אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דנ"מ 329/16 נידאל בן עבד אלראזק זלום ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה

דנ"מ 329/16 נידאל בן עבד אלראזק זלום ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה

תאריך פרסום : 05/05/2016 | גרסת הדפסה
דנ"מ
בית המשפט העליון
329-16
04/05/2016
בפני כבוד הנשיאה:
מ' נאור

- נגד -
המבקשים:
1. נידאל בן עבד אלראזק זלום
2. עלאא א-דין בן אחמד בזיאן
3. נאסר בן מוסא עבד רבו
4. איסמעיל בן עבדאללה חג'אזי
5. ג'מאל בן חמאד אבו סאלח
6. רג'ב בן מוחמד טחאן
7. עדנאן בן מחמד מראג'ה

עו"ד אביגדור פלדמן
המשיב:
היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד אבינעם סגל-אלעד
החלטה

 

                                                       

           לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-רע"ב 328/15, רע"ב 569/15 ו- רע"ב 2610/15 זלום נ' היועץ המשפטי לממשלה(3.12.2015) (מפי השופט נ' הנדל, בהסכמת השופטת ע' ברון, וכנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין). פסק הדין עסק בבקשות רשות ערעור של שבעה אסירים, משוחררי עסקת שליט, שהפרו את תנאי השחרור והושבו בשל כך למאסר. בקשות רשות הערעור התקבלו, אך הערעורים נדחו.

 

רקע

 

  1. המבקשים הורשעו בעבירות בטחוניות חמורות, בתוכן עבירות רצח, והושתו עליהם עונשי מאסר ארוכים. בשנת 2011, במסגרת עסקה שנכרתה עם ארגון חמאס להשבת החייל החטוף גלעד שליט, הוחלט לשחרר מכלאם את המבקשים יחד עם מאות אסירים אחרים. בהתאם, מכוח סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה ומכוח סעיף 30(ב) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק), הוציא נשיא המדינה כתבי הקלה בעונש למבקשים, שבהם הותנה שחרורם, בין היתר, בכך שלא ישובו לפעילות טרור. במהלך חודש יוני 2014, במסגרת גל מעצרים שנערך כחלק ממבצע "שובו אחים" לאיתור שלושת הנערים שנחטפו בגוש עציון, נעצרו גם המבקשים. המשיב עתר לועדות השחרורים השונות כדי שימוצה הדין עם המבקשים, ובחודש יולי 2014 קבעו הועדות כי המבקשים הפרו את תנאי שחרורם ועל כן עליהם לשוב ולרצות את מלוא תקופת מאסרם המקורית. עתירות שהוגשו לבית המשפט המחוזי נצרת ולבית המשפט המחוזי מרכז – נדחו.

 

           לבית משפט זה הוגשו שלוש בקשות רשות ערעור שהדיון בהן אוחד. בית המשפט קבל את בקשות רשות הערעור, דן בהן כבערעורים, ודחה את הערעורים. 

 

פסק הדין מושא הבקשה

 

  1. בקשות רשות הערעור נסמכו על שתי טענות עיקריות. הראשונה, כי המבקשים לא הפרו את תנאי השחרור ולא ביצעו עבירות בטחוניות. השנייה, כי סעיף 17 לחוק – המאפשר לוועדת השחרורים להורות על ביטול שחרורו של אסיר בהתבסס על מידע חסוי בתנאים מסוימים – אינו חוקתי. בשתי סוגיות אלה הסכימו שלושת חברי המותב כי יש לדחות את טענות המבקשים. הבקשה לדיון נוסף שלפניי אינה סבה על קביעות אלה, ולכן לא אדרש להן כאן.

 

           פסק הדין עסק ברובו בשאלה אם בסמכותה של ועדת השחרורים להשיב את המבקשים לריצוי חלקי של יתרת מאסרם המקורית, להבדיל מריצוי יתרת המאסר במלואה. אמנם, מלכתחילה לא היה חולק בקרב הצדדים כי המשמעות של הפרת תנאי השחרור היא הפקעת השחרור וריצוי יתרת המאסר במלואה – ולכאורה, בשים לב להסכמת השופטים שיש לדחות את טענות המבקשים כאמור, אמורים היו ההליכים לבוא אל סיומם. אולם, במהלך הדיון בפני בית המשפט הקשה המשנה לנשיאה רובינשטיין והעמיד למבחן את השאלה אם לנוכח האמור בכתב ההקלה, רשאית ועדת השחרורים להפעיל שיקול דעת בנוגע למשך תקופת המאסר שיחזור האסיר לרצות, בהתאם לסעיף 21 לחוק. בשאלה פרשנית זו נחלקו בדעותיהם חברי המותב, ועליה גם סבה הבקשה לדיון נוסף שלפניי.

 

           לגישתו של המשנה לנשיאה רובינשטיין כתב ההקלה הינו "טקסט ציבורי משפטי של ממש" ולכן בפרשנותו יש ליתן משקל ממשי לתכליתו האובייקטיבית בהתאם לערכי השיטה המשפטית (פסקה מה). פרשנות הטקסט הביאתו למסקנה כי כתב ההקלה אינו שולל את סמכותה של ועדת השחרורים להפעיל שיקול דעת בקביעת משך המאסר בהתאם לסעיף 21 לחוק. זאת, שכן הפרשנות ההפוכה אינה עולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות ועם הזכות לחירות. על יסוד האמור הוא הציע לקבל את הערעורים בשתי בקשות ערעור (רע"ב 328/15 ו-רע"ב 569/15) ולהשיב את התיקים בעניינם לוועדות השחרורים כדי שיפעילו סמכויותיהן לפי סעיף 21 לחוק ויקצבו תקופת מאסר שאינה התקופה המרבית. השופט הנדל הציג עמדה חולקת, שלפיה יש לפרשת את כתב ההקלה כפשוטו ועל פי לשונו, קרי – ועדת השחרורים מוסמכת לדון רק בשאלת קיומה של הפרה, אך לא בתוצאותיה. למסקנה פרשנית זו הגיע השופט הנדל על יסוד "פרשנות אמפירית", בשים לב למעמדו הייחודי של נשיא המדינה ולשיקול הדעת הרחב הניתן לו בהפעלת סמכויות החנינה וההקלה בעונש. השופטת ברון הצטרפה לתוצאה שאליה הגיע השופט הנדל אף שדרכה הפרשנית לא חפפה תמיד לדרכו. לשיטתה, את כתב ההקלה יש לפרש פרשנות תכליתית, להבדיל מאמפירית, אלא שלדידה יש להניח את כובד המשקל הפרשני "על העיתוי והנסיבות שבהן כתב ההקלה בא לעולם, וכן על תכליתו של מסמך זה שהיא ביטחונית הרתעתית ומניעתית" (פסקה 4 לפסק דינה של השופטת ברון). הערעורים נדחו אפוא בדעת רוב של השופט הנדל והשופטת ברון.

 

הבקשה לדיון נוסף

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ