אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דנ"פ 188/15 יצחק חנוכה נ' מדינת ישראל ואח'

דנ"פ 188/15 יצחק חנוכה נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 03/02/2015 | גרסת הדפסה
דנ"פ
בית המשפט העליון
188-15
02/02/2015
בפני כבוד המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקש:
יצחק חנוכה
עו"ד צדוק חוגי
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. יהודית מנשירוב
3. גטה מנשירוב

החלטה

 

א.             עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 5073/11 (מפי המשנָה  לנשיא – כתארה אז – מ' נאור, ובהסכמת השופטים צ' זילברטל וד' ברק-ארז) מיום 12.11.14 (להלן פסק הדין), במסגרתו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בתפ"ח 3192-10-09 (סגן הנשיא מ' פינקלשטיין, והשופטים ל' ברודי וע' גרוסקופף, פסק הדין מפי השופט גרוסקופף) מיום 24.5.11 (הכרעת הדין מיום 17.4.11), בו הורשע העותר ברצח בכוונה תחילה ונגזרו עליו מאסר עולם ופיצוי למשפחת המנוח בגובה 25,000 ₪. 

 

רקע

 

ב.             נסיבות האירוע מתוארות במלואן בפסק הדין ולכן אביאן בקצרה בלבד. לפי המתואר בפסק הדין, העותר הורשע ברצח דוד מנישרוב (להלן המנוח), לאחר שביום 9.9.09, יחד עם אדם נוסף בשם בנאיים (להלן יחד השניים), איתר את המנוח בחורשה הסמוכה לישיבה בה למדו השניים, והפיל אותו ארצה. לאחר מכן, בעודו שכוב על הארץ, החליטו השניים לגרום למותו, וכך עשו כאשר דקרו והכו אותו פעמים רבות, באופן שהביא למותו זמן קצר מאוחר יותר בבית החולים לניאדו; על גופת המנוח נמצאו 39 דקירות ו-51 חתכים. יוער, כי אף שכתב האישום הוגש הן נגד העותר והן נגד בנאיים, נוכח חוות דעת רפואית שהוגשה בהמשך בה נקבע כי בנאיים אינו כשיר לעמוד לדין, הורה בית המשפט המחוזי על הפסקת ההליכים נגד בנאיים ועל אשפוזו בבית חולים לחולי נפש.

 

ג.              גרסתו של העותר בפני בית המשפט המחוזי היתה כי לא נכח בזירת הרצח, אלא ישן במיטתו. בתום הליכי ההוכחות הורשע העותר ברצח המנוח בצוותא חדא עם אחר בהתבסס על ראיות נסיבתיות שקשרו אותו לזירת האירוע ולרצח המנוח. בעיקר, השתית בית המשפט את הכרעת הדין על כתמי הדם שנמצאו על בגדי העותר, אשר לפי בדיקתDNA  נקבע בהסתברות קרובה לודאית כי מדובר בדם המנוח או בדמו של אדם בעל פרופיל גנטי זהה; נרשם בחוות הדעת שהוגשה בהסכמה לעניין זה לבית המשפט המחוזי (ת/18) כי "שכיחות הגברים באוכלוסיה בעלי פרופיל גנטי כפי שנמצא במוצגים הנ"ל, ותואם את זה של המנוח דוד מנישרוב, הינה אחד למעל מיליארד" (פסקה 14 לפסק הדין המפנה לת/18; הדגשה הוספה – א"ר).

 

ד.             נוכח טענות העותר לפגם שנפל בחוות הדעת ואף שזו הוגשה בהסכמה בבית המשפט המחוזי ומבלי שביקש העותר לחקור את עורכת חוות הדעת, הסכימו הצדדים להצעת ההרכב שדן בערעור בבית משפט זה כי תוגש חוות דעת נוספת מטעם העותר, שעניינה "בשאלה האם אכן דמו של המנוח היה על המכנסיים ועל הנעל של המערער" (החלטה מיום 16.10.13). חוות הדעת הוגשה, אלא שכפי שעולה מפסק הדין, עניינה לא היה בשאלה זו – אלא בשאלה החורגת מן ההחלטה, והיא תצורת כתמי הדם (פסקה 16 לפסק הדין). לכן, קבע בית משפט זה כי אין לסטות מקביעות בית המשפט המחוזי בנוגע לראיית ה-DNA. בהמשך לכך נפסק, כי כתמי הדם הם ראיה משמעותית המסבכת את העותר ברצח, והיא מצטרפת לראיות נסיבתיות נוספות אשר פורטו בפסק הדין, ואילו העותר לא הציג הסבר משכנע להימצאות הדם על בגדיו.

 

ה.             אשר לטענת העותר כי לא הוכחה כוונת קטילה, נקבע כי כמות הפגיעות – כאמור, 39 דקירות ו-51 חתכים – יש בה כדי להעיד על כוונת קטילה, ואילו העותר נמנע מעדות על מצבו ההכרתי בעת שנגרם מותו של המנוח. אשר לתיזה החלופית לפיה העותר נכח בזירת הרצח אולם שימש לכל היותר כמסייע, נקבע כי זו סותרת את קו ההגנה בו בחר העותר, וממילא אינה מעוגנת בחומר הראיות. עוד נקבע, כי אין משמעות לשאלה מי מן התוקפים היה זה שנעץ את הסכין במנוח, שכן עולה מחומר הראיות שהשניים פעלו בצוותא חדא, ולכן אף אם נניח לטובת העותר כי לא הוא שנעץ את הסכין במנוח, עדיין יש להרשיעו ברצח המנוח בצוותא חדא עם אחר. מטעמים אלה דחה בית המשפט את ערעור העותר והותיר את הרשעתו ברצח בכוונה תחילה על כנה.

 

העתירה

 

ו.              עתירה זו, המשתרעת על פני מ- 112 עמודים, כוללת חמש טענות מרכזיות שיש בהן, לפי הנטען, כדי להצדיק דיון נוסף בבית משפט זה.

 

             ראשית, נטען כי העותר עצמו היה מושתק מהגשת חוות דעת העוסקת בנושא שכבר נדון והוכרע לגביו בבית המשפט המחוזי, והוא חוות הדעת לעניין ה-DNA. לכן, העותר סבר שעליו להגיש חוות דעת משלימה, שעניינה כאמור תצורת כתמי הדם, ולא חוות דעת העוסקת בשאלה אשר נדונה והוכרעה בבית המשפט המחוזי, והיא האם היה זה דמו של המנוח שנמצא על בגדי העותר. מכאן, שהחלטת בית משפט זה לעניין זה משמעה "ביטול כליל של דוקטרינת ההשתק השיפוטי" (פסקה 19 לעתירה), ולכן העניין מצריך דיון נוסף.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ