקיימה פגישה עם הסוכן בה העלה הנתבע טענותיו. הסוכן הציע לנתבע להעלות טענותיו בכתב ולבקש הסרת אתר האינטרנט וכך נעשה.
בפגישה זו שילם הנתבע לסוכן שיקים לתשלום עבור הפרסום במדריך בלבד. התובעת ניסתה לגבות את הוראת הקבע שוב ושוב על אף בקשתו של הנתבע להסיר את האתר.
הנתבע טען כי ביום 21.7.10 הגיע לעסקו סוכן בשם יוסי אלפסי בכדי להסדיר את פרשת החוב. הסוכן הציע כי לצורך סיום הפרשה, יקדים הנתבע את הזמנתו לפרסום במדריך דפי הזהב לשנת 2011, ואכן נערכה הזמנה למדריך כמקובל והנתבע אישר אותה. הסוכן לא הגיע לגבות את הכסף עבור הפרסום במדריך והעסק של הנתבע לא פורסם בסופו של דבר, במדריך 2011.
בתגובה טענה התובעת (בתצהיר עדותו הראשית של מנהל מוקד הגבייה, מר שלום דילר) כי אכן ביום 23.11.09 שלח הנתבע מכתב המבקש את הסרתו של אתר האינטרנט אך לטענת התובעת, הנתבע עשה דין לעצמו עת ביטל את הוראת הקבע מבלי לקבל הסכמתה של התובעת להסרת האתר.
עוד טענה התובעת כי לא נכרת כל הסכם חדש ומחייב בין הצדדים. טופס ההזמנה אשר צירף הנתבע להתנגדותו הנו טופס אחיד הנשלח לכלל לקוחות התובעת באופן אוטומטי והוא אינו מהווה הסכם חדש, ודאי לא כאשר תלוי ועומד לנתבע חוב אצל התובעת בגין פרסום קודם.
ההליכים
התביעה החלה דרכה לפי סדר דין מקוצר. לפי הסכמה בין הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה (כב' הרשמת שלומית פומרנץ), ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה נדונה בסדר דין מהיר.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובעת נסמכה על תצהירו של מר שלום דילר, מנהל מוקד גבייה אצל התובעת ומטעם ההגנה הוגש תצהירו של הנתבע.
לתצהירים צורפו מסמכים כדלקמן:
לתצהיר התובעת: העתק מהסכם ההתקשרות והוראה לחיוב חשבון שנתן הנתבע לתובעת, תדפיס יתרת חוב מצטברת והעתק ממכתב התראה שנשלח לנתבע ביום 14.7.11.