אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דיקטור נ' איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ

דיקטור נ' איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ

תאריך פרסום : 17/05/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
7885-09-09
13/05/2012
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
מרגלית דיקטור
הנתבע:
איי.אי.ג'י. חברה לביטוח בע"מ
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובעת, ילידת 1953, נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 26.2.08. אין מחלוקת לגבי חבות הנתבעת, מבטחת השימוש ברכב בו נהגה התובעת, לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בארוע. המחלוקת היא באשר לגובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

התובעת נפגעה בכתף ימין והתלוננה על כאבים בצוואר. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובעת עמדה בפני ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. לתובעת אושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי תקופת אי כושר בת שלושה חודשים, עד לתאריך 27.5.08. מתאריך 1.8.08 ועד לתאריך 31.12.08 אושרה לה נכות זמנית בת 20% (לא צורפו מסמכים לגבי נכויות זמניות נוספות). לאחר מכן והחל מיום 1.1.09 נקבעה לה נכות צמיתה בת 10% בגין כתף ימין, בהתאם לסעיף 42(1)(ד)I לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956. הועדה קבעה כי התובעת סובלת גם מנכות צמיתה בת 10% בגין עמוד השדרה הצווארי אך נכות זו אינה נובעת מהתאונה אלא ממצבה הקודם. הנכות הרפואית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי מהווה קביעה על פי דין ובהתאם לסעיף 6ב לחוק היא מחייבת בהליך זה.

נפנה להעריך נזקי התובעת עקב התאונה ותחילה, הפסדי ההשתכרות. התובעת ציינה בתצהירה כי עובר לתאונה עבדה כמטפלת בתינוק בשכר של 4200 ₪ לחודש. מאז התאונה לא שבה לעבוד לתקופה של שנתיים וחצי: "מאחר וגם מבחינה תפקודית וגם בטיחותית לא יכולתי לעבוד בטיפול בתינוקות". באוגוסט 2010 שבה לעבוד במשרה חלקית. היא ציינה כי בשנת 2007 עבדה באופן רציף כל השנה ובחודשיים האחרונים של שנת 2007 והראשונים של שנת 2008 עבדה בנוסף כמטפלת בתינוק. התובעת לא צרפה לתצהירה כל ראיה בדבר השתכרות, למעט אישור המוסד לביטוח לאומי על תגמולים, שם נרשם כי שכרה הרבע שנתי עובר לתאונה עמד על 12,969 ₪, כלומר 4323 ₪ לחודש. בשאלון שהופנה אליה מהנתבעת (שאלה 40) נשאלה היכן עבדה בארבע השנים עובר לתאונה והשיבה בתצהיר התשובות כי בשנת 2004 עבדה שלושה חודשים כמשגיחה בבחינות בגרות, כך גם בשנת 2005, מנובמבר 2006 עד דצמבר 2007 עבדה בחנות בגדים של בנה ובנובמבר 2007 החלה לעבוד בטיפול בילד בתל – אביב. בהתייחס לשאלה בדבר שכרה בכל מקומות העבודה (שאלה 41) השיבה: "לא זוכרת, לבד מעבודתי האחרונה כ – 4200 ₪. בחקירתה נשאלה מדוע לא הביאה ראיות לגבי השתכרותה והשיבה: "לא התבקשתי להביא תלושי שכר, אבל אני יכולה להביא. אני טיפלתי בתינוק, לא חשבתי שאני צריכה להביא את המעביד, הוא לא בן משפחה" (עמ' 7). היא אישרה כי במהלך כל השנים עבדה בטיפול בילד רק כשלושה וחצי חודשים. היא נשאלה מדוע לא שבה לאחר התאונה לעבודה אחרת, כמו משגיחה בבחינות הבגרות והשיבה כי: "בשלב הראשון סבלתי מכאבים מאד חזקים, הייתה לי מגבלה רצינית מאד". לאחר מכן: "ניסיתי לעבוד, מפאת גילי לא קיבלו אותי בכל מקום. אני מתקרבת לגיל 60 ולא כל מעסיק מעסיק בגיל הזה. מעבר לכך, תקופה מסוימת סבלתי מכאבים חזקים ולא היה בראש מעיני לעבוד ואני עדיין סובלת מכאבים אבל חייבת לתפקד" (עמ' 8). היא נשאלה מדוע לא הציגה פרטים לגבי השתכרותה מאז שחזרה לעבודה, אוגוסט 2010, והשיבה: "רק התחלתי כחודש לעבוד מאז שהצהרתי, אני אוכל להביא את כל האישורים". היא אישרה כי טיפלה בנכדה בן השש:"עד גיל שנה בערך עד שהלך לגן". כיום היא "עוזרת בביבי סיטר יום פה יום שם, כסבתא" (עמ' 9).

התובעת הגישה יחד עם סיכומיה בקשה לצירוף ראיה, אישור המוסד לביטוח לאומי שאינו נושא תאריך, עליו נרשם כי מדובר בדף 2 מתוך 3 דפים, לגבי מקומות עבודה בהם עבדה בשנים 2003 ואילך. באישור מצוינים שמות המעסיקים ותקופות העבודה אך לא נרשם השכר ששולם על ידי כל מעסיק. התובעת טוענת כי יש להתיר לה צירוף הראיה לצורך בירור האמת ובכל מקרה כי אישור המוסד לביטוח לאומי תואם את עדותה. התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לפצותה על הפסדי שכר מלאים מיום התאונה לתקופה של 30 חודשים וכן יש לפצותה בגין הפסדי שכר לעתיד בהתאם לנכות תפקודית בת 15% ובהתבסס על שכרה עובר לתאונה, זאת עד גיל 67.

הנתבעת הגישה יחד עם סיכומיה את התנגדותה לצירוף הראיה הנוספת, בטענה שהתובעת נשאלה על מידע זה והיה עליה להגיש המסמך בעת הגשת הראיות. הנתבעת טוענת כי נכותה של התובעת אינה תפקודית. התובעת אינה עוברת טיפולים רפואיים מאז התאונה ואין כל תיעוד רפואי נוסף מאז שנקבעה נכותה במוסד לביטוח לאומי. היא אף מסייעת בטיפול בנכדיה. התובעת טענה כי עבדה כמטפלת אך לא הביאה המעביד לעדות ולא צרפה תלושי שכר כלשהם. התובעת מבקשת לבסס הפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד על עבודה נטענת בת שלושה וחצי חודשים ותו לא. מדובר באפיזודה תעסוקתית חולפת. יש לבחון ההיסטוריה התעסוקתית והשכר המוכח של התובעת לאורך השנים. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח עיסוקיה והשתכרותה בשנים עובר לתאונה. גם אם יתקבל אישור המוסד לביטוח לאומי בדבר מעסיקיה של התובעת - הרי שעולה ממנו סתירה, כי התובעת סיפרה שעבדה בטיפול בילד בתל – אביב ואילו באישור נרשמו פרטי מעסיקה בהרצלייה. התובעת לא ידעה להסביר מדוע לא שבה לעבודתה העיקרית עובר לתאונה – משגיחה בבחינות הבגרות, כאשר גם בעבודה זו עבדה לסירוגין ובאופן חלקי עובר לתאונה. התובעת לא הציגה ראיות על ניסיונותיה לחזור לעבודה. אין מניעה לכך שהתובעת תחזור לעבוד כמשגיחה בבחינות בגרות או אצל בנה. גם לגבי עבודתה לאחר התאונה לא צרפה התובעת תלושי שכר עדכניים, מקומות עבודה ושמות מעסיקים. אי הבאת הראיות פועלת לרעת התובעת.

לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים אציין כי מרבית טענות הנתבעת לעניין אי עמידת התובעת בנטל להוכיח נתוני השתכרותה מקובלות עלי. על התובעת, אשר עותרת לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, היה להוכיח את רמת השתכרותה ופרטי השתכרותה המלאים עובר לתאונה וכן לאחריה. בעניין זה צודקת הנתבעת, כי רב הנסתר על הנגלה וכי נראה שהתובעת נמנעה מלהציג את מלוא הראיות הרלוונטיות באשר להשתכרותה בשנים עובר לתאונה וכן בתקופה שלאחריה. גם אם אקבל את הראיה הנוספת אותה ביקשה התובעת לצרף לסיכומיה, ולצורך המשך הדיון אתייחס לראיה זו, הרי שהאישור שהוצג אינו מפרט את סכומי ההשתכרות אצל המעסיקים השונים, כך שהתובעת עדיין אינה עומדת בנטל להוכיח כמה השתכרה בשנים עובר לתאונה ולאחריה. העובדה הבולטת אשר עולה, הן מאישור המוסד לביטוח לאומי והן מעדותה של התובעת עצמה היא, כי התובעת לא עבדה באופן רצוף לאורך השנים. מדובר בעבודה חלקית ביותר, לא רצופה, לא באותו תחום עיסוק ולא אצל אותו המעסיק. כך, בשנת 2003 עבדה 9 חודשים בחנות. בשנת 2004 עבדה 4 חודשים בהשגחה על בחינות בגרות וחודשיים (חופפים) בחנות. בשנת 2005 לא עבדה כלל. בשנת 2006 עבדה שלושה חודשים בבחינות בגרות ובדצמבר 2006 החלה לעבוד אצל בנה בחנות בגדים, בעבודה זו עבדה במשך שנה. בדצמבר 2007 החלה לעבוד אצל שילה ישי בהרצלייה, כפי הנראה בטיפול בילד (וצודקת הנתבעת בטענתה כי פרט זה אינו מתיישב עם הצהרתה של התובעת כי עבדה בתל – אביב), ולאחר שלושה חודשים ארעה התאונה. הנתון היחיד לגבי סכום השתכרותה של התובעת הוא לגבי עבודה זו. ביולי 2010 החלה התובעת לעבוד אצל אורן שירה, שם עבדה 16 חודשים, כאשר לא נמסרו פרטים לגבי מהות העבודה וגם לא לגבי השכר. בנובמבר 2011 חזרה לעבוד אצל בנה. התמונה היא, אם כן, של היסטוריה תעסוקתית לא יציבה, בעלת מאפיינים ברורים של חוסר קביעות וחוסר התמדה במקומות עבודה ובתחומי עיסוק, לרבות תקופות ממושכות של העדר עבודה. מקום העבודה בו התמידה התובעת ועבדה באופן הממושך ביותר עובר לתאונה היה אצל בנה, עבודה של כשנה. דווקא לאחר התאונה התמידה התובעת במקום עבודה תקופה ממושכת יותר, בת 16 חודשים, יותר ממה שהתמידה עובר לתאונה. בממוצע, בין השנים 2003 – 2007 עבדה התובעת, בכל שנה, פחות מששה חודשים. לא ברור מדוע נמנעה התובעת למסור את מלוא הפרטים לגבי השתכרותה, ואף לאחר שפנתה למוסד לביטוח לאומי, כפי הנראה לאחר שמיעת הראיות בתיק, ביקשה והציגה אישור שאינו כולל את סכומי ההשתכרות. גם לגבי נתוני השתכרותה כיום, לרבות תחום עיסוקה, נמנעה התובעת למסור פרטים כלשהם. בנסיבות אלו, הימנעות התובעת מלמסור פרטים בדבר נתוני השתכרותה פועלת לחובתה, מתוך הנחה שאם היו נמסרים הנתונים הם היו מזיקים לגרסתה ולטענותיה בדבר הפסדי השתכרות. בהעדר נתונים ברורים ומקום בו התובעת נמנעה להוכיח נתונים אלו, כאשר יכולה הייתה לעשות כן ללא מאמץ מיוחד, אין לקבל גרסתה כי יש לחשב הפסדי שכרה על בסיס השכר אותו השתכרה שלושה חודשים עובר לתאונה, כנתון יחיד.

באשר להפסדי השתכרות לעבר – לתובעת נקבעה תקופת אי כושר בת שלושה חודשים והיא זכאית בגין תקופה זו לפיצוי. לגבי תקופה זו אעמיד את בסיס השכר בהתאם לשכרה עובר לתאונה. השכר המשוערך ברוטו לחודש עומד על 4900 ₪ ובניכוי מס – 4380 ₪. בגין שלושה חודשים זכאית התובעת לפיצוי בסך 13,140 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה. לאחר מכן סבלה התובעת תקופה מסוימת מנכות זמנית בת 20% ובינואר 2009 נקבעה נכותה הצמיתה. איני סבורה כי יש לפצות התובעת בגין הפסדי שכר מלאים עד למועד בו חזרה לעבוד, אוגוסט 2010. גם אם התובעת התקשתה בטיפול בילדים, ויש להעיר כי דווקא בכל הנוגע לטיפול בנכדיה המשיכה לסייע, הרי שאין מדובר בתחום עיסוק בו עבדה שנים רבות ובמקצועה. היא עבדה בעבודה זו רק כשלושה חודשים עובר לתאונה, כאשר כלל לא ברור אם הייתה מתמידה בתחום עיסוק זה, נוכח עברה התעסוקתי, גילה ובעיותיה הרפואיות האחרות, לרבות נכות בת 10% בעמוד השדרה הצווארי. איני סבורה כי הייתה מניעה לתובעת לשוב לעבוד כמשגיחה בבחינות הבגרות או אצל בנה או בחנות אחרת, באותה המתכונת, עבודה חלקית ולא קבועה, בה עבדה בשנים עובר לתאונה. התובעת חזרה לעבוד ולא ברור, כאמור, באיזה עיסוק ומהי השתכרותה כיום. ייתכן ושכרה כיום גבוה יותר מזה שהיה עובר לתאונה. כפי שצוין לעיל, בהעדר נתונים ברורים לגבי השתכרות התובעת בעבר וכיום, אין מקום לחישוב מדויק באשר להפסדיה. הערכה גלובלית תתאים יותר. אני מעמידה את הפסדי שכרה של התובעת בהתחשב בכלל הנסיבות, לעבר, לאחר תקופת אי הכושר, ולעתיד, על סכום כולל של 22,000 ₪ נכון להיום.

התובעת עותרת עוד לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות ונסיעות. בתצהירה ציינה כי עובר לתאונה העסיקה עוזרת בית בהיקף של פעם בשבוע ואילו בעת מתן תצהירה (נובמבר 2010) היא מעסיקה אותה פעמיים בשבוע. עוד עותרת התובעת לפיצוי בגין נסיעות וטיפולים רפואיים, הכל לעבר ולעתיד. לתצהיר לא צורפה כל אסמכתא לגבי הוצאה כלשהי. בחקירתה ציינה התובעת כי העוזרת כבר אינה עובדת אצלה (עמ' 9) וכי היא לא שמרה קבלות. בנסיבות העניין, בהעדר אסמכתא לגבי הוצאה כלשהי עד היום, בהתחשב בגילה של התובעת, בטיב הפגיעה, אך גם בכך שהיא סובלת מנכות שאינה קשורה לתאונה ובכך שמדובר בתאונת עבודה, כך שהמוסד לביטוח לאומי אמור לשאת בהוצאות הרפואיות ובהוצאות הנסיעות לטיפולים רפואיים, אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין הוצאות אלו, לעבר ולעתיד, על 8000 ₪ נכון להיום.

בגין כאב וסבל, לאור הנכות הרפואית וגילה, זכאית התובעת לסכום של 14,000 ₪ במעוגל, נכון להיום, כולל ריבית.

מסכום הפיצויים ינוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבלה התובעת בגין התאונה, דמי הפגיעה והמענק, בהתאם לאישורים שצורפו לתצהיר התובעת, כל סכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם ועד היום. ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.08% כולל מע"מ והחזר אגרה. הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובעת בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין אצל ב"כ הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ב, 13 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ