אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' נ. מצה בע"מ

"דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' נ. מצה בע"מ

תאריך פרסום : 23/07/2012 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה
41925-03-12
05/07/2012
בפני השופט:
מנחם רניאל

- נגד -
התובע:
"דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ
הנתבע:
נ. מצה בע"מ
פסק-דין

פסק דין

ביום 6.3.12 נעתר בית המשפט השלום בחיפה (השופטת איילת דגן) לבקשת המשיבה למתן צו זמני, לפיו על המבקשת להמנע מלהפחית את דמי השכירות החודשיים שעליה לשלם למשיבה לפי הסכם השכירות מיום 21.9.09 עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית. כמו כן, חוייבה המבקשת בהוצאות משפט בסך 9,280 ₪.

על כך הוגשה בקשה לרשות ערעור, ובה החלטתי ביום 10.5.12, כי ניתנת רשות ערעור בשאלה האם לאור הפגיעה הכספית בלבד במשיבה, בהתחשב בסיכויי הערעור הטובים, שקלה הערכאה הדיונית את שאלת מאזן הנוחיות לצורך מתן סעד זמני באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור בהחלטה. לאחר הגשת עיקרי טיעון, טענו הצדדים בעל פה ביום 26.6.12.

לשם תחימת מסגרת הדיון, אציין, כי התביעה שהגישה המשיבה, בגדרה ניתן הצו הזמני, היא תביעה כספית בלבד, ואין בה דבר מלבד תביעה כספית. זאת, למרות שהתביעה נוסחה כאילו היא תביעה לצו עשה וצו מניעה, וכאילו הסעד הכספי המבוקש הוא בסך 20,404 ₪ בלבד. ההסכם בין הצדדים שאותו ביקשה המשיבה לאכוף הוא הסכם שירות, שלפיו זכויותיה של המשיבה הן זכויות כספיות לקבלת דמי השכירות. כאשר המשיבה תובעת להורות "כי הנתבעת איננה רשאית להפחית סכום כלשהוא מדמי השכירות החודשיים", וכי "על הנתבעת לשלם לתובעת את דמי השכירות החודשיים כהגדרתם בהסכם השכירות" זו אינה תביעה לצו מניעה וצו עשה, אלא פשוט תביעה כספית לתשלום דמי השכירות, שערכה הוא כסכום דמי השכירות ממועד האירועים המפורטים בכתב התביעה ועד לסיום הסכם השכירות, ולמצער, ערכה כסכום ההפרש בין דמי השכירות שאותם משלמת המבקשת, לבין דמי השכירות אותם עליה לשלם לפי הסכם השכירות. היה על בית משפט השלום לעמוד על הערכה נכונה של סכום התביעה הכספית ועל תשלום אגרה לפי ההערכה הנכונה. להסיר ספק, סכום התביעה הכספית אינה ההפחתה בת חודש אחד בסך 20,404 ₪, אלא לפחות סכום זה כפול מספר החודשים שנותרו עד סיום ההסכם, 34 חודשים, דהיינו סך 693,736 ₪ לערך.

לא אעסוק בשאלת סיכויי התביעה. השאלה שבה נתתי רשות ערעור מניחה שסיכויי התביעה טובים. השאלה היא האם שקילת סיכוי התביעה הטובים ביחד עם מאזן הנוחיות, נעשתה בצורה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. זאת, בשים לב לכך שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית באשר לסעדים זמניים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טיעוניהם, הגעתי למסקנה שהערכאה הדיונית לא שקלה נכונה את המאזן בין השיקולים השונים, באופן המחייב את התערבות ערכאת הערעורים. אפרט את דברי.

התובעת אינה זכאית לסעד המתבקש בתביעתה אלא בפסק הדין העיקרי, שינתן אחרי שמיעת הראיות והטיעונים בתביעה העיקרית. סעד זמני נועד לשרת את הסעד העיקרי, ולא לתת אותו. "סעד זמני" הוגדר בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כ"סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות...". עוד נקבע בתקנה 362, כי על בית המשפט להביא בחשבון בין היתר את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. בית המשפט קמא ציטט את החלטתו של בית המשפט העליון ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, לפיה בין עילת התביעה לבין מאזן הנוחיות יש יחס גומלין, וככל שמאזן הנוחיות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. מכך הסיק למעשה שאין צורך כמעט בהוכחת מאזן הנוחיות הנוטה לטובת מבקש הסעד. זה אינו הפירוש הנכון של הדברים. בכל מקרה, יש להוכיח הן את קיומה של עילת תביעה והן את נטיית מאזן הנוחיות ושיקולי צדק ויושר.

כל מה שנטען בבקשה לסעד זמני באשר למאזן הנוחיות, שנטען שמשקלו אפסי לאור סיכויי התביעה הטובים הוא, שהתובעת היא חברה משפחתית שעלולה להיגרם לה פגיעה קשה לאור העובדה שייגרע מהכנסותיה חלק נכבד של דמי השכירות, בעוד הנתבעת היא חברה גדולה. המבקשת לא קיבלה אפשרות מלאה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה בדבר הפגיעה שנגרמה למשיבה, ומאחר שהחלטות דיוניות כאלה הן בסמכות הערכאה הדיונית, לא אתערב בהן, אבל הנטל המוטל על המשיבה להוכיח שמאזן הנוחיות נוטה לטובתה לא הורם. ההפחתה בתשלום לא התבטאה אלא בכך שבמקום לשלם 103,074 ₪, שילמה המבקשת 82,630 ₪. מה שענה המצהיר לשאלות שהתאפשר לשאול אותו היה רק, שנטל על עצמו התחייבות למחיה, הוצאות לימודיות וכל מה שקשור למשפחה ולילדים, והיתה פגיעה בהתנהלות הכספית שלו וברמת החיים שלו עקב ההפחתה, וגם אם ההפחתה היתה ב- 5,000 ₪, היה נכתב אותו דבר. מכך הסיק בית המשפט קמא כי פרנסתם של אם ובנה מבוססת על ההכנסה משכר דירה. לא הוכח כלל כמה כסף משתכרים האם ובנה בכל חודש מהכנסות החברה (שאינה אם ובנה), והאם אכן רמת החיים שלהם נפגעת כאשר הם מקבלים 20,404 ₪ פחות מדמי השכירות (שהם רק חלק מהכנסות החברה המסתכמות בעשרות אלפי שקלים נוספים לדמי השכירות בכל חודש, כפי שהודה ב"כ המשיבה בטיעונו בעמ' 5 לפרוטוקול). להסיר ספק, בית המשפט לא צריך לשקול מי עני יותר, התובעת או הנתבעת, ולהעדיף את העני כביטוי של מאזן הנוחיות, ואין בסיס להנחה כאילו חברה משפחתית ענייה יותר מאשר חברה גדולה. ניתן אף להעריך שבעוד לחברה הגדולה יש נכסים רבים כנגד אשראי גדול, לחברה משפחתית שהיא בעיקר בעלת נכסים ללא פעילות יצרנית יש יותר כספים פנויים.

בהיבט אחר של מאזן הנוחיות, אין ספק שהנזק שנטען שהמבקשת גורמת למשיבה על ידי הפחתת התשלום, הוא נזק כספי בלבד הניתן לתיקון אם תזכה המשיבה בתביעתה. אין מדובר בנזק בלתי הפיך.

בנסיבות אלה, כאשר הנזק הפיך, וכאשר לא הוכח כלל כי למשיבה נגרם נזק משמעותי, מלבד עצם קבלת 20,000 ₪ פחות מהצפוי כל חודש, וכאשר הנזק אינו מבטיח את קיומו התקין של ההליך, וכאשר לא נועד כלל להבטיח את ביצוע פסק הדין, הרי מאזן הנוחיות נוטה דווקא לטובת המבקשת.

להסיר ספק, אני דוחה את הטענה שאם סיכוי התביעה טובים, אין צורך כלל להביא בחשבון את מאזן הנוחיות. סיכויי תביעה טובים משמעם שצפוי שכאשר יסתיים הדיון בתביעה יש סיכוי טוב שהתובע יזכה בתביעתו. זה אחד התנאים לקבלת סעד זמני. אין בו איון של הדרישה לנטיית מאזן הנוחיות. גם בצד ההפוך במקבילית הכוחות, מי שמאזן הנוחיות נוטה לטובתו לקבל סעד זמני, אפילו באופן בולט, לא יזכה לסעד זמני אם אין בידו עילת תביעה לכאורה.

המסקנה היא שהערכאה הדיונית שקלה את השיקולים למתן סעד זמני בצורה לא נכונה, המחייבת התערבות ערכאת הערעור, על מנת לשרש את הטעות הבולטת. היא התעלמה למעשה משאלת מאזן הנוחיות. אילו לא סברה שמשקלו כמעט אפסי, היה עליה להגיע למסקנה שכנגד סיכויי התביעה הטובים, נוטה מאזן הנוחיות לטובת המבקשת, ובמקרה זה היו כפות המאזנים מעוינות באופן שמבקשת הסעד הזמני לא היתה זכאית לקבלו.

אציין, כי הוצעו אפשרויות אחרות כגון הפקדה של ההפרש, אבל אלו נדחו על ידי המשיבה.

על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, ומבטל את החלטת בית המשפט קמא ליתן למשיבה סעד זמני כפי שניתן בהחלטה מיום 6.3.12, כולל חיוב ההוצאות.

המשיבה תשלם למבקשת הוצאות משפט, בערכאה זו ובערכאה הדיונית, בסך 13,920 ₪. העירבון שהופקד יושב למבקשת.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ב, 05 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ