דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' גפן

פסק דין

רקע

1. זוהי תביעה כספית שמקורה בבקשה לביצוע שטר אשר הוגש לביצוע והותרה התנגדות הנתבע, "בטענה כי התובעת פטרה אותו מערבותו לאחר שהחוב נפרע באמצעות הערבות הבנקאית". (פרוטוקול הדיון בפני ר' ההוצאה לפועל מיום 7.2.11 ע' 2 ).

הסכם שכירת הרכבים בין התובעת לחברת "כאלטק מחקר ופיתוח בע"מ" (להלן: "החברה"), נחתם ביום 15.12.05 ותוקפו עד 28.12.08. בגין הסכם זה נתנה החברה לתובעת ערבות בנקאית על סך 12,000 ₪ והנתבע חתם על ערבות אוואל.

בשטר עסקינן ונטל הראיה מונח על כתפי הנתבע.

תמצית טענות הנתבע

2. בידי התובעת כמה שטרות, שנכתבו ללא הרשאתו, בסכום השטר והכתוב בו.

בשנים 2006/7 התקשרה החברה עם התובעת לשכירות רכבים בליסינג ולהבטחת התשלום היא מסרה ערבות בנקאית, שניתנה בתוספת לערבותו האישית. ערבותו האישית של הנתבע נחתמה, בנוסף לערבות בנקאית, כאשר אינו ולא היה מורשה חתימה של החברה וקיבל משכורת על פי תלוש שכר. שטר הערבות נשוא תביעה זו נחתם על ידי הנתבע כערב לחובות החברה, אך הנתבע אינו ולא היה הבעלים של החברה, אלא רק שימש בה כנושא משרה.

תוקף חתימתו כערב לטובת החברה על השטר הסתיים ביום 21.1.07, עת הודיע לכל ספקי החברה, כולל לתובעת, כי מאותו יום סיים את עבודתו בחברה וכן הודיע כי מסתיים תוקף ערבותו. כן שלח לתובעת הודעה על הפסקת תוקף ערבותו האישית.

3. משהסתבר לנתבע כי מצגי החברה בפניו, כדי שימש בה נושא משרה, היו מצגי שווא ומרמה, ומשקיבל מכתב מעו"ד כי הינו צפוי לעמוד לדין בגין גניבת זכויות יוצרים, הוא עזב את החברה מיד -ביום 20.1.07 – והודיע על כך לכל הגורמים הרלוונטיים, במכתבים. לתובעת שלח הנתבע מכתב ובנוסף, בחודש חודש ינואר או תחילת חודש פברואר, גם הגיע לפגישה עם דורון לוין ומסר לו מכתב, (ע' 4 שורות 16 -28 לפרוטוקול).

בעת עזיבתו את החברה לא הייתה החברה חייבת דבר לתובעת, כיוון שהחוב שכן היה סולק באמצעות הערבות הבנקאית שניתנה לתובעת ע"י החברה.

4. טוען הנתבע, כי ביום עזיבתו את החברה, הוא פנה לדורון לוין אצל התובעת, אמר לו שכבר אינו נושא משרה בחברה, וכי הינו מחזיר את הרכב לחברה. כן ביקש הנתבע מדורון לוין שיסיר את ערבותו האישית, ואמר לו, כי עליו לדאוג לערב אחר שיחתום על השטר. במעמד פגישה זו, ביקש דורון לוין לממש את הערבות הבנקאית שהעמידה החברה לטובת התובעת והבטיח לנתבע שלאחר פירעון הערבות הבנקאית, ישלח אליו חשבון סופי ויושב לו שטר הערבות בחתימתו. בפועל, דורון לוין לא קיים הבטחתו זו. בחקירתו הסביר הנתבע, כי ביקש מדורון חשבון סופי, לאור העובדה שהתובעת טענה שהחברה חייבת לה כסף ורצה לוודא שהחוב הסתיים.

לדבריו, לא רק שלא זכר שחתם על שטר חוב בסכום של 120,000 ₪, אלא שמבחינתו, ברגע שסכים את הדברים עם דורון לוין הנושא סוכם ונסגר.

5. בקשת ביצוע השטר הוגשה נגד הנתבע, כשלוש שנים לאחר שעזב את החברה, וערבותו האישית נכתבה בשטר בסכום ללא הרשאתו וללא ידיעתו, ולמרות שביום שעזב את החברה היא לא הייתה חייבת דבר לתובעת. כראיה שהחברה לא הייתה חייבת לתובעת דבר, מפנה הנתבע לכרטסת חשבון החברה אצל התובעת, ממנה עולה, שהחוב התחיל ביום 20.12.07 והיה אז, רק 100.64 ₪. התובעת מימשה את הערבות הבנקאית, בעת שהנתבע הודיע לה על עזיבתו את החברה, ולכן, החוב נפרע בעת עזיבת הנתבע את החברה ולמחרת עזיבתו את החברה לא נותר כל חוב.

יתרה מכך, מדובר ברכב שלא הושב לתובעת בשנת 2010, שלוש שנים לאחר עזיבת הנתבע את החברה, ויידוע התובעת אודות עזיבתו.

טוען הנתבע, כי למרות מצבה הכלכלי של החברה, התובעת המשיכה להעמיד לרשותה רכבים, והרכב שבגינו חתם הנתבע על ערבותו האישית, לא הוחזר לתובעת בתום תקופת השכירות על פי ההסכם. לטענתו, אין כל היגיון בדרישה, שערבותו תישאר לעולם ועד כשהתובעת יודעת שאינו עובד החברה.

6. בחקירתו העיד הנתבע שהינו חתום על קבלת רכב שמספר הרישוי שלו מסתיים בספרות 360 ואינו חתום על רכב שמספר הרישוי שלו מסתיים בספרות 260.

בחקירתו הופנה הנתבע לנספח 11 לתצהירו, מכתב של הבנק לחברה, אשר נשלח ביום 23.11.07 לכתובת מגוריו ועליו חתום הנתבע תחת כיתוב בכתב ידו.

תמצית טענות התביעה

7. דורון לוין, מנהל חשבונות במחלקת הגביה של התובעת הצהיר, כי להבטחת התחייבות החברה על פי ההסכם שנכרת עמה, היא הפקידה בידי התובעת שני שטרי חוב חתומים על ידה, בערבות אוואל של הנתבע, אחד מהם הינו נשוא תביעה זו, וכן הפקידה ערבות בנקאית על סך 12,000 ₪.