אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דירות יוקרה בע"מ נ' מירה מ.ש.י. ניהול בע"מ ואח'

דירות יוקרה בע"מ נ' מירה מ.ש.י. ניהול בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 09/12/2013 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום תל אביב - יפו
115-07-13
01/12/2013
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
התובע:
1. מירה מ.ש.י. ניהול בע"מ
2. מרים דז'לדטי

הנתבע:
1. דירות יוקרה בע"מ
2. ניהול קניון הזהב (1991) בע"מ

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות להתגונן בפני תביעה לביצוע שטר חוב שהגישו המשיבות ללשכת ההוצל"פ בתל אביב.

1.המשיבה 1 (להלן: המשכירה) היא מבעלות "קניון הזהב" בראשון לציון. המשיבה 2 (להלן: חברת הניהול), הקשורה במשכירה, היא חברת הניהול של הקניון. המבקשת 1, שהמבקשת 2 היא בעלת המניות בה והערבה לחובותיה, שכרה מן המשכירה מספר חנויות בקניון, שהשתיים הדרושות לענייננו מכונות חנות "512" וחנות "714". אגב שכירת חנות 714 חתמו המבקשות אף על שטר חוב לטובת המשכירה וכן לטובת חברת הניהול, שהוסכם כי תעניק את שירותי הניהול למבקשת 1. שטר חוב זה, שסכומו כ-448 אלף ₪, הוא שהוגש לביצוע ועומד בלב ההתדיינות. שטר חוב זה מהווה אך נדבך אחד במערך היחסים העכור שבין הצדדים. הוא הוגש בהמשך לתביעה קודמת של המשיבות, שיש לה נפקות של ממש להליך שלפניי. נרחיב אפוא קמעה בעניין זה.

2.המבקשות חדלו בשנת 2011 מלשלם את דמי השכירות ודמי הניהול כנדרש, תוך שהן מעלות טענות שונות כלפי המשכירה. ביום 4.6.2012 כרתו המבקשות מזה והמשכירה וגורמים הקשורים בה מזה על הסכם פשרה הנועד להסדיר את תשלום החוב, שעמד אותה עת לפי המוסכם על כ-600 אלף ₪ דמי שכירות וכ-33 אלף ₪ דמי ניהול, והכולל ויתור של המבקשות על טענות כלפי המשכירה, חברת הניהול, וכל גורם הקשור בהן. ברם גם הסכם זה הופר, כך נטען, מה שהוביל את המשיבות (יחד עם שלוש חברות נוספות שהפכו בעלי זכויות בקניון) להגיש בחודש דצמבר 2012 תביעה בסדר דין מקוצר, שקדמה לתביעה שבה עוסקת החלטתי הנוכחית (להלן: התביעה הראשונה). התביעה הראשונה היא לסילוק ידה של המבקשת מן החנויות, כמו גם לתשלום החוב הנטען שהצטבר עד אותו מועד, בסך של מעל מיליון ש"ח (תא"ק 58650-12-12). תביעה זו נדונה לפני כב' השופטת כרמלה האפט, בבית משפט זה.

3.המבקשת כאן הגישו בקשת רשות להתגונן מפני התביעה הראשונה, שנקדים ונאמר כי היא רבת דמיון לקו ההגנה הנוכחי בתביעה הנוכחית, ולכן נעמוד גם כאן על עיקריה. בבקשתן העלו המבקשות, בין היתר, טענות קשות נגד המשכירה בקשר עם התקופה שקדמה לכריתת הסכם הפשרה. הן טענו עוד כי קיבלו התחייבות על-פה לפתוח מתחם מזון באגף החדש בקניון שבו נפתחה חנות 714, התחייבות שהופרה. הן חלקו על שיעור הפיצוי המוסכם שממנו ניסו המשיבות להיבנות, ועל סבירותו. הן טענו לזכות קיזוז בגין נזקים שנגרמו להן לפי הנטען, וכאשר עומתו עם העובדה שהסכם השכירות משתיק אותן להעלות טענת קיזוז כנגד תשלום השכירות, טענו כי המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. כן הועלו טענות לעניין הפינוי, ברם עד שבאה שעת הכרעה בבקשת הרשות להתגונן פונו החנויות בפועל, כך שהסוגיה היחידה שנותרה באופן מעשי על הפרק היא החוב הכספי.

4.בגדרי בירורה של הבקשה למתן רשות להתגונן נחקרה המבקשת 2 בדיון ביום 17.4.13 חקירה מקיפה ויסודית בידי ב"כ המשיבות. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם, ואחרי אלה באה החלטתה של כב' השופטת האפט, מיום 12.9.13 (להלן: ההחלטה בתיק הראשון). המדובר בהחלטה מקיפה ורחבת יריעה, המנתחת ביסודיות את טענות המבקשות, הכל בהתאם לאמות המידה הקבועות בפסיקה לעניין מתן רשות להתגונן. תוצאתה של אותה החלטה: כי חרף סימני השאלה העולים ביחס ליכולתן של המבקשות לשכנע בתום ההליך כי עומדות להן טענות כאלה ואחרות, ניתנה הרשות להתגונן בכל אחת מן הטענות שצוינו בסעיף 3 לעיל, זולת אחת: טענת המבקשות לזכות להתבסס על הפרות ונזקים נטענים הקודמים למועד כריתת הסכם הפשרה, טענה הנהדפת על מול פני הוראותיו המפורשות של הסכם הפשרה, העומד בתוקפו, כמו גם בשים לב לעיתוי המאוחר עד מאד של העלאתה. יצוין כי התביעה הראשונה קבועה עתה, נוכח ההחלטה, לישיבת קדם משפט ראשונה ליום 4.12.13.

5.ועתה – להליך שלפניי. המבקשות, אין חולק, לא שילמו דבר גם לאחר הגשת התביעה הראשונה. חובן נצטבר. על כן מילאו המשיבות את שטר החוב שהופקד בידן בקשר עם ההסכם לשכירת חנות 714, שטר חוב שסכומו הועמד על כ-448 אלף ש"ח, ומועד פרעונו הושלם ליום 13.5.13. המשיבות עותרות לחיוב המבקשות בגין חובן ביחס לחנות 714 (לבדה) לתקופה שמראשית שנת 2013 ועד למועד הגשת השטר, כאשר בכלל זאת, טענו, נכלל פיצוי מוסכם הצופה פני הפרה עתידית (שאכן אירעה). את שטר החוב הגישו ללשכת ההוצל"פ בתל-אביב, ועוד טרם מסירת האזהרה עתרו, בהצלחה, להטלת עיקולים על מגוון נכסים של המבקשת 2.

6.המבקשות הגישו ביום 27.6.13 (סמוך למועד פינוי שתי החנויות) התנגדות לביצוע השטר, התנגדות שהועברה לדיון בבית משפט זה. טענות ההגנה של המבקשות, במידה רבה, זהות לאלו שהעלתה מפני התביעה הראשונה, ולא נחזור עליהן.

7.דיון בהתנגדות, שדינה כדין בקשת רשות להתגונן, התקיים לפניי ביום 28.10.13. בדיון ביקשתי לברר עם המשיבה האם יש תוחלת בבחינה נפרדת ומחודשת של בקשת הרשות להתגונן בהליך הנוכחי, שאדניה זהים לבקשת הרשות להתגונן בתביעה הראשונה, בקשה שנתקבלה זה מכבר. המשיבה, כפי זכותה, עמדה על זכותה להתנגד למתן הרשות להתגונן, וגרסה כי בית משפט זה צריך שלא לראות עצמו כבול במוסרות ההחלטה בתביעה הראשונה. בהתאם נחקרה המבקשת 2 בשנית, בקיצור יחסי, נוכח הסכמת הצדדים כהצעת בית המשפט כי פרוטוקול דיון שבו נחקרה המבקשת 2 בתביעה הראשונה יהווה ראיה גם בהליך דנן. לאחר מכן ביקשו הצדדים לסכם עמדותיהם בכתב, תוך התייחסות להחלטה הראשונה, ולשאלה האם יש להגיע בהליך הנוכחי למסקנות אחרות מאלו שמצויות באותה החלטה. איסוף סיכומי הצדדים הושלם עתה. יצוין כי המשיבה ביקשה עוד להביא כראיה בקשות שונות שהוגשו בתביעה הראשונה, למען "שלמות התמונה", אך המבקשות הביעו ביום 27.11.13 התנגדותן לכך, ובדין. אסתמך אפוא על הראיות שהוצגו.

8.דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל, באופן חלקי, בהתאם לאותו סייג ממש שנקבע בהחלטה בתביעה הראשונה. אנמק בקיצור יחסי.

9.ההבדל בין התביעה הראשונה לבין זו שלפניי הוא דל. אכן, תביעה אחת היא חוזית, והאחרת שטרית. ברם אף התביעה השטרית היא בין צדדים קרובים. טענות ההגנה העומדות למבקשות מפני עסקת היסוד, עומדות להן כעקרון מפני התביעה השטרית. "נקודת המוצא", השכילנו פרופ' לרנר, "היא שכל טענת הגנה המועילה נגד תביעה חוזית תועיל גם בין צדדים קרובים" (שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שניה, 2007) 289). אכן, קיימת אותה הגנה אשר תקפה רק בדיני החוזים אך לא בדיני השטרות, של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב – הגנה שדחייתה בדיני השטרות דלת בסיס עיוני, אך נשתרשה בפסיקתנו באופן שנחזה בלתי הפיך (ראו: רע"א 6250/98 נורדלנד נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור מ.ס.ל בע"מ, פ"ד נג(2) 274 (1999)). ברם בענייננו אין המבקשות טוענות לכשלון תמורה כי אם לזכות קיזוז אפילו אין הטענה לקיזוז בסכום קצוב, הרי שהיא נובעת מאותה עסקת יסוד שמכוחה ניתן השטר, ולכן היא יכולה מבחינה עיונית להקים למבקשות הגנה גם מפני התביעה השטרית (שם).

10.על הרקע האמור, בחנתי האם יש מקום לכך שהתוצאה אליה הגיע בית המשפט (כב' השופטת האפט) בהחלטה בתביעה הראשונה, תהיה שונה ביחס לבקשת הרשות להתגונן בתביעה שלפניי. ודוק: מאליו מובן כי אותה החלטה אינה כזו המחייבת בית משפט זה. היא אינה מהווה כמובן תקדים מחייב, והיא אינה בשום אופן כובלת את שיקול דעתו העצמאי של מותב אחר. חרף האמור, יש להחלטה זו חשיבות רבה לענייננו כבר מן הטעם שבמידת הניתן, שומה על בתי המשפט לנסות ולהמנע מהחלטות סותרות, הנובעות רק מן ההבדלים שבין המותבים. יתרה מכך, במקרה דנן המדובר בהחלטה רבת חשיבות גם כיוון שהיא כבר סוקרת, על פני 16 עמודים, את המחלוקות שבין הצדדים, הרקע להן, ואת אמות המידה הנדרשות לבחינת הבקשה למתן רשות להתגונן.

11.התביעה הראשונה והנוכחית – רבות דמיון, כאשר ההבדלים דלי המשמעות שביניהם מתמקדים בעיתוי הגשתן ובהיות אחת מהן שטרית, נתון נעדר נפקות של ממש לבקשה כאן. ההגנות, במידה רבה, זהות. הצדדים נדרשו בתביעה שלפניי בהרחבה לחקירת המבקשת 2 בתביעה הראשונה. הם נסמכים גם על ההחלטה בתביעה הראשונה ועל משמעותה. המשיבות אף ניסו להידרש לכתבי הטענות שבתביעה הראשונה. על הרקע האמור, הרי שגם תוצאות הבקשה למתן רשות להתגונן, כך סבורני, אינן צריכות להיות אחרות. בנסיבות המקרה, הרי שהמסקנות של כב' השופטת האפט לגבי הצורך במתן הרשות להתגונן, באופן מסויג, מקובלות עליי, בכל הכבוד הראוי.

12.לעניין סיוג הרשות להתגונן, ביחס לטענות להפרה הקודמות להסכם הפשרה, אעיר רק בקיצור נמרץ: אל מול המבקשות ניצבת חומה בדמות סעיף 10 להסכם הפשרה, המשתיק אותן לכאורה מפני כל טענות ביחס לעבר. זו תכליתו ומהותו של הסכם הפשרה, שהוביל אף להפחתה בהיקף החוב שעל המבקשות היה לסלקו. המבקשות מנסות אמנם להתחיל ולפתח בסיכומיהן טענות גם נגד הסכם הפשרה, ברם זהו ניסיון שאין להיזקק לו בהיעדר הודעת ביטול בעיתה ביחס להסכם הפשרה. קיים גבול ליכולתו של מתקשר בהסכם לשוב ולהעלות מן האוב טענות נגד האמור מפורשות בהסכם שבכתב, שנחתם בידו תוך שיוצג.

13.ומן העבר האחר, אעיר ביחס למתן הרשות להתגונן – בלא סייג מעבר לאמור ובלא התנייה בהפקדה – כך: אכן, טענות המבקשות רחוקות מלהיות פשוטות. בהחלט אפשר שהן יימצאו ככאלה שכל תוחלתן היתה לדחות את הקץ. ברם הכרעה בתביעה לחוד ומתן יומו של מתדיין בבית המשפט לחוד. את עיקר טענות המבקשות יש לברר, לא לדחות בקש. קשה גם לזהות את הנזק המוחשי, זולת זה התזרימי, הטמון בהמתנה של המשיבות עד לתום בירור התביעה, משפונו החנויות זה מכבר, ואף בשים לב להטלת העיקולים על נכסיה השונים של המבקשת 2. עוד יודגש, לעניין טענותיהן השונות של המשיבות באשר לטיב היחסים המדויק שבין הצדדים וחישוביהן באשר להיקף החוב העדכני: פורמלית, אין המדובר בראיה הקיימת בתיק בשלב המקדמי הנוכחי. פורמלית, כל שלפניי הוא שטר חוב, ובקשת הרשות להתגונן שהגישו המבקשות, ששומה על בית המשפט להניח (בהיעדר טעם מבורר אחר) כי הכתוב בו – אמת. טענות עובדתיות של המשיבות תשמענה ודאי בהמשך ההליך, אולם אין מקום להידרש אליהן בעיתוי הנוכחי. מכאן הצורך, ואפילו ביתר שאת ביחס לתביעה הראשונה, ליתן את הרשות להתגונן.

14.איני רואה צורך להוסיף ולהרחיב כאן עוד בכלל הטענות המגוונות שהעלו הצדדים. המסקנה היא אחת, והיא שצוינה לעיל.

15.סוף דבר: תוצאתה של הבקשה למתן רשות להתגונן זהה לזו של התביעה הראשונה (תא"ק 58650-12-12), קרי שניתנת למבקשות הרשות המסויגת להתגונן, בדיוק כשם שניתן להן בסעיף 80 להחלטה בתביעה הראשונה, מיום 12.9.13. ההוצאות תיבחנה בתום ההליך.

16.טרם מתן הוראות נוספות ביחס לבירור התביעה: דומה כי מוטב יעשו הצדדים, אם יבחנו ראשית את הצורך באיחוד הדיון בתביעה הראשונה ובזו הנוכחית, עתה משניתנה בשתיהן הרשות להתגונן. אכן, קיימים הבדלים קלים בין שתי התביעות, דוגמת תקופת ההפרה שאליהן מתייחסת כל אחת, והעובדה (דלת הנפקות כאן), שהאחת חוזית והאחרת שטרית. ברם במידה רבה התביעות נחזות כתאומות שהופרדו בלידתן, קרי בעת ניתוב התיקים במזכירות בית המשפט, וספק אם ראוי להלן להיוותר נפרדות, תוך השחתה לריק של משאבים וזמן כפולים מבחינת כל הגורמים המעורבים. יוער עוד מן הסיכומים למדנו גם שעתה נצטרפה אל שתי אחיותיה תביעה שלישית במספר שהגישו המשיבות, אכן כיוון שאך זה מקרוב הפציעה, אין אפשרות להידרש אליה לעת הזו. הצדדים יחוו אפוא עמדתם עד יום 15.12.13 בדבר איחוד הדיונים בתביעה הראשונה וזו הנוכחית, שבהן ניתנה כבר הרשות להתגונן. תז"פ ליום 16.12.13.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ