דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' פוזנר

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב גם רכבה של הנתבעת נהוג בידי נהג מטעמה , הוא עד ההגנה .

באשר לנסיבות הכלליות של אירוע התאונה למעשה אין מחלוקת בין הצדדים כי בהתקרב שני כלי הרכב לצומת מרומזר, שעה שרכב התובעת נוסע לפני רכב הנתבעת, עצר רכב התובעת בגלל אור אדום ברמזור , ואילו רכבה של הנתבעת פגע או נגע ( לפי השקפתו של כל אחד משני הצדדים ) בחלק האחורי של רכב התובעת.

המחלוקת בין הצדדים ניטשה על גובה הנזק שנגרם בתאונה .

התובעת טוענת כי כל הנזק המתועד בחוות הדעת של השמאי שהגישה מטעמה , נגרמו באירוע תאונה זו. הנתבעת חולקת עליה וטוענת מפי עד ההגנה כי היה מגע קל שבקלים בין הרכבים, וכי למעשה ממגע זה לא נגרם כל נזק, או נזק מזערי שבוודאי איננו הנזק המתועד בחוות הדעת של השמאי .

חוות הדעת של השמאי מר עמוס כחלון צורפה לכתב התביעה , ובה הוא מעריך את הנזק שנגרם לרכב התובעת בסכום של 1080 ₪ לא כולל מע"מ .

הנתבעת לא צירפה חוות דעת נגדית, וגם לא בקשה לחקור את השמאי מטעם התובעת עלפי הוראת תקנה 130א' לתקנות סדר הדין האזרחי .

התביעה הוגשה כתביעה בדיון מהיר על פי הוראות פרק ט"ז 1 לתקנות סדר הדין האזרחי

על פי תקנה 214 ג' לתקסד"א המצויה באותו פרק ,נקבע -

 214ג. עריכת כתבי טענות בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו, ויצרף לו תצהיר מטעמו ערוך לפי טופס 17א, לשם אימות העובדות שבכתב הטענות וכן חוות דעת מומחה, ואסמכתאות משפטיות, אם ישנן; תצהיר בעל דין שלא צורף לכתב הטענות בעת הגשתו לא יוגש אלא ברשות בית המשפט; בעל דין רשאי לצרף תצהיר של אדם אחר מטעמים מיוחדים שיפורטו בתצהיר.

אם כן על פי התקנה היה על התובעת לצרף בין היתר חוות דעת מומחה לעניין הנזק שנגרם לרכב ושוויו . התובעת פעלה בענין זה לפי התקנות.

על פי תקנה 130א' נקבע כי -

 130א. הודעה על רצון לחקור מומחה שהגיש חוות דעת ביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושים ימים לפחות לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או בתוך שבעה ימים מקבלת חוות הדעת, לפי המאוחר.

בא כוח הנתבעת לא בקש בהתאם לתקנה זו מבא כוח התובעת לזמן את השמאי על מנת לחקור אותו על חוות דעתו .

על פי ההלכה שנפסקה בע"א (מחוזי ת"א) 1845/06 מובארק מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2007(4), 12539 , 12543 (2007) צירופם של המסמכים לכתב התביעה בליווי התצהיר מהווה הגשת המסמכים לבית המשפט. הסתייגות מקבלת מסמך כראיה חייבת להיות במועד הדיון או בסמוך לו, במיוחד לעניין הדורש זימון עד לצורך הגשת המסמכים, וחוות דעת השמאי. מיותר לציין, כי זימונם של עדים, כאמור, משמע, הארכת הדיון כמו הגדלת ההוצאות, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת - ההליך לסדר דין מהיר.

העולה משני החיקוקים ,וההלכה הנ"ל הוא כי צירוף חוות הדעת השמאית לכתב התביעה , מהווה למעשה הגשתה כראיה , כמובן כפוף לזכותו של הנתבע לחקור את השמאי על תוכן חוות הדעת. אך כדי שמבוקשו יינתן לו עליו להודיע על רצונו זה לבא כוח התובעת בהתאם לתקנה 130א' הנ"ל . בקשה כזו לא הוגשה לבא כוח התובעת ומכאן שחוות הדעת הפכה להיות ראיה שהתקלה בתיק לענין שווי הנזק.

אכן ,ועלי להבהיר זאת, תפקידו של השמאי לשום ולהעריך את שווי הנזק שעיניו רואות, אך אין מתפקידו לקבוע את סיבת או מקור הנזק והמנגנון להתרחשותו ( למעט השערה על סמך ניסיונו הכללי בעבודה לגבי היתכנות או אי היתכנות יצור הנזק כתוצאה ממנגנון הפגיעה על פי טענות הצדדים ) .

אולם הנתבעת ובא כוחה אינם טוענים כי לא נגרם נזק כלל באירוע .

הנה בעדותו של עד התביעה טוען כי הוא נהג את רכבו ברחוב קפלן לכיוון מרכז עזריאלי, עצר באור אדום וחש חבטה מאחור . עד ההגנה ירד מרכבו והתנצל והודה כי פגע ברכב התובעת.עד התביעה הכחיש כי לרכב היה נזק קודם כלשהוא .

עד ההגנה מעיד כי הוא התנגש ברכב של התובעת במהירות אפס. אין הגיון בטיעון זה, ולמעשה קיימת סתירה פנימית בלתי ניתנת ליישוב בין המלים" התנגשתי "עם הטענה "במהירות אפסית " , אך עד ההגנה מודה כי התנגש ברכב התובעת מאחור. התנגשתי הוא אמר,"נגעתי " הוא לא אמר.