אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דין קיזוז הכנסות שקיבלה אם מהשכרת דירה משותפת מחוב אב למזונות ילדים

דין קיזוז הכנסות שקיבלה אם מהשכרת דירה משותפת מחוב אב למזונות ילדים

תאריך פרסום : 12/11/2012 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני גדול
871417-1
07/11/2012
בפני השופט:
1. הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר
2. הרב נחום פרובר
3. הרב יצחק אלמליח


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד דוד בן חיים
הנתבע:
פלונית
עו"ד איילת קריספל
פסק-דין

א.     תמצית העובדות

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי באשקלון מיום כ"ז תשרי תשע"ב (25/10/11) בתיק 59523/8.

הצדדים התגרשו בשנת 2005, ועל פי הסכם הגירושין, האשה התגוררה עם הילדים המשותפים של הצדדים, בדירה השייכת לשני הצדדים. פסק דינו של בית הדין האזורי מתייחס למציאות שנוצרה לאחר שהמשיבה השכירה על דעת עצמה את הדירה, ועברה עם ילדיה לדירה חילופית יחד עם אמה וקרוביה. מאחר שהמשיבה גבתה את דמי השכירות מהדירה המשותפת במלואם, המערער קיזז חצי דמי השכירות ממזונות הילדים. לאחר זמן, האשה ביקשה לגבות את יתרת דמי המזונות באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. בסופו של דבר, הוסכם כי הענין יובא להכרעתו של בית הדין האזורי.

בית הדין הרבני האזורי קבע כי המשיבה היתה רשאית להשכיר את חלקו של המערער בדירה על דעת עצמה, וממילא הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי דמי השכירות שגבתה - שייכים לה, ואסור היה לאב (המערער) לקזז סכום זה ממזונות הילדים. מתוך כך, ביה"ד חייב את המערער להחזיר לאשה את יתרת דמי המזונות בסך 22,400 ש"ח.

הנחת היסוד של בית הדין האזורי היא, שבין המערער והמשיבה קיים יחס של "משכיר" ו"שוכר", כאשר המשיבה שוכרת את חלקו של המערער. על בסיס קביעה זו, ובכפוף לדיני "שכירות" (הן לפי ההלכה, והן לפי החוק כמפורט בפסק הדין),פסק בית הדין האזורי שהמשיבה (דהיינו השוכרת) רשאית היתה להשכיר את חלקו של המערער לאחרים, וממילא שכר הדירה שגבתה שייך לה.

בהנחה זו התבסס בית הדין האזורי (בין היתר) על נוסח הסכם הגירושין שבו נכתב כי "האשה זכאית להשתמש בדירה עד הגיע הבן הקטן לגיל 18, ולא יהיה לאב זכות לתבוע דמי שימוש עבור הדירה גם מבן זוגה של האשה".

ב.     מעמדה של המשיבה בחלקו של המערער בדירה

כאמור, הנחת היסוד של ביה"ד האזורי היתה כי יחסי המערער והמשיבה (בחלקו של המערער בדירה) הם יחסים של "שוכר ומשכיר", כך שיש לאשה זכות קניינית של "שוכר" בחלקו של המערער בדירה. על בסיס הנחה זו, ביה"ד האזורי האריך בפסק דינו בפלפולים וחידושים שונים הנגזרים מכך.

לדעתי, הנחה זו בטעות יסודה. כשנבחן את המציאות, הרי שהמערער (האב), חייב במדור ילדיו - דהיינו להעמיד לרשותם מקום ראוי למגורים, וכך עשה. אמנם, לעתים האשה גרה בדירה שלה עם הילדים, והמערער משלם לאשה את הוצאות המדור היחסיים של הילדים. אך במקרה שלפנינו, המערער העמיד את חלקו בדירה לרשות ילדיו ("עד הגיע הבן הקטן לגיל 18"), וזאת ודאי לשם קיום חובת מתן מדור. אמנם, הילדים לא יכולים לגור לבדם, וממילא מחצית הדירה שייכת לאשה, ולכן בפועל המערער נתן לאם רשות "להשתמש" (כלשון ההסכם) גם בחלקו בדירה, כדי שתוכל אף היא למלא אחר חובתה לטפל בילדים. למעשה, מתן רשות לאם להשתמש בחלקו בדירה שיוחד על ידו למדור הילדים, הינו מכלל חובת האב לדאוג לטיפול נאות בילדיו. הווי אומר, כי המערער היה חייב לתת למשיבה רשות להשתמש בכל חלקי הדירה כדי לטפל בילדיו, וכך עשה, וכן היא משמעות ההסכם. הרי, הן האב, והן האם חייבים לטפל בילדיהם, ומטרת ההסכם בענין זה היתה לאפשר לשני הצדדים לקיים את חובתם כלפי הילדים.

נחדד את הדברים ונאמר, כי עצם מתן רשות לאם להיכנס ולהשתמש בדירה היא חלק מחובת הבעל להעניק לילדיו מדור הראוי למגורים. הלא, מתן מדור לילדים בלא רשות כניסה לאמם, יהיה כמתן מדור שאינו ראוי למגורים. זאת אומרת, כי מאחר שהילדים זקוקים לטיפול ולהשגחה של אמם, מתן רשות לאם להשתמש בדירה היא חלק מתנאי המדור, ובלא מתן רשות כזו, לא היה האב יוצא ידי חובתו במתן מדור.

לפי הבנה זו, האשה מעולם לא "שכרה" את חלקו של המערער, ואין בינה ובין המערער יחסי שוכר ומשכיר. המערער בסך הכל העמיד את חלקו בדירה לטובת הילדים, במסגרת חובתו לתת להם מדור, הא ותו לא. ובמסגרת זו, נתן המערער לגרושתו רשות "להשתמש" גם בחלקו (כלשון ההסכם), שהרי בהעדר רשות כזו, לא יכולים אף אחד מהם לקיים את חובתם כלפי ילדיהם.

למעשה, לא ברור לי כיצד אפשר להגדיר את המשיבה כ"שוכרת" את חלקו של המערער. וכי משלמת היא למערער דמי שכירות? וכי המערער מקבל ממנה תמורה מסוימת בשל השימוש בדירה? אפילו השאלה אין כאן, אלא מתן "רשות" כניסה בלבד לשם השגחה והטיפול בילדים. ובאופן זה יש לפרש גם את תוכן ההסכם שאף בו לא הוזכרה ולו ברמז "שכירות", כי אם הזכות "להשתמש", כאשר ברור כי מתן רשות זו היא לטובת הילדים ששוהים במדור שלו. ויתרה מזאת, נראה כי עיקר נוסח ההסכם נועד דווקא למנוע החלת דיני שוכר על המשיבה ובן זוגה, וזאת כדי למנוע מהמערער לגבות מהם בעתיד דמי שכירות (כמבואר בסוף הסעיף המצוטט מתוך ההסכם לעיל).

לפי האמור, אין למשיבה, ומעולם לא היתה לה, כל זכות קניינית בחלקו של המערער, אף לא קניין של שכירות. וממילא אסור היה למשיבה להשכיר את חלקו בדירה לאחרים, ואין לה שום זכות בדמי השכירות.

ג.       הפורע חוב של חבירו

עתה, עלינו לדון בחובת המערער לתת מדור לילדיו במציאות החדשה שנוצרה. הרי המערער העמיד לרשות ילדיו מדור, וקיים בכך את חובתו כלפי ילדיו. אלא שהמשיבה, על דעת עצמה, הוציאה את הילדים מהמדור, והעמידה לרשותם מדור חילופי. נראה כי במקרה זה, יש לדון את האשה כדין מי שפרע את חובו של חבירו על דעת עצמו - שהפסיד את ממונו והניח את מעותיו "על קרן הצבי" (כתובות קח, א; שולחן ערוך חושן משפט סימן קכח סע' א, אה"ע סי' ע סע' ח).

וכן ראה בפסקי בתי הדין הרבניים (ח"ב עמ' 289) כי "אשה שפרעה חוב בעלה שלא מדעתו - דינה כפורע חובו של חבירו שהניח מעותיו על קרן הצבי" (אלא אם כן הוכח כי היא בבחינת ה"נושאת ונותנת בתוך הבית" ועשתה ברשות בעלה, ראה פד"ר שם). ומאחר שחובת המדור היא חלק מחובת המזונות, הרי שאף מי שנתן מדור לילדי חבירו, הוא כמי ש"זן את ילדיו הקטנים של חבירו מבלי שנדרש לכך", שהדין הוא כי "הוא כפורע חוב של חבירו שלא מדעתו שהניח מעותיו על קרן הצבי" (פד"ר ח"ב עמ' 162, וכן ראה בהפלאה, קונטרס אחרון סי' פ אות יא).

נמצאנו למדים, כי "אם המפרנסת את ילדיה שלא מדעת האב, יש לה דין של 'פורע חובו של חבירו שלא מדעתו' והוא פטור" (פד"ר ח"ו עמ' 227; וראה שם כי "בכוחו של בי"ד להתנות בתחילה שאספקת המזונות לילדים מצד האם תהיה על חשבון האב, ויהיה לה דין כפורע חובו של חבירו מדעתו").

אם כך הדין ביחס לאשת איש כלפי בעלה, כל שכן שהוא הדין ביחס לגרושה שפרעה חובו של בעלה לשעבר. וכן ראה פסקי בתי הדין הרבניים (ח"ה עמ' 333) שהוכיחו כן מדברי הריב"ש (סי' מה) וכתבו:

"פירנסה האשה את עצמה מנכסיה, יש סוברים שאיננה מפסידה ובעלה חייב לשלם לה, והוא הדין כשפירנסה את ילדיה הקטנים, כי מזונותיהם כלולים במזונות האם וכחד גופא נינהו. במה דברים אמורים, באשה שהיא נשואה לבעלה והוא חייב במזונותיה, אבל באשה גרושה, שמזונות הבנים אינם קשורים אתה והיא מפרנסת אותם מנכסיה, יש לה דין כפורע חובו של חבירו ומאבדת מעותיה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ