אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דירייה נ' מדינת ישראל

דירייה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 17/03/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
32745-08-13
12/03/2014
בפני השופט:
מרים אילני

- נגד -
התובע:
סאמר דירייה
הנתבע:
מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע המתגורר בכפר עקרבה בעיר שכם, להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 3.9.2011, בעת שהלך התובע, סאמר דירייה, יליד 1972, באזור תחנת הדלק הנמצאת בקרבת מחסום "חוסאן" שבנפת בית לחם, נעצר ג'יפ צבאי של כוחות הביטחון לידו, ממנו ירדו חיילי צה"ל, ולפתע ללא כל התראה החלו לתקוף את התובע חיילים ולהכותו עד שהפילו אותו ארצה.

בכתב הגנתה, מכחישה הנתבעת התרחשות האירוע ונסיבותיו כפי שפורטו לעיל. לטענתה, ביום האירוע הנטען, ניסה התובע לחדור לשטחי ישראל באופן בלתי חוקי, תוך שהחשיד עצמו כגורם עוין. לטענתה, כאשר הבחין התובע בחיילי צה"ל, החל להימלט ותוך כדי מנוסתו נפל ונפצע, ללא כל מגע ו/או התערבות של מי מטעמה. בנוסף על כך, ציינה הנתבעת כי כוחות הביטחון הם אלו שסייעו בפינוי התובע והביאו אותו לקבלת טיפול רפואי מיד לאחר שהבחינו בפציעתו.

בין נימוקי הבקשה דנן, עמדה הנתבעת על העובדה כי עסקינן בתובע תושב חוץ, וכי נוכח ההלכה הפסוקה והספרות המשפטית בסוגיה זו, די בכך לחייב את התובע בהפקדת ערובה. עוד נטען, כי סיכויי התביעה קלושים לאור נסיבות האירוע וההגנות העומדות לה, בראשן הגנת "פעולה מלחמתית" המעוגנת בסעיף 5 לחוק הנזיקים (אחריות המדינה),התשי"ב- 1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים).

מנגד טוען התובע, כי סיכויי תביעתו גבוהים לאור העובדה שפגיעתו לא התרחשה במהלך פעולה מלחמתית מובהקת, קרי במהלך מבצע או פעולה יזומה של כוחות הביטחון, אלא במסגרת פעולת שיטור שאינה חוסה תחת הגנת "פעולה מלחמתית". זאת ועוד, נטען כי התובע הינו דל אמצעים ולפיכך הצבת המשוכה של חיובו בהפקדת ערובה עלולה לגרום לו לחזור בו מתביעתו ובאופן זה תפגע זכותו לגישה לערכאות. לביסוס טענתו צירף התובע תצהיר בו תיאר כי הוא מתגורר עם אשתו וששת ילדיו יחד עם אמו ואחותו בבית הוריו, וכי אינו מחזיק בעבודה קבועה, אלא מתפרנס מעבודות מזדמנות במסגרתם משתכר בין 1,000 ל- 1,500 ₪ לחודש. עוד הצהיר התובע, כי אין ברשותו רכב ונכסים כלשהם, לרבות חשבון בנק או חסכונות.

תקנה 519 לתקנות הסדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות."

הפסיקה עמדה על השיקולים להטלת ערובה להוצאות בנוגע לתושב חוץ מכוח תקנה 519 וכן על האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים. ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נח (5) 865 עמד על כך כבוד השופט א. גרוניס כדלקמן:

"על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות."

איזון זה הוביל את בתי המשפט לחייב תושבי חוץ שאין בידם להצביע על נכסים בישראל בהפקדת ערובה כאשר קמה למדינה הגנה לכאורית מכוח חוק הנזיקים האזרחיים (ראו: רע"א 7160/11 עזבון אלדאים נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 13.11.2011]; רע"א 9148/11 עזבון אבו חלימה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 5.7.2012].

יחד עם זאת צויין בפסיקה כי היותם של התובעים תושבי חוץ ללא נכסים בישראל אינו הטעם היחיד לצוות על הפקדת ערובה ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים כגון סיכויי התביעה ומורכבותה וכן את מצבם הכלכלי של התובעים (ראו, רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו, 27.6.2010].

בענייננו, התובע, תושב שכם לא הצביע על נכסים שבבעלותו בישראל בהם תוכל הנתבעת להיפרע במידה והתביעה תידחה. אולם נוכח מצבו הכלכלי כפי שעולה מן התצהירים, הטלת ערבות בהתאם לרף שנקבע בפסיקה עדכנית (כ- 20,000 ₪) תקשה מאוד על התובע עד כדי פגיעה ממשית בזכות הגישה לערכאות. בנוסף, בחנתי את סיכויי התביעה לאור שאלת תחולתה של הגנת פעולה מלחמתית. לא ניתן בשלב זה לבחון את סיכוייה של הגנה זו שכן לא ברור מהו האיום שעמד כנגד החיילים בעת שהתובע נחשד על ידם כגורם עויין ולא נטען לנסיבות חיצוניות אחרות שניתן לראותם כפעולה מלחמתית. כן נתתי דעתי לאפשרות כי בסופו של ההליך תוכר הגנת פעולה מלחמתית, בשים לב לנסיבות הכוללות ולהתפתחויות בשטח. לאחר בחינת כל אלה, מצאתי לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 10,000 ₪.

הערובה תופקד עד ליום 1.5.14 שאם לא כן תידחה התביעה.

ניתנה היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ