אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דיננר נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

דיננר נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

תאריך פרסום : 30/05/2011 | גרסת הדפסה
ו"ע
בית משפט השלום תל אביב - יפו
350-09-09
30/05/2011
בפני השופט:
רחל גרינברג

- נגד -
התובע:
פאני דיננר
הנתבע:
משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים
פסק-דין

פסק דין

העוררת, גב' דוננר פאני, מוכרת כנרדפת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן החוק) בעילת עוצר וזכאית לתגמולים מיום 1.5.08. לאחר שהוכרה, הגישה ערר על החלטת המשיבה משנת 1997 הדוחה תביעתה המקורית וזהו הערר שבפנינו. העוררת טוענת כי סיפור נרדפותה והישרדותה כמפורט בתביעה המקורית, מצדיק הכרה רטרואקטיבית בעילה של חיי סתר מיום הגשת התביעה.

הודעת הדחייה נשלחה לעוררת ביוני 1997 שלא בדואר רשום כדרישת החוק ולפיכך, לטענתה, עומדת לה הזכות להגשת ערר על החלטה שניתנה לפני כ- 12 שנה.

על פי האמור בהצהרת העוררת המצורפת לתביעה (להלן ההצהרה), היא נולדה בשנת 1919 בעיר בוטושאן ברומניה ובתקופת המלחמה התגוררה בעיר דורוחוי. תביעתה המקורית נדחתה כאמור. לאחר שינוי ההלכה בסוגיית העוצר בפרשת הרשקו חיים ו- 108 אח' נ' הרשות המוסמכת (ראו פסקי דין של וועדת העררים, בית המשפט המחוזי ת-א ופסק דין של בית המשפט העליון - רע"א 5512/09), חזרה העוררת ופנתה למשיבה והוכרה מיום 1.5.08. נקבעה לה נכות בשיעור של 25% בגין תגובה נפשית לרדיפות.

להלן עיקרי גרסת העוררת על הקורות אותה בתקופת הרדיפות –

בהצהרה סיפרה כי יהודי דורוחוי חויבו לשאת טלאי צהוב ורובם הוגלו לטרנסניסטריה. גם חלק מבני משפחתה הוגלו והיא עצמה הוסתרה ע"י שכנה במרתף עד דצמבר 1943.

לפי תיק הרשות של העוררת, היא הגישה תביעה נוספת המתבססת על אותן נסיבות והפעם פירטה ותיארה בהצהרתה את התנאים הקשים בהם חיה במרתף ואת הנזק הבריאותי הכבד שנגרם לה כתוצאה מכך.

בעדותה בפנינו אמרה כי לא נשאה טלאי צהוב וכי נהגה לצאת בלילות מהמרתף לחצר כדי לשאוף אויר וזאת למרות העוצר שהוטל בשעות הלילה. לשאלת ב"כ המשיבה הבהירה כי יצאה מהמרתף לשאוף אויר למרות העוצר כי בלילה לא זיהו אותה.

ב"כ העוררת מפנה להצהרה של אחות העוררת גב' איטה מרקוביץ אשר הוגשה בהסכמה. האחות מקבלת תגמולים בגין גירושה למוגליב שבטרנסניסטריה. בהצהרתה לא הזכירה את העוררת.

ב"כ העוררת מצא לנכון להעיד את בתה של העוררת אך לא מצאנו כי יש בעדותה או בתצהיר שלה כדי להוסיף על דברי העוררת. העדה אמרה כי אמה לא מסרה לה נתונים מדויקים על קורותיה בזמן המלחמה (עמ' 6 ש' 25). כמו כן לא נוכל לקבל הערכתה על מצב בריאותה של דודתה איטה על מנת לשכנענו שלא ניתן היה לזמנה כעדה. לשם כך היה צורך באישור רפואי המעיד על כך ולא די בדברי האחיינית.

דיון

א. ראשית נציין כי לא נתייחס לטענותיו של עו"ד ידיד כלפי עו"ד ובר, בא כוחה הקודם של העוררת. לטעמנו, הפנייה של עו"ד ובר מיום 30.8.09 למשיבה בבקשה לזכות את העוררת בתגמולים בעילת העוצר היתה כדין ועל דעת העוררת אשר אף נטלה את התגמולים ששולמו לה ללא הסתייגות.

ב. לאחר ששמענו את טיעוני שני הצדדים ובהנחה כי סיפור הנרדפות של העוררת עומד במדדים שנקבעו לגיבוש עילת נכדפות של חיי סתר (ראו ע"א מחוזי [ת-א] 1443/97 הרשות המוסמכת נ' פסלר וכן ו"ע 458/99 פרידמן מלי נ' הרשות המוסמכת), אנו מקבלים את גישת המשיבה כי שתי העילות, העוצר וחיי סתר, אשר במהותן הן נגזרות של שלילת חירות לפי סעיף 43 לחוק הפיצויים הגרמני, אינן יכולות לדור תחת כפיפה אחת; מי שחי חיי סתר חירותו אינה נשללת ע"י עוצר המוטל על המקום הגיאוגרפי בו הוא מסתתר.

ג. ב"כ העוררת היה ער לסיטואציה המשפטית הנ"ל והציע כי העוררת תוותר על ההכרה בעילת העוצר ותוכר בעילה של חיי סתר (עמ' 8 ש' 1 ואילך). איננו מקבלים גישה זו. העוררת ביקשה וקיבלה תגמולים לפי עילת העוצר ולא מצאנו כל הוראה בחוק הרדיפות או אסמכתא בפסיקה לפיהן נתיר לעוררת, בדיעבד, לבחור בין העילות על פי הכדאיות הכספית.

ד. ולמעלה מן הדרוש נייחד מספר מילים לשיהוי הבלתי סביר מצד העוררת בהגשת הערר. לפי המסמכים שבתיק הרשות העוררת היתה מיוצגת ע"י משרד עו"ד אליהו ובר משנת 1996, דהיינו, מהשנה בה הוגשה התביעה המקורית. החלטת הדחייה משנת 1997 נשלחה לעוררת באמצעות עורך דינה. העוררת המשיכה להיות מיוצגת ע"י עו"ד ובר, ראה התכתבות משנים 2007 ו- 2009.

מהמכתבים הנ"ל עולה בבירור כי עו"ד ובר ביקש עבור העוררת הכרה לפי עילת העוצר בלבד. השכל הישר ושורת ההיגיון מחייבים כי היה ער לדחיית התביעה ובמשך למעלה מעשור לא הגיש ערר.

העוררת החליפה בשלב כלשהו את הייצוג, וכפי שאמרנו איננו מתייחסים לטענותיו של בא כוחה הנוכחי, עו"ד ידיד, כלפי עו"ד ובר ולא אנו הפורום המתאים לבררן. אולם אין חולק כי בשנת 2007 העוררת היתה מיוצגת עדיין, גם לשיטתה, על ידי עו"ד ובר ומכתבו למשיבה מאותה שנה מדבר בעד עצמו.

אשר על כן הערר נדחה.

מזכירות הועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ