אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דינו רחמים נ' מנוחה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית ואח'

דינו רחמים נ' מנוחה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית ואח'

תאריך פרסום : 24/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריית גת
1586-07
19/06/2013
בפני השופט:
ישראל פבלו אקסלרד

- נגד -
התובע:
דינו רחמים [
הנתבע:
1. מנוחה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית [
2. החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ [

פסק-דין

פסק דין

לפניי תובענה למתן צו עשה, לסגירתה של דרך העוברת בין משקו של התובע לבין המשק השכן, במושב מנוחה. התובע טוען, כי באותו המעבר נוסעים תושבי המושב, כמו גם זרים, וזאת בין היתר לשם התחברות לכביש בינעירוני, וכי הדבר מהווה מפגע בטיחותי ואקוסטי. יאמר כי במהלך הדיונים נעשו על ידי בית המשפט ניסיונות לא מעטים למצוא פתרונות טכניים להסדרת המחלוקות שבין הצדדים, אך הדבר לא צלח.

רקע, כתב התביעה, הסעד המבוקש וכתבי ההגנה

התובע הינו בעל זכויות במשק מס' 41 במושב מנוחה. משקו של התובע מצוי בסמיכות לחלקות חקלאיות ב' ו- ג', המשרתות את בעלי המשקים השונים במושב. בין משקו של התובע לבין משק מס' 42 קיים מעבר, המהווה בפועל גם מעבר לכלי רכב. אין מחלוקת על כך כי במעבר זה נוסעים כלים חקלאיים ומכוניות של אנשי המושב וכן כי עוברים במקום כלי רכב אשר אינם שייכים לתושבי המושב.

התובע טוען בכתב תביעתו, כי במקום עברה מימים ימימה דרך עפר, דרכה נהגו בעלי משקים במושב להגיע לחלקות ב' ו- ג' לצורך עיבודן, בכליהם החקלאיים. על פי התוכנית החלה על האזור, הדרך מסתיימת בקצה של חלקה 42 אך בפועל, לאורך השנים, נעשה בה שימוש מעבר לכך והיא שימשה כדי להגיע לחלקות העיבוד. נטען, כי בשנת 01', קיבל הנתבע 1 (להלן: "המושב") היתר בניה לסלול את דרך העפר האמורה, וכך נעשה.

התובע טוען בכתב תביעתו, כי בסמוך לאחר סלילתה של דרך העפר, החלו תושבי המושב וגם זרים לעשות שימוש תדיר במעבר לצורך נסיעה והתחברות מתוך המושב לכביש בינעירוני מס' 353. מעבר זה מקצר את הגישה לכביש האמור, אך יוצר עבור התובע מפגע בטיחותי ואקוסטי, שהרי המעבר מצוי בסמוך לביתו של התובע.

מוסיף התובע וטוען, שבישיבת וועד ההנהלה של המושב, הוחלט שהדרך תשמש רק לחברי המושב לצורך מעבר לחלקות העיבוד ועל מנת ליישם החלטה זו, הותקן שער חשמלי אשר פתיחתו נתאפשרה באמצעות קוד סודי שנמסר לבעלי חלקות העיבוד, להם נדרש המעבר במקום. נטען, שלא חלף זמן רב מהתקנת השער והנתבע חילק את הקוד הסודי למרבית חברי המושב והדרך חזרה בפועל לשמש ככביש גישה לכביש הבינעירוני, כאשר תנועת כלי הרכב מתרבה מדי יום ביום, יוצרת רעש וסכנה בטיחותית.

עוד טוען התובע, כי הסכנה הבטיחותית קיימת גם בהתחברות של המשך המעבר לכביש הבינעירוני.

טוען התובע, כי המושב עושה שימוש בדרך, בניגוד לייעודה ובניגוד לתוכנית המפורטת שחלה על האזור ובניגוד לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") והתקנות על פיו. נטען, שהתנהגות הנתבע מהווה מטרד ליחיד וגם הפרת חובה חקוקה. כנגד הנתבעת 2 טוען התובע, כי היא מתרשלת בתפקידה ולא מונעת את הסכנה הנשקפת לאור השימוש הבלתי חוקי שנעשה בדרך, חרף העובדה שבידיה הכלים לעשות כן. הסעד אותו מבקש התובע הוא שבית המשפט יקבל את התביעה ויורה "על סגירת הדרך באופן מוחלט".

בכתב הגנתו טוען המושב, כי הדרך נסללה לבקשתו של התובע, הואיל וטען שהוא סובל מאבק של כלי הרכב שעברו במקום. המדובר הוא בדרך שמשמשת את חברי האגודה כדי להגיע לחלקותיהם המעובדות, כי סלילת הדרך צמצמה את אי הנוחות של התובע וכי אין כל מטרד לתובע שמצדיק את ביטול הדרך. כן נטען, שאין מפגע בטיחותי או מפגע אקוסטי וכי אין תנועה של עשרות כלי רכב כטענת התובע, אלא של כלי רכב בודדים, מדי פעם. אכן האגודה צמצמה את תנועת כלי הרכב באמצעות שער חשמלי. בתחילה הופעל השער באמצעות "מכשירי שלט רחוק" שניתנו לחברי האגודה ומשהוברר שניתן לשכפלם, הוחלט על הפעלה באמצעות מספרי טלפון סלולארי. מוסיף המושב וטוען, כי קיומה של הדרך האמורה הוא מקדמת דנא וכי התובע עצמו מודה בכך בכתב תביעתו. נטען, שמעבר לכביש הבינעירוני ישנן חלקות ב' של המושב וכי דרך זו נועדה לאפשר לחברי המושב להגיע לחלקותיהם. טוען המושב, כי הוא נמנע מלבקש להפוך את המעבר לדרך סלולה סטטוטורית, שכן הדבר יחייב אותה לפתוח את הדרך לכל דכפין והדבר הוא לרעתו של התובע. תפקידה של האגודה לאפשר לחבריה להגיע באופן בטוח לחלקות העיבוד שלהם. התובע אינו יכול לדרוש שקט מוחלט בביתו, שכן מאז ומתמיד משמש המעבר כדרך שמובילה לחלקות ב' ו- ג' של חברי האגודה.

בכתב הגנתה טוענת הנתבעת 2, כי אין עילת תביעה או יריבות כנגדה. היא טוענת כי המעבר אינו דרך מאושרת סטטוטורית, אלא דרך שמשמשת את חברי המושב כמעבר וגישה לצד האחר של כביש 353, שבו מצויות חלקות של חברי המושב. נטען, כי המפגש בין הדרך שבהמשך המעבר לכביש 353, אינו מסוכן ולא קיימת בו כל בעיה בטיחותית, שכן שדה הראיה לשני הצדדים הוא פתוח וכי הדרך היא בגובה פני השטח של כביש 353. עוד נטען, כי הוצע לנציגי המושב להפוך את המפגש בין הדרך לכביש 353 לצומת סטטוטורית, אך המושב לא הסכים לכך. ההתחברות בין הדרך לכביש 353 היא חשובה וחיונית כמעבר חקלאי שנדרש לחברי המושב לצורך גישה לחלקותיהם אשר מעבר לכביש 353. הקמת גדר במקום, כפי שמציע התובע בכתב התביעה היא חסרת ערך, שכן אין ביכולתה לחסום את המעבר באופן הרמטי, ובפרט כאשר מדובר בכלים חקלאיים ועבירים, כאשר ניתן בקלות לעקוף את הגדר או להסירה ממקומה; אין זה מתפקידה של הנתבעת 2 לשמש שומר סף במפגש האמור והמדובר הוא בסכסוך בין התובע למושב, כאשר אין הצדקה לערב את הנתבעת 2.

טענות התובע בסיכומיו

בפתח סיכומיו עותר התובע לשני סעדים: שהמושב יסגור באופן מוחלט את המעבר שהוא שצ"פ (שטח ציבורי פתוח) וכנגד הנתבעת 2 – ביצוע פעולות שבסמכותה להסרת הסכנה הנוצרת במקור החיבור שבין הדרך לבין כביש 353, על ידי הצבת גדר או באמצעים אחרים וכן תמרור המקום.

להלן, בתמצית, טענותיו של התובע:

התביעה היא בגין עוולה של הפרת חובה חקוקה כאשר החיקוק הרלוונטי הוא חוק התכנון והבנייה ותקנותיו, ובגין עוולת מטרד ליחיד.

המעבר נשוא המחלוקת הוא שצ"פ והוא איננו דרך. על כן, השימוש בו כדרך הוא הפרת חובה חקוקה. היתר הבנייה לסלילת קטע מהדרך אינו יכול לסתור את תכנית בניין העיר, הקובעת כי המדובר הוא בשצ"פ. על פי הפסיקה, ניתן לתבוע בעוולה של היפר חובה חקוקה, כאשר החיקוק המדובר הוא חוק התכנון והבנייה ותוכניות בנין עיר. לעניין זה, אין צורך להוכיח, לצורך קיומה של עוולת הפר חובה חקוקה, קיומו של מטרד ליחיד.

השטח המדובר הוא באחזקתו ובאחריותו של המושב. הראיה לכך היא שהאגודה החליטה לסלול את כביש האספלט במקום.

לא צריך להיות מומחה כדי לקבוע בוודאות שהמעבר המדובר מהווה מטרד ליחיד לכל דבר ועניין. התובע מפרט בתצהירו את המפגע הבטיחותי והאקוסטי, את תנועת כלי הרכב ביום ובלילה, את הקמת הרעש ורעידת הבית, כמו גם עליית האבק במקום.

המצהיר מטעם המושב הודה שהדרך משמשת לכל כלי הרכב לצורך מעבר לכביש 353 וגם המושב חשב שנכון יהיה לצמצם את כמות כלי הרכב, ולכן הקים את השער החשמלי, אשר אינו פועל עוד כיום.

הנתבעת 2 הודתה כי כביש 353 הוא באחריותה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ