אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דפוס ש. דוזלי בע"מ נ' KOENIG BAUER AKTLENGESELLSCHAFT- KBA ואח'

דפוס ש. דוזלי בע"מ נ' KOENIG BAUER AKTLENGESELLSCHAFT- KBA ואח'

תאריך פרסום : 14/11/2013 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
37675-10-13
05/11/2013
בפני השופט:
יעקב שפסר

- נגד -
התובע:
דפוס ש. דוזלי בע"מ
הנתבע:
1. KOENIG & BAUER AKTIENGESELLSCHAFT – KBA
2. אלדור לדפוס (1992) בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (ס' הנשיאה כב' השופט א' שוורץ) על שני חלקיה: האחד, דחיית בקשת המבקשת לפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט והשני, חיובה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט.

רקע הבקשה הינו תובענה לפיצוי הפרשי מחיר שנדרשה המבקשת לשלם בגין רכישת מכונת דפוס מהמשיבה 1 באמצעות המשיבים 2 ו-3, לבין שוויה של המכונה בפועל, זאת משנטען כי המדובר בהטעיה הנוגעת לשנת יצור המכונה.

במסגרת ההליך קמא, מונה על ידי בית המשפט מומחה מוסכם שזהותו הוצעה על ידי הצדדים, אשר הגיש חוות דעתו, לאחר ביקור ובדיקת המכונה, ביום 25.2.13.

לטענת המבקשת היתה חוות הדעת חד צדדית, וקיבלה באופן גורף את עמדת המשיבים, ומשמעותה היתה, כי אף אם קיים שוני בשנת היצור ביחס למסמכי העיסקה, עדיין לא נגרם נזק שכן מחירה לא אמור להיות נמוך יותר. בנסיבות אלה ונוכח טענות המבקשת כי חוות הדעת משופעת בטעויות עובדתיות ומשפטיות, ולאחר שהוגשו על ידה שאלות הבהרה למומחה, הגישה היא בקשה לפסילתו.

במקביל לאמור, הגישה המשיבה 1 (וכן מאוחר יותר המשיבים 2 ו-3) בקשה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשפט. תמצית טיעוני המשיבה היו, כי נוכח חוות הדעת, סיכויי התובענה קלושים ומאחר והמבקשת היא חברה בע"מ, חלה עליה החזקה להפקדת ערובה, ביחוד נוכח העובדה כי המשיבה הינה חברה שמקום מושבה בחו"ל והוצאות ניהול ההליך מצידה גבוהות. כן טענו המשיבים 2 ו-3 כי סיבת הגשת התובענה מלכתחילה היה העדר יכולתה של המבקשת לשלם את יתרת חובה בגין העיסקה שביסוד המחלוקת.

בקשתה של המבקשת לפסילת חוות הדעת נדחתה כאמור על ידי בית המשפט קמא, ואילו הבקשה לחיוב בהוצאות נתקבלה בחלקה. החלטה זו על שני חלקיה, היא נושא הערעור שלפני.

תמצית טיעוני המבקשת ביחס לחוות דעת המומחה היא, כי מדובר בחוו"ד על פי צד אחד בלבד, זאת משנטען כי ניתנה על סמך כתבי הטענות של המשיבות בלבד. בין המומחה לב"כ המשיבה נערכו שיחות טלפוניות טרם מינויו, זאת על רקע תכתובות שצורפו על ידי המשיבה והמעלות "טונים של פמיליריות בין הצדדים". עוד טעה ביהמ"ש בקובעו, כי המבקשת המתינה עד קבלת תוצאות חוות הדעת, שכן עשתה כן בסמוך להודעת המומחה על הצורך בתשלום שכר טרחתו. כן טוענת המבקשת כי הקביעות בחוות הדעת חורגות מהסמכות שניתנה לו, אם כי לא ברור פירוט לטענה זו בבקשתה. ולבסוף טוענת המבקשת כי שיקולי צדק ויושר תומכים בקבלת בקשת הפסילה.

תמצית טיעוניה של המבקשת ביחס לחיובה בהוצאות היא, כי דין הבקשה היה להידחות וזאת נוכח שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש בעניין זה, והמתינות הנדרשת ממנו בנושא זה. עוד מזכירה המבקשת כי הבקשה הוגשה בחלוף 3 שנים מהגשתה, דבר המלמד על העדר חשש של ממש מצדם ומכל מקום מושתקים הן מלטעון זאת. באשר למצבה הכלכלי טענה המבקשת כי עומדת היא במלוא התחייבויותיה הכספיות כלפי צדדים שלישיים ולא מתנהל כנגדה כל הליך משפטי שהוא, תוך שאף לפי הדוחות הכספיים שלה, מצויה היא ברווח, ולעניין זה שגה אף ביהמ"ש בהבנת משמעות רווח ללא פחת. כן התעלם ביהמ"ש מכל שאר הטיעונים אשר היה בהם כדי לדחות את הבקשה, ובכלל זה שאר הנתונים המראים כי החברה סולבנטית והמשיכה בהתקשרויות עסקיות ללא חובות. באשר לסיכויי התובענה טוענת היא, כי אף אם לא תפסל חוות הדעת, עדיין קיימים בה ליקויים רבים שסכומם משמעותי.

אחר עיון בבקשה (המשתרעת על פני למעלה מ – 100 סעיפים וכן סעיפי משנה רבים) ובנספחיה הרבים, וכן בהחלטת בית המשפט קמא, לא מצאתי לה כל יסוד.

החלטת בית משפט קמא, היא החלטה דיונית, ואין צורך לומר כי ערכאת הערעור נוטה בדרך כלל שלא להתערב בה, אלא במקרים חריגים, שענייננו אינו אחד מהם. בעניין זה הנוגע לאופן ניהול ההליך, נהנית ככלל הערכאה המבררת משיקול דעת רחב, תוך שבשיגרה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, אלא במצבים חריגים, בעיקר כשנתונה הזכות לערעור על החלטת הבינים במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. כפי שציין המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין ברע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' בויראת נעים (11.6.2012), הרי שהחלטת הביניים אינה אלא אבן-דרך, לפעמים אחת מיני רבות, במסלול הבירור של התובענה. על פי רוב, רק עם מתן פסק הדין הסופי מתבהרת התמונה בכללותה, שאז נבלעות החלטות הביניים כולן אל קרבו של פסק הדין, וביד בעלי הדין נתונה הזכות לערער עליו כמקשה. בנסיבות אלה, הן הצורך למנוע פיצול בלתי נסבל של המשפט בערכאה המבררת, הן העומס הכבד המוטל ממילא על ערכאות הערעור, מצדיקים כי במקרים רבים יידחה הדיון בערעור על החלטת הביניים לעת שלאחר תום המשפט.

אמנם קיים לכלל זה חריג, לפיו תתערב הערכאה הערעורית בהליך ביניים, לו יגרם נזק של ממש בהיוותרותה של ההחלטה על כנה, ולאחר מתן פסק הדין הסופי לא תוכל הערכאה הערעורית להפעיל ביקורת שיפוטית אפקטיבית ולהשפיע בדיעבד, ככל שיהא בכך צורך, על אותה מציאות שיצרה ההחלטה האמורה. חריג זה מופיע בהוראות סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נמ] תשמ"ד – 1984, והרציונל שבבסיסו פורט בין היתר על ידי כב' השופט א' ריבלין בהחלטה שהוזכרה לעיל.

בענייננו לא זה המצב. לב"כ המבקשת שמורה הזכות לחקור את המומחה בחקירה נגדית ולהציג שאלותיו לפניו, ואף לנסות ולשכנע את בית המשפט קמא, בעדיפות גרסתו ובאי קבלת חוות המומחה. אין כמובן באמור כדי להביע עמדה כלשהי, אלא אך לומר, כי המדובר בהחלט במצב הפיך ולא סופי, ועל כן אין מקום למתן רשות ערעור.

בנסיבות אלה היוותרות ההחלטה על כנה אין בה כדי לגרום נזק או עיוות דין בלתי הפיך, מצבה של המבקשת לא ישונה בכך לרעה, ובכל מקרה, יוכל הדבר תמיד לבוא לידי תיקון על ידי ערכאת הערעור, אם וכאשר יהיה צורך בדבר לאחר מתן פסק הדין.

עוד יש לזכור כי המדובר במומחה מוסכם שזהותו הוצעה ע"י הצדדים עצמם, אשר הם אלה שבחרו בו. גם הבקשה עצמה הוגשה בשלב מאוחר יחסית משנתבקשה המבקשת להשליש את חלקה בשכר טרחת המומחה.

מכל מקום, אף בהיוותרות חוות הדעת על מכונה, לא מחוייב לה בית המשפט, ועל כן אין בהיוותרות ההחלטה על כנה משום קביעת תוצאות ההליך.

בנסיבות אלה אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

כך גם באשר לחיוב המבקשת בערובה להוצאות: אף עניין זה אינו מעלה חשש לנזק בלתי הפיך. אדרבא, המדובר בהחלטה הדירה לחלוטין, אשר מאפשרת למבקשת לקבל את כל הסכום שהופקד בסיום ההליך, אם וכאשר יסתבר שזכתה בתביעתה, בלא שפוגם הדבר בניהול ההליך מצידה, כמו גם מאפשרת בהחלט לערכאת הערעור לאחר מתן פסק הדין, להחליט אף היא מצידה כאמור.

לכך יש להוסיף, כי לבית המשפט הדיוני נתון שיקול דעת גם בשאלה זו, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעת זה אלא במקרים חריגים שענייננו אינו אחד מהם.

אציין, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי בענייננו כי שגה בית המשפט קמא: כידוע הכלל הוא חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה, זאת מכח החזקה הקמה בעניין כנגדה (סעיף 353א א' לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (תיקון מס' 3) תשס"ה-2005), אלא אם הובאו טעמים לסתור, או בשל נסיבות שבשלן סבור ביהמ"ש בהתאם לשיקול הדעת המוקנה לו, כי אין מקום להורות כן (ר' למשל רע"א 1747/09 למיט יבוא ויצוא בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס ומע"מ (23.3.09).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ