אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דנ"א 1099/13 מדינת ישראל נ' אבו פריח ז"ל ואח'

דנ"א 1099/13 מדינת ישראל נ' אבו פריח ז"ל ואח'

תאריך פרסום : 12/04/2015 | גרסת הדפסה
דנ"א
בית המשפט העליון
1099-13
12/04/2015
בפני השופטים:
1. הנשיא (בדימ') א' גרוניס
2. הנשיאה מ' נאור
3. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
4. ס' ג'ובראן
5. י' דנציגר
6. י' עמית
7. ד' ברק-ארז


- נגד -
העותרת:
מדינת ישראל
עו"ד משה גולן
עו"ד חבצלת יהל
המשיבים:
גארד סוילם גארד אבו פריח ז"ל ו-34 אח'
עו"ד מיכאל ספרד
עו"ד אדר גרייבסקי
פסק-דין
 

 

הנשיא (בדימ') א' גרוניס:

 

  1. לפנינו דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 3202/11 אבו פריח ז"ל נ' מדינת ישראל מיום 30.12.2012 (להלן – פסק הדין). בהחלטתה מיום 3.6.2013 נעתרה המשנָה לנשיא מ' נאור לבקשת המדינה לקיים דיון נוסף, וקבעה כי השאלה שלגביה ייערך דיון נוסף היא האם לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לדון במסגרת הליכי הסדר מקרקעין בטענות נגד תוקף הפקעת מקרקעין, שהופקעו מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן – החר"ם).

 

  1. ברקע לפסק הדין עומדות תביעות של אזרחים בדווים לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן – פקודת ההסדר), אשר במסגרתן הועלו טענות באשר לתוקפן של הפקעות מקרקעין. פסק הדין דן בשני ערעורים שהוגשו על הכרעות סותרות שניתנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בהליכים מסויימים בבית המשפט המחוזי נקבע כי יש לאפשר במסגרת הדיון בהליכי הסדר הבאתן של ראיות בדבר תוקפה של הפקעת מקרקעין וכי ניתן לטעון נגד תוקפה, ואילו בהליכים אחרים נקבע כי אין להעלות בדיון כזה טענות באשר לתוקפה של הפקעה. הערעורים נדונו במאוחד על מנת שתיפול הכרעה בסוגייה העקרונית המשותפת. בפסק הדין נקבע (מפי השופטת ד' ברק-ארז, ובהסכמת השופטים י' דנציגר וי' עמית) כי לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתוקפה של הפקעה במסגרת הדיון בהליכי ההסדר, וזאת מכוח סמכותו הנגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט). סעיף זה קובע כדלקמן:

 

"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

 

  1. הוראה זו מסמיכה את בית המשפט להכריע בנושא שבסמכותו הייחודית של בית משפט או בית דין אחר, אם הכרעה בנושא האמור דרושה במסגרת הדיון בעניין שבסמכותו של בית המשפט. במצב דברים זה, הכרעתו של בית המשפט בנושא שבסמכותה הייחודית של ערכאה אחרת תקפה אך "לצורך אותו ענין". ואולם, כאמור בפסק הדין (שם, בפיסקה 19), הכרעה בעניין תוקפה של הפקעה במסגרת דיון בתביעות סותרות בהליכי הסדר מביאה לרישום הזכויות בקרקע, ומשכך מתקבלת תוצאה שהשלכותיה חורגות מעבר לאותו עניין, שהרי הרישום בגדר ההסדר תקף כלפי כולי עלמא. אף על פי כן, קבעו חבריי השופטים כי אין לאמץ בענייננו פרשנות מצמצמת, כדבריהם, לסעיף 76 לחוק בתי המשפט. לשיטתם, תכליתה של ההגבלה, לפיה הכרעה על פי סמכות שבגררא תקפה לצורך אותו עניין, היא שלא למנוע את הדיון בבית המשפט אשר הסוגיות האמורות נמצאות בסמכותו הייחודית. לפי פסק הדין, בסוגיית תוקפה של הפקעת מקרקעין אין חשש כי ההכרעה תימנע את הדיון בערכאה אשר לה הסמכות הייחודית לדון בסוגייה זו, היא בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. זאת, משום שבית המשפט העליון עשוי לדון בה בשבתו כבית משפט לערעורים, אם יוגש ערעור על הכרעתו של בית המשפט המחוזי.

 

  1. לטענת המדינה, ההשלכות הכרוכות בפסילת תוקפה של הפקעה במסגרת הליכי הסדר מביאות לכך שההכרעה חורגת מ"אותו עניין", ומשכך אין היא בסמכותו הנגררת של בית המשפט מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט. לשיטתה, במסגרת הדיון בהליכי ההסדר מתבקש בית המשפט לתת סעד In Rem, הקובע את הבעלות בקרקע באמצעות רישום הזכויות בה, ומשכך תקף הוא כלפי כולי עלמא. כלומר, שאלת תוקפה של ההפקעה לא תעמוד עוד לדיון בפני בית המשפט אשר העניין נמצא בסמכותו הייחודית. לגישת המדינה, סעד בעל תוקף כלפי כולי עלמא ניתן להשיג רק בתקיפה ישירה בהליך הייעודי בערכאה המוסמכת לכך. בין היתר, סומכת המדינה את טענותיה על רע"א 5664/04 מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל נ' בן-גרא, מנהל עיזבון המנוחה שרה לוי ז"ל, פ"ד נט(6) 193 (2005) (להלן – עניין בן-גרא), שם נקבע כי הסמכות הייחודית לדון בתוקפה של הפקעת מקרקעין שנעשתה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן – פקודת הקרקעות), נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק, וכי אין לבית המשפט המחוזי סמכות מקבילה לדון בנושא זה. עוד טוענת המדינה כי יש להבחין בין כובעו של בית המשפט העליון כערכאה דיונית (קרי, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק) לבין כובעו כערכאת ערעור (קרי, בשבתו כבית משפט לערעורים). להבדל זה יש נפקות, כך נטען, לעניין סדרי הדין ולסמכויותיו השונות של בית המשפט העליון עת הוא דן במקרה שלפניו. על כן, לגישת המדינה, לא ניתן לטעון כי סוגיית תוקפה של ההפקעה עשויה עוד לבוא לפתחה של הערכאה המוסמכת לכך, לאחר שתידון בבית המשפט המחוזי.

 

  1. לטענת המשיבים, פסק הדין תואם את תכליתו של סעיף 76 לחוק בתי המשפט. המשיבים מבחינים את ענייננו מעניין בן-גרא, וטוענים כי ההלכה שנקבעה באותו עניין אינה רלוונטית למקרה דנא, משום ששם התבקש סעד הצהרתי מבית המשפט המחוזי שיקבע כי ההפקעה בטלה. בית המשפט איבחן את הניסיון לקבל סעד כזה כניסיון להשיג על תוקף ההפקעה בתקיפה ישירה בבית המשפט המחוזי, במקום בערכאה המוסמכת לכך, היא בית המשפט הגבוה לצדק. לעמדת המשיבים, ההלכה שנפסקה בעניין בן-גרא קובעת כי לבית המשפט הגבוה לצדק סמכות ייחודית לדון בתקיפה ישירה של הפקעה, אך היא אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט המחוזי לדון בסוגייה זו בתקיפה עקיפה. בנוסף, טוענים המשיבים כי העדפת מסלול התקיפה העקיפה בבית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם מגמת הפסיקה בעת הנוכחית. זאת, בפרט לאור העובדה כי ההכרעה בטענות בדבר תוקפה של הפקעת מקרקעין מצריכה בירור עובדתי, אשר בית המשפט הגבוה לצדק אינו המקום המתאים לערכו. עוד טוענים הם, כי מסלול זה אף מאפשר למנוע ריבוי הליכים, ותורם ליעילות הדיונית.

 

 

דיון

 

  1. כבר בפתח הדברים ייאמר, כי בסיכומו של דבר, מסקנת פסק הדין מקובלת עליי. סבור אני, כי בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בטענות בדבר תוקפה של הפקעה לפי החר"ם בתקיפה עקיפה במסגרת הליך הסדר. ויודגש: בכך אין כדי לקבוע, כי בית המשפט המחוזי ייזקק בהכרח לטענות בדבר תוקף ההפקעה, והכל בהתאם לדיני התקיפה העקיפה ולהלכה בדבר היקף הביקורת השיפוטית על תוקפה של תעודת הפקעה לפי החר"ם. עם זאת, חובה לומר כבר עתה, כי ההכרעה לפיה נתונה הסמכות לבית המשפט המחוזי במקרה זה הינה במידה רבה בעלת משמעות מוגבלת. זאת, שכן קשה לקבל שבחלוף עשרות שנים מעת המעשה המינהלי – ההפקעה – ניתן יהיה לתוקפו. במילים אחרות, אף שהסמכות קיימת, הרי מבחינה מעשית ההכרעה, ככל שמדובר בחר"ם, היא תיאורטית במידה רבה. טעמיי למסקנה בדבר סמכותו של בית המשפט המחוזי שונים מאלה של חבריי בפסק הדין. לדעתי, המפתח אינו טמון בסעיף 76 לחוק בתי המשפט, כי אם בסעיף 43 לפקודת ההסדר. תחילה אדון בקצרה בדיני התקיפה העקיפה, ובהבדלים בין מסלול תקיפה זה לבין תקיפה ישירה לעניין היקף הביקורת השיפוטית. אתייחס בפרט לאפשרות להשיג על תוקפה של הפקעה בתקיפה עקיפה. בהמשך אדרש להשפעתם של המאפיינים המיוחדים של הליך ההסדר על שאלת סמכות השיפוט.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ