אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ נ' ינוד דוד

דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ נ' ינוד דוד

תאריך פרסום : 30/01/2012 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי מרכז
4275-10-11
26/01/2012
בפני השופט:
אהרון מקובר

- נגד -
התובע:
1. דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ורשה
2. עו"ד שלו

הנתבע:
מנחם ינוד דוד ע"י ב"כ עו"ד א. ויניצקי
פסק-דין

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט אורן שוורץ) מיום 22.9.11, שבו דחה את תביעת המערערת לפיצויים בסכום כולל של 49,269 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה), בגין גניבת רכב שהשכירה לנתבע, בשל "רשלנות רבתי" מצידו בקשר עם ארוע הגניבה.

המשיב שכר מהמערערת רכב מסוג יונדאי גטס בתאריך 8.9.08. למחרת, נגנב הרכב בעת שהמשיב עסק בהדבקת מודעות בסמוך לתחנת ההסעה של הישוב אלעזר בגוש עציון.

בפסק דינו קבע בית המשפט את נסיבות הגניבה, כדלהלן: הגניבה הייתה בשעות הלילה, כשהמשיב הותיר את הרכב כשהוא אינו נעול, המפתח נשאר במתג ההנעה ומנוע הרכב פועל. המשיב הוציא מרכבו מספר מודעות להדבקה, דלי דבק ומברשת, פנה לבטונדות שהיו מונחות בקדמת תחנת ההסעה, התכופף אל הבטונדות, מרח עליהן דבר והחל בהדבקה, פעולה שארכה מספר דקות. בזמן זה נכנס הגנב אל הרכב מדלת הנהג והחל בנסיעה. הנתבע ניסה לעצור פיזית את הרכב שהחל בנסיעה אולם נהדף מהרכב, אשר נעלם בנסיעה מהירה אל תוך החשיכה.

בחוזה השכירות שעליו חתם המשיב עם המערערת (להלן: "הסכם השכירות"), ישנו סעיף כיסוי נגד גניבה (סעיף 5(ב)(3)). מנגד, ישנו סעיף המסייג את אחריות המערערת רק אם השוכר ימלא אחר כל הוראות ההסכם והוראות כל דין (סעיף 5(ב)(4)). כמו כן ישנו סעיף נוסף בהסכם שבו מתחייב השוכר שלא להשאיר את מפתחות המכונית בתוך המכונית כשהוא אינו נוכח (סעיף 8(א) בהסכם השכירות).

בית המשפט קבע כי יש במעשהו של המשיב משום רשלנות רבתי, ביסוד הפיזי-אובייקטיבי, שכן יסוד זה נבחן לפי האדם הסביר, ונדרשת בו סטייה של ממש מרמת הזהירות הראויה. סטייה זו באה לידי ביטוי בכך שהמשיב עזב את הרכב כשהוא חונה בשטח פתוח, אינו נעול, המנוע עובד, המפתח במתג הרכב, בשעות הלילה, לצרכי עבודה.

עם זאת, קבע בית המשפט כי היסוד הנפשי הנדרש לצורך קיומה של רשלנות רבתי, שהוא פזיזות או אי אכפתיות, אינו מתקיים בענייננו. יסוד זה מצריך שהמבוטח חוזה אפשרות קרובה שהתנהגותו עלולה לגרום לתוצאה המזיקה - במקרה של פזיזות, או הערכת הסיכון בפועל תוך התייחסות מנוכרת לסיכון זה - במקרה של אי אכפתיות. בית המשפט קבע כי התרשם שהמשיב לא צפה או העריך את האפשרות שהרכב ייגנב. להפך, העריך שהדבר לא יקרה. בעקבות כך, קבע בית המשפט שהמשיב נהג ברשלנות, אך לא בפזיזות או חוסר אכפתיות, ומאחר ולא מתקיים היסוד הנפשי-סובייקטיבי של רשלנות רבתי, אין עילה להסרת הכיסוי הביטוחי שהיה בחוזה השכירות ועל כן אין לחייב את המשיב בגין גניבת הרכב, זולת השתתפות עצמית בסך 350 ₪.

המערערת טוענת כי היא חברה פרטית שעיסוקה הוא השכרת רכבים בליסינג והיא אינה חברת ביטוח. מעשיו של המשיב מעידים על הרשלנות הרבתי ביסוד הפיזי. המערערת לא מכרה כיסוי ביטוחי, אלא תוספת שניתן לרכוש להסכם השכירות. המערערת לא מכרה פוליסת ביטוח ולא הייתה צריכה לערוך פוליסת ביטוח מקיף. בית המשפט התעלם מסעיף הגבלת האחריות בהסכם השכירות שלפיו הפטור מתשלום בגין גניבת הרכב יחול רק אם השוכר ימלא אחר כל הוראות ההסכם, בעוד המשיב הפר את ההסכם בכך שהשאיר את מפתחות המכונית בתוך המכונית כשאינו נוכח. לטענת המערערת, גם אם היא הייתה חברת ביטוח, לא היה ניתן כיסוי ביטוחי בשל היעדר מבחן השליטה וקשר עין עם הרכב ובמעשהו יצר המשיב סיכון ממשי לגניבה ונהג ברשלנות השוללת ממנו את הכיסוי הביטוחי. המערערת טוענת עוד, שהמשיב הפר הסכם, הפר את חוק השומרים, עיוול כלפי המערערת, התנהג ברשלנות רבתי והביא במו ידיו לגניבת הרכב. משכך, מבקשת המערערת לבטל את פסק הדין ולחייב את המשיב במלוא סכום התביעה.

המשיב טוען כי המערערת הציגה עצמה כאילו מדובר בחברת ביטוח, ומכרה למשיב ביטוח בגין גניבת הרכב. המערערת שינתה מפוליסת הביטוח התקנית, כאשר שינוי כזה צריך להיות רק לטובת המבוטח. המערערת גבתה פרמיה בגין הכיסוי הביטוחי הנוסף ונטלה אותה לעצמה ללא מתן כיסוי ביטוחי מתאים. המערערת חייבה את המשיב בהשתתפות עצמית, בהתאם להסכם השכירות, והיא מנועה מלטעון כי הכיסוי הביטוחי בגין גניבה לא חל. המערערת לא אפשרה למשיב לבטח את הרכב בחברת ביטוח אחרת. מדובר בחוזה אחיד שיש לפרשו לרעת המנסח. הסכם השכירות סותר את הקבוע בתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה-1995, המחייב כי גודל האותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מ"מ והרווח בין השורות לא יקטן מגודל האות בשורה. המשיב טוען עוד כי הוא לא הפר את הסכם השכירות מאחר ששמר על קשר עין עם הרכב, עמד במרחק שאינו עולה על מטר אחד ממנו, ושלט במתרחש. לראיה, ניסיונו של המשיב לעצור את הרכב בגופו, דבר שלא היה יכול לעשות אלמלא היה מודע למתרחש והיה בשליטה ובקשר עין עם הרכב. המשיב טוען כי על פי הפסיקה, יש לראות ברכב כמאויש בנסיבות האמורות. עוד טוען המשיב כי קיימת רשלנות תורמת של המערערת, שאם הייתה מתקינה איתוראן ברכב הייתה יכולה לאתרו.

דיון והכרעה

קביעותיו של בית משפט קמא בכל הנוגע לקיומה של רשלנות רבתי ביסוד הפיזי-אובייקטיבי, הינן נכונות ומעוגנות בפסיקה. מי שעוזב את הרכב ומשאירו כשהמנוע דולק והמפתח נמצא בתוך מתג ההנעה, כשבינו ובין הרכב חוצצת בטונדה, והוא עוסק בענייני עבודה, ודאי מתנהג ברשלנות רבתי. המשיב גם לא קיים קשר עין עם הרכב, מאחר שנקבע שהוא התכופף באותו זמן אל הבטונדה ועסק בהדבקת מודעות על גביה. גם לא הייתה לו שליטה על הרכב באותו זמן, בשל כך שהבטונדה חצצה בינו ובין הרכב, כפי שהעיד חייל שהיה במקום. עובדה היא שלא היה יכול למנוע את כניסת הגנב לרכב, בעוד שאם היה מקיים קשר עין ושליטה, כנדרש, סביר שהיה יכול לראות את הגנב מתקרב לרכב ולמנוע ממנו להיכנס אליו. לדידי, גם היסוד הנפשי-סובייקטיבי מתקיים. טענתו של המשיב בעדותו שהוא לא חש לכך שמישהו יכנס לרכב כיוון שהרכב עמד בכביש ראשי ולא היה אף אחד בשטח הראייה שלו, אינה מלמדת על היעדר יסוד נפשי. אף אחד לא יודה שהוא צפה את האפשרות שהרכב ייגנב, שכן הוא מבין שבכך הוא מטיל את האחריות והאשמה לאירוע על עצמו. הרשלנות הרבתי בהשארת הרכב בנסיבות האמורות, בהעדר קשר העין ובהעדר שליטה, הינה כה גדולה שניתן לצפות במצב כזה את האפשרות שמאן דהוא עלול לגנוב את הרכב.

עם זאת, המערערת מכרה למשיב כיסוי ביטוחי, על אף שלטענתה אין מדובר בביטוח. בהסכם השכירות נאמר במפורש: "במידה ורכש הלקוח כיסוי נגד גניבה (TP) יהיה הלקוח פטור מנזק או הפסד כזה, בכפוף לתשלום סכום ההשתתפות בנזק..." (סעיף 5(ב)(3) בהסכם השכירות). אמנם ההסכם הוא הסכם שכירות ולא פוליסת ביטוח, ואולם הסעיף האמור מהווה סעיף ביטוחי בתוך הסכם השכירות והוא מחייב את המערערת מבחינה זו, כמעין מבטחת כלפי המשיב. סעיף ההחרגה של הפטור מתשלום היה צריך להיות, על כן, מובלט ומודגש, ולא כסעיף רגיל הבלוע בתוך כלל החוזה מבלי שמשהו יסב את תשומת הלב אליו. ספק, כמו כן, אם האותיות הקטנות שבהסכם השכירות עונות גם על הנדרש בתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה-1995, כאשר הסכם השכירות שבפנינו הינו חוזה אחיד המחייב גילוי נאות של התנאים שבו, והדגשת והבלטת סעיף פטור או היעדר כיסוי ביטוחי בכלל זה. אין חולק על כך שהמשיב ידע שהוא קונה, יחד עם הסכם השכירות, גם מרכיב ביטוחי המכסה אותו מפני גניבת הרכב. הדבר נכתב במפורש לא רק בגב טופס הסכם השכירות כסעיף בין שאר סעיפים, אלא צויין בחזית ההסכם, באמצע העמוד, תחת הכותרת "כיסוי נגד גניבה", כשבגין כך שילם המשיב תוספת פרמיה, ואף צויין באופן ברור ובולט סכום ההשתתפות העצמית בסך של 350 ₪. כנגד הבלטה זו של הכיסוי שנרכש נגד גניבה, לא באה שום הבלטה דומה בכל הנוגע לסעיף ההחרגה מכיסוי זה.

גם העובדה שהמערערת גבתה מהמשיב את סכום ההשתתפות העצמית של 350 ₪, בהתאם לסעיף 5(ב)(3) להסכם, האומר שבכפוף לתשלום סכום ההשתתפות העצמית יהיה הלקוח פטור מנזק או הפסד בגין גניבת הרכב, מלמדת על כך שהמערערת הכירה בכיסוי הביטוחי, שכן נטלה סכום זה, והיא מנועה, על כן, מלטעון לאחר מכן להיעדר כיסוי ביטוחי. טענת המערערת כאילו היא לא ידעה באותו זמן את נסיבות המקרה, אינה מדויקת כל עיקר, שכן המשיב דיווח למערערת על האירוע וכתב בדיווח שהוא יצא מהרכב לתלות מודעה וערבי גנב לו את הרכב, כאשר "המפתח היה ברכב והרכב היה מונע" (פרוטוקול מיום 25.1.12, עמ' 2, שו' 32-31). אמנם לא כל הפרטים המלאים היו בדוח, ואולם עיקר האירוע, לרבות הנסיבות של עזיבת הרכב, היות הרכב מונע, והמפתח ברכב, היו בפני המערערת ואף על פי כן לא טענה כנגד סעיף הפטור, אלא להפך, מימשה אותו בנטלה את דמי ההשתתפות העצמית.

העולה מכל האמור הוא, שסעיף הכיסוי הביטוחי שבהסכם השכירות חל, והמשיב פטור מתשלום בגין גניבת הרכב.

לאור האמור, איני נדרש לשאר טענות שהעלתה המערערת.

הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

המזכירות תעביר את הסכום הנ"ל למשיב, באמצעות בא-כוחו, מתוך העירבון שהפקידה המערערת, ותשלח למערערת את יתרת העירבון.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ צדדים.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ