פסק דין
עיקרי העובדות וטענות הצדדים
1.התובעים היו בעליו שלבית מגורים פרטי ברחוב החלוצים בבית שמש, גוש 5204 חלקה 23 (להלן: בית התובעים). הנתבעים הם בעליו של בית סמוך הגובל בחלקו המזרחי של בית התובעים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשטח של 124 מ"ר אשר על פי גבולות החלקות מהווה חלק מהחלקה שבבעלות התובעים, אולם הנתבעים פלשו אליו, בנו בו מבנים ועשו בו שימוש (להלן: שטח הפלישה). התובעים דרשו מהנתבעים לפנות את שטח הפלישה, והנתבעים התמהמהו מלעשות כך. התובעים טוענים כי התוצאה מכך נגרמו להם נזקים שונים, כפי שאפרט להלן, ומכאן התביעה שבפני.
2.ביום 17.3.04 התקשרו התובעים עם משפחת מלכה (להלן: מלכה) בהסכם למכירת בית התובעים. בהסכם התחייבו התובעים כלפי מלכה להעמיד לרשותם את הבית והשטח כשהם פנויים לא יאוחר מיום 1.5.04. אולם הנתבעים סירבו לפנות את שטח הפלישה, ובכך לא איפשרו לתובעים לקיים את התחייבותם כלפי מלכה.
3.בשל המצב שנוצר הגישו התובעים שתי תביעות לבית משפט השלום בבית שמש:
תביעת הפינוי - ת"א 1137/04 - התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה לפינוי שטח הפלישה. התיק הסתיים ביום 8.12.05 בפסק דין שניתן לאור הסכמת הצדדים על פינוי שטח הפלישה.
התביעה הכספית – ת"א 1136/04 - התובעים ומלכה הגישו תביעה ותביעה שכנגד בגין טענות שונות בנוגע לקיום ואי עמידה בתנאי העיסקה למכירת בית התובעים. תיק זה הסתיים בפסק דין שניתן לגופו של עניין, ובו הכריע בית המשפט במחלוקות השונות בין הצדדים. בסופו של דבר תביעת התובעים נגד מלכה נדחתה במלואה, ואילו תביעת מלכה נגד התובעים התקבלה בחלקה. התובעים נדרשו לשלם למלכה סכום של 30,000 ₪ לצורך פעולות לפינוי הפולשים משטח הפלישה. התובעים אף חוייבו שם בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של מלכה בסכום של 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ והחזר האגרה ששולמה, בניכוי סכום שחבו הנתבעים לתובעים בגין יתרת התמורה בעיסקה.
4.בהליך זה תובעים התובעים מן הנתבעים לשלם את הנזקים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מפסק הדין שניתן נגדם, כולל הסכומים שחוייבו לשלם, שכ"ט עו"ד ואגרה ששולמו, וכן הוצאות בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל לאחר שלטענתם לא יכלו לעמוד בתשלום. כמו כן הם תובעים פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה להם.
5.הנתבעים ביקשו לדחות על הסף את התביעה. הם טענו כי מדובר בפלישה שולית וזניחה שלא גרמה נזק של ממש, כי התובעים עמדו על ניהול התביעה גם לאחר ששטח הפלישה פונה ובכך הגדילו את ההוצאות. עוד טענו הנתבעים כי היה על התובעים לבצע את פסק הדין שניתן נגדם ולחסוך את הוצאות ההוצאה לפועל, וכן כי היה על התובעים להעלות את טענותיהם במסגרת תביעה הפינוי הנ"ל, או כהודעת צד ג' בתביעה הכספית, שבה נדונה ממילא עיסקת מכירת בית התובעים למלכה.
6.בהחלטה מיום 6.4.10 דחיתי את הבקשה לדחיית התביעה על הסף ואת הטענות של שיהוי, מעשה בי"ד והשתק. ציינתי, עם זאת, כי התובעים היו רשאים, גם אם לא חייבים, להעלות את טענותיהם במסגרת אחת התביעות שהתנהלו. העובדה שהוגשה תביעה נפרדת המחייבת את בית המשפט להיזקק לאותו סכסוך בפעם השלישית גרמה לבזבוז זמן שיפוטי ולבזבוז זמנם וכספם של הצדדים. מאחר שהתובעים טענו כי מצבם הכלכלי קשה, קיים חשש שלא ניתן יהיה להיפרע מהם אם תידחה תביעתם והם יחוייבו בהוצאות, ועל כן חייבתי את התובעים בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים.
7.לגופו של עניין טענו הנתבעים בין היתר כי היו בעלי רשות ולא פלשו למקרקעי התובעים, כי הפלישה הוסרה והמצב הוסר לקדמותו עוד בטרם ניתן פסק הדין בתביעת הפינוי, כי התובעים השתהו בהגשת התביעה הנוכחית ואף לא פנו אל הנתבעים בדרישה לקיום פסק הדין בתביעת הפלישה קודם הגשה התביעה הנוכחית. הנתבעים טענו עוד כי התובעים לא הקטינו את נזקיהם, וכי ההימנעות מהגשת הודעת צד ג' ובירור התביעה יחד עם התביעה הכספית שהוגשה מנעה הגעה להסדר כולל בין כל הצדדים.
8.הנתבעים טענו כי הבעלים הקודם של בית התובעים, אשר מכר את הבית לתובעים, איפשר את השימוש והבניה בשטח הפלישה, ונתן את רשותו לכך. הבעלים לא העיד ולא הוכח אם מדובר ברשות של הבעלים הקודם או בחוסר ידיעה ותשומת לב מצידו. על כל פנים, גם אם ניתנה לנתבעים רשות לעשות שימוש בשטח, הרי שמדובר ברשיון ללא תמורה והוא ניתן לביטול בכל עת.
מכל מקום, הנתבעים טענו אמנם לקיומו של רישיון, אך לא עמדו על טענה זו. במסגרת תביעת הפינוי הודיעו הנתבעים עוד בשנת 2004 כי הם מסכימים לפנות את שטח הפלישה, ובתביעה שבפני טענו כי אכן פינו אותה. כך שהנתבעים אינם טוענים כי הרשות שניתנה להם עומדה בתוקפה.
האם הנתבעים פלשו לשטח התובעים
9. אני סבורה כי הראיות שבתיק מצביעות על כך שהנתבעים פלשו לשטחם של התובעים, והיו מודעים לפלישה זו:
התובעים הבהירו לנתבעים, סמוך לאחר שרכשו את הבית ופעמים רבות לאחר מכן, כי הם דורשים מהם לפנות את שטח הפלישה. התובע פירט בסעיפים 17-23 לתצהירו ובנספחים הרלוונטיים לסעיפים אלה שורה של פניות ומגעים עם הנתבעים, בכתב ובעל פה, שכללו גם העברה של מפת מדידה והצעות שונות להסדרים מוסכמים.
במכתב מיום 30.10.02 הודיעה ב"כ התובעים לנתבע על כוונת התובעים למכור את החלקה תוך הבהרה שאם המשיב לא ישתף פעולה תוגש נגדו תבעה לסילוק יד (נספח ו-1 לתצהיר התובע). במכתב מיום 19.5.04 הובהר לנתבע כי התובע פועל על מנת למכור את ביתו והנתבעים נדרשו לסלק את ידם משטחו על מנת למנוע נזקים שייגרמו לתובע (נספח ו-2 לתצהיר).
10.הנתבע בחקירתו בבית המשפט הודה שידע שבנה את החניה במקום שאינו שלו, אך לטענתו חיכה למדידה על ידי מודד שבה ייקבע הקו המדוייק (עמ' 14 שורות 3-7). הוא אישר שכבר בשנת 2002 קיבל מהתובעים מכתב ובו מפת מדידה וגבולות, והתבקש לפנות את השטח (עמ' 14 שורות 24, 25). לטענתו לא סירב להתפנות אלא רצה שהדבר ייעשה באופן מסודר (שם, שורה 27). אולם התוצאה מדברת בעד עצמה והשטח לא פונה. הנתבע הודה גם כי ידע על כוונת התובעים למכור את חלקתם ואף הציע לקנות אותה מהם (עמ' 15 שורות 1-6).
11.הנתבעים טענו כי פינו את שטח הפלישה עוד בחודש פברואר 2006. אני דוחה טענה זו וקובעת כי השטח שפונה ב-2006 היה שטח קטן של מספר מטרים בלבד, ואילו רובו הגדול של שטח הפלישה לא פונה. מסקנתי מבוססת על ראיות אלו:
12.הנתבע עצמו הודה בעדותו בבית המשפט בכך שהמספרה והמרפסת מצויות בשטח המסומן על גבי מפת המדידה בצהוב, הוא שטח הפלישה, וכן הודה שלא הרס מבנים אלה אלא את החניה בלבד (פרוטוקול עמ' 16).