אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דלל נ' מדינת ישראל

דלל נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 09/08/2012 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב - יפו
21265-05-12
05/08/2012
בפני השופט:
אורלי מור-אל

- נגד -
התובע:
אלון דלל
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

1.בפני תביעה שעניינה הנזק שנגרם לתובע, מכך שרכבו נגרר על-ידי משטרת ישראל והוחזק ברשותה כ- 4 חודשים, מבלי שהדבר הודע לתובע.

2.אין מחלוקת, כי ביום 18/11/11, יום שישי, סמוך לשעה 08:30 עשה התובע תאונה עצמית, בכך שהחליק עם רכבו בסביבת מחלף גנות, בחיבור שבין כביש 1 לכביש 4 ופגע במעקה הבטיחות.

3.התובע, שמיהר לעבודתו כמדריך פסיכומטרי בקורס המותאם לליקויי למידה, נטש את הרכב במקום, לטענתו בשולי הכביש כאשר הרכב לא הווה מכשול הוא הפרעה והלך לעבודתו.

4.אין חולק, כי התובע לא יצר בעצמו קשר עם המשטרה, לא הודיע על קרות התאונה ועל הרכב שננטש, אלא המשיך בשגרת חייו.

5.לטענת התובע, ביום 19/11/11, יום שישי לפנות בוקר בלילה שבין שישי לשבת, מאן דהוא ממשטרת ישראל התקשר לבית אביו של התובע, ובשיחה טלפונית עם אשת אביו, נאמר שהרכב נמצא בשול הכביש. לטענת התובע, המשטרה נענתה, כי הרכב יגרר ביום א' בבוקר וכי אינו מהווה הפרעה לתנועה. התובע טוען כי משטרת ישראל השיבה שלא תהיה עם כך בעיה. התובע צרף לכתב תביעתו תצהיר של אשתו של אביו, אך זו לא התייצבה להעיד. יוער כבר כאן, כי הנתבעת טענה שבמשטרת ישראל אין תיעוד לשיחה.

6.לטענת התובע, בבוקר יום ראשון 20/11/11 הגיע למקום ונדהם לגלות שרכבו אינו נמצא במקום הארוע. התובע ואביו ניסו לבדוק עם המשטרה האם הרכב נגרר, ולטענתו נענו, כי משטרת ישראל לא גוררת רכבים.

7.לאחר שהרכב לא אותר, הודיע אביו של התובע, כי הרכב נגנב וביטל את ביטוח החובה של הרכב. התובע צרף לכתב התביעה תצהיר של אביו, אולם לא נרשם בו המועד בו הודע על גניבת הרכב, אך ניתן להסיק מרוח הדברים כי היה זה זמן קצר לאחר שהרכב לא אותר. משכך, הפסיק התובע לשלם את ביטוח החובה ואת אגרת הרישוי.

8.לטענת התובע, מאחר והוא לימד שני קורסים באותה תקופה, נאלץ לשכור רכב זמני, ועשה כן כבר ביום 20/11/11.

9.אין מחלוקת כי ביום 21/3/12, לאחר תקופה של כ- 4 חודשים, מעת גרירת הרכב דווח לתובע טלפונית מטעם משטרת ישראל, כי הרכב שדווח, כי נגנב נמצא במגרש בראשון לציון, ועל התובע להגיע למשטרת חולון כדי לשחרר את הרכב.

10.מדו"ח הפעולה שנמסר לתובע, עלה כי הרכב נגרר בלילה שבין שבת לראשון בתאריך 20/11/11.

11.התובע טוען כי משטרת ישראל, גררה את הרכב בהעדר סמכות ובניגוד לדיווח לבעל הרכב לילה קודם לכן, וכי פעלה בחוסר סבירות משווע ותוך פגיעה קשה בקניינו של התובע, בניגוד להבנה עימו כי יגרור את הרכב ביום 20/11/11. התובעת טען עוד, כי המשטרה הפרה הוראות חיקוק והוראות פנימיות של המשטרה והתרשלה בביצוע תפקידה.

12.משכך טען התובע לנזקים של אבדן הכנסה, הוצאות בגין שכירת רכב, דו"חות חניה, נזק שנגרם לתכולת הרכב, נטל כלכלי כבד בסך כולל של 28,700 ₪, כן ביקש התובע הוצאות משפט והוצאות עונשיות לדוגמא.

13.הנתבעת, משטרת ישראל, טענה, כי בדין נגרר רכבו של התובע לאחר שהווה הפרעה לתנועה, וכי לתובע אשם תורם להשתלשלות האירועים, לאחר שלא טרח להודיע למשטרה על קרות התאונה, ואף לא טרח להותיר על הרכב פתק עם מספר הטלפון שלו באופן ברור, כך שניתן היה לדעת עם מי ליצור קשר.

14.מטעם הנתבעת, העידה השוטרת עדי פינטו, שהעבירה את הדיווח על הימצאות הרכב במקום, ושבעקבות הדיווח שלה נגרר הרכב. לדבריה, הרכב עמד בעיקול, וסיכן את הציבור בשעת לילה, וההחלטה להורות על גרירת הרכב הייתה לפי מיטב שיקול דעתה. לדבריה, באישון לייל לא היה בידה ליצור קשר עם התובע, לא היו כל פרטים על הרכב, לא הייתה לה נגישות למספרי הטלפון של התובע, מה גם שהמשטרה אינה נוהגת ליצור קשר בשעות כאלה.

15.יצויין, כי בכתב ההגנה נטען, כי ביום 19/11/11 בשעה 07:29 בבוקר, דיווח קצין מתנ"א פרדי בוחבוט על כך שהרכב עומד במקום התאונה ונעשה נסיון לאתר את בעל הרכב, על פי מספר טלפון שהופיע במסוף המשטרה, דבר שלא צלח, ומשכך עזב הקצין את המקום. טענה זו לא הוכחה, הקצין לא הובא לעדות ולא צורף כל מסמך שיכול להעיד על הנסיון (לכתב ההגנה צורף דו"ח פעולה שאינו רלוונטי מיום 20/01/10).

16.הלכה למעשה, הסכימה הנתבעת בדיון, כי יש לפצות את התובע בגין האיחור על ההודעה על הימצאות הרכב אולם טענה, כאמור, לאשם תורם של התובע, ולכך שמירב הנזקים לא הוכחו.

17.משהנתבעת הסכימה לקיום האחריות, נדמה שאין צורך להאריך. אכן, משטרת ישראל בנסיבות העניין חבה בחובת זהירות כלפי התובע ומשאותר הרכב ונגרר היה עליה ליצור קשר עם התובע בתוך פרק זמן סביר. מצב בגדרו, במשך כ- 4 חודשים נמנעת הנתבעת מלהודיע לתובע על גרירת הרכב על-ידי המשטרה והימצאותו בידי המשטרה, הוא בגדר הפרת חובת הזהירות, העולה כדי רשלנות.

שיעור הפיצוי

18.משכך, יש לשום את נזקו של התובע. כאמור, הרכב נגרר על ידי המשטרה ביום 20/11/11, והודע לתובע על הימצאו ביום 21/3/2011 – מדובר בפרק זמן של 4 חודשים בגדרו נשלל הרכב מן התובע. התובע טוען לנזקים הבאים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ