אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דיון בנושא תופעת הבניה הבלתי חוקית בנגב

דיון בנושא תופעת הבניה הבלתי חוקית בנגב

תאריך פרסום : 28/05/2013 | גרסת הדפסה
עע"מ
בית המשפט העליון
2219-10
26/05/2013
בפני השופט:
1. כבוד הנשיא א' גרוניס
2. י' דנציגר
3. י' עמית


- נגד -
התובע:
1. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה
2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה

עו"ד אסף פוזנר
עו"ד אורית אביטל
הנתבע:
1. עמותת רגבים
2. היועץ המשפטי לממשלה

עו"ד עמיר פישר
עו"ד יריב אבן-חיים
פסק-דין

הנשיא א' גרוניס:

1.             ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כבוד סגנית הנשיא ש' דברת) מיום 8.2.2010. בפסק הדין התקבלה עתירת המשיבה 1 ונקבע כי על המערערים לנקוט הליכים על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק או חוק התכנון והבניה), לרבות ביצוע צווי הריסה, נגד שורה של מבנים שפורטו בעתירה (כ-65 מבנים). כל זאת, נקבע בפסק הדין, תוך 12 חודשים מיום מתן פסק הדין.

2.             המשיבה 1, עמותת רגבים (להלן - המשיבה), מגדירה עצמה כ"עמותה ציונית, העוסקת במעקב ותיעוד אחר פעילות בלתי חוקית באדמות המדינה ברחבי הארץ". המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי עתירה מינהלית, בה קבלה על כך שחוקי התכנון והבניה אינם נאכפים בתחומה של המועצה האזורית אבו בסמה (להלן - המועצה האזורית). המועצה האזורית הוקמה בשנת 2004, וביישובי הקבע שבתחומה המוניציפלי מתגוררים תושבים מן הפזורה הבדואית שבנגב. בעתירתה ביקשה המשיבה להורות למערערים, יושב ראש הוועדה המקומית אבו בסמה (המערער 1) והוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה (המערערת 2), ליתן טעם מדוע לא יינקטו הליכי אכיפה מכוח חוק התכנון והבניה כלפי כ-65 מבנים אשר פורטו בעתירה, ואשר לפי הטענה נבנו באופן בלתי חוקי.

3.             בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע קיבל את עתירת המשיבה. בפסק דינו ציין בית משפט קמא כי שיקול הדעת באשר לאופן אכיפת חוקי הבניה מסור למערערים, אולם קבע כי לא ניתן להתעלם מהמצב בו המערערים כמעט ואינם אוכפים את חוקי הבניה, לרבות במקרים המצויים בראש סדר העדיפויות שקבעו המערערים עצמם. עוד ציין בית משפט קמא כי הדיונים בעתירה, שהוגשה בשנת 2009, נדחו מעת לעת על מנת לאפשר למערערים לתקן את הליקויים ולבצע פעולות אכיפה, אולם המערערים נמנעו מביצוע פעולות האכיפה המתחייבות. בנוסף, עמד בית המשפט על הקושי של המערערים באכיפת חוקי הבניה נוכח המשאבים המועטים וכוח האדם המצומצם העומד לרשותם. עם זאת נקבע, כי על אף קשיים אלו אין ליתן לתושבים לגיטימציה לעשות "דין לעצמם" ויש לנקוט פעולות רבות ואינטנסיביות יותר מכפי שנקטו המערערים. על יסוד האמור, קבע בית המשפט כי על המערערים לנקוט הליכים על פי חוק התכנון והבניה נגד עברייני הבניה בנכסים שפורטו בעתירה (לרבות ביצוע צווי ההריסה שבתוקף), ככל שלא ננקטו הליכים כאלו, וזאת תוך 12 חודשים.

           מכאן הערעור שלפנינו. בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. בית המשפט (השופט ח' מלצר) קיבל את הבקשה ביום 12.4.2010, וקבע כי ביצוע פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור.

4.             יוער, כי בחודש נובמבר 2012, בעת שהערעור שלפנינו היה תלוי ועומד, פורקה המועצה האזורית אבו בסמה מתוקף צו שר הפנים, ותחתיה הוקמו המועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום (ראו: צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) (אבו בסמה, ביטול), התשע"ג-2012; צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) (נווה מדבר ואל קסום), התשע"ג-2012 (להלן - הצו)). אשר לוועדה המקומית לתכנון ובניה אבו בסמה, היא המערערת 2, נקבע בסעיף 9 לצו כי עד לכינונה של ועדה מרחבית חדשה, תנוהל הוועדה המקומית על ידי המועצה האזורית נווה מדבר, ואילו המועצה האזורית אל קסום תשתתף בעלות ההוצאות. מן החומר שלפנינו עולה כי המבנים נשוא הערעור מצויים חלקם בשטחי המועצה האזורית נווה מדבר וחלקם בשטחי המועצה האזורית אל קסום.

התנהלות הערעור בפני בית משפט זה

5.             בערעורם טענו המערערים מספר טענות נגד פסק דינו של בית משפט קמא. ראשית, ציינו המערערים כי המשיבה לא צירפה לעתירתה את בעלי המבנים שפורטו בעתירה, ואשר עתידים להיפגע מנקיטת פעולות האכיפה נגדם. לטענתם, פגם זה חייב את דחיית העתירה על הסף. שנית, לטענת המערערים מדיניות האכיפה שנקטו היא סבירה בכפוף לאילוצים להם המערערים נתונים. האילוצים הללו כוללים, למשל, את כוח האדם המצומצם (במהלך השנים בהן מתנהל ההליך עמד לרשות המערערים מפקח אחד בלבד), ואת הצורך בליווי משטרתי בעת כניסה ליישובים לשם ביצוע פעולות אכיפה. התערבותו של בית משפט קמא במדיניות שקבעו המערערים ובשיקול דעתם מנוגדת, לשיטת המערערים, להלכות של בית משפט זה בעניין היקף ההתערבות במדיניות האכיפה של מוסדות התכנון. בנוסף, טענו המערערים כי התוצאה האופרטיבית אליה הגיע בית משפט קמא מחייבת למעשה את המערערים לפעול לפי סדרי עדיפויות שהמשיבה, שהיא גורם פרטי, ביקשה להנהיג, וכי קיום פסק הדין ייצור אכיפה בררנית ושרירותית. שלישית, טענו המערערים כי שגה בית המשפט בכך שלא צירף את המדינה כמשיבה בהליך, משום שלמערערים לבדם אין כלים ומשאבים לקיים את פסק הדין. יוער, כי המערערים ציינו בהזדמנויות שונות כי אף כאשר מבקשים הם ליתן לתושבים היתרים לבנות באופן חוקי, אין באפשרותם לעשות כן, נוכח היעדרן של תכניות מתאר מאושרות. לכן, לשיטתם של המערערים, הותרת פסק דינו של בית משפט קמא על כנו תחריף את הקושי הקיים ותוביל לאובדן אמון של התושבים במועצה האזורית ובגורמי התכנון שלה.

6.             המשיבה, מצידה, סמכה ידה על פסק דינו של בית משפט קמא, וסבורה כי הוא משקף את הפתרון הראוי נוכח מצב האכיפה בתחומה של המערערת 2. בתוך כך, הדגישה המשיבה כי בית משפט קמא לא התערב במדיניות האכיפה של המערערים, אלא חייבם לבצע אכיפה מקום שזו לא בוצעה כלל (או כמעט ולא בוצעה), לרבות כאשר דובר במבנים בלתי חוקיים המצויים בראש סדרי העדיפויות. אשר לטענות המערערים בדבר אי-צירוף בעלי המבנים והמדינה, טענה המשיבה כי מדובר בטענות סף שהועלו לראשונה בערעור, ולמצער בשלבים מאוחרים בהליך בפני בית משפט קמא, ועל כן אין להתחשב בהן. לגופן של הטענות ציינה המשיבה, בין השאר, כי מטעמים שונים אין ביכולתה לאתר את בעלי המבנים, וכי המערערים סירבו להעביר למשיבה את פרטי בעלי המבנים. אשר לצירוף המדינה על מנת שתסייע בביצוע פסק הדין טענה המשיבה כי המערערים לא הוכיחו שאין באפשרותם לקיים את פסק הדין או כי פנו למדינה כדי שזו תסייע להם, ולכן סבורה המשיבה כי טענת המערערים בעניין זה אינה מבוססת. יצוין, כי לאורך טיעוני המשיבה שזורה הטענה שלא זו בלבד שהמערערים אינם אוכפים את חוקי הבניה, אלא שהם אינם רוצים לאכוף אותם, וזאת כדי למנוע חיכוכים עם תושבי המועצה האזורית.

7.             בדיון ביום 14.12.2010 הורה בית משפט זה על צירופו של היועץ המשפטי לממשלה כמשיב (להלן - היועץ). יוער, כי היועץ לא ראה לנכון להתייצב בהליך בפני בית משפט קמא, על אף שבית המשפט הציע לו להתייצב. לאחר צירופו כמשיב, הגיש היועץ ביום 24.3.2011 את עמדתו בערעור. עמדתו של היועץ היא כי יש להבהיר את פסק דינו של בית משפט קמא, במובן זה שייקבע כי על המערערים לפתוח בחקירת החשדות לביצוע עבירות. במסגרת החקירות תינתן לבעלי המבנים הזדמנות להשמיע טענותיהם, וגורמי החקירה יידרשו להעביר תוך זמן קצוב את הממצאים לגורמי התביעה. היועץ ציין כי האחריות לאכיפת דיני התכנון והבניה מוטלת לפתחם של המערערים. כמו כן, ציין היועץ כי המערערים אינם רשאים לפטור עצמם מאחריותם בטענה למשאבים בלתי מספיקים, וכי עליהם החובה לדרוש משאבים נוספים במידת הצורך. עם זאת, ציין היועץ כי המדינה מוכנה לסייע למערערים לקיים את חובותיהם. היועץ העיר כי ממילא מעורבות גורמי האכיפה מטעם המדינה בתחומה של המערערת 2 היא רבה יותר בהשוואה למעורבותם במרחבי תכנון אחרים, אולם הוסיף כי בהתאם לצורך מוכנה המדינה להגביר את מעורבותה אף יותר. עוד התייחס היועץ בעמדתו לחשיבות הרבה בקביעת מדיניות אכיפה וסדרי עדיפויות, הלוקחים בחשבון שיקולים תכנוניים וכן שיקולים של הרתעה ושמירת שלטון החוק. בתוך כך, טען היועץ כי מדיניות האכיפה שהנהיגה המערערת 2 אינה מתחשבת בכלל השיקולים הרלוונטיים וטעונה עדכון ושינוי. בנוסף, ציין היועץ כי המדיניות שהונהגה אף לא בוצעה בפועל, ולמעשה שרר מצב של היעדר אכיפה כמעט מוחלט.

8.             כבר עתה ניתן להבחין כי מדובר בסוגיה מורכבת. מחד, על פי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ולטענת המשיבה, מצב אכיפת חוקי הבניה בתחומה של המערערת 2 מלמד על מחדל אכיפתי מתמשך של המערערים. מאידך, המשאבים העומדים למערערים לצורך אכיפה הינם מועטים ביותר. עובדה זו, וכן הצורך בסיוע משטרתי לשם ביצוע פעולות אכיפה, מחייבים את המערערים להיזקק לסיוע מצד גורמי אכיפה נוספים. בנוסף, בתחומה של המערערת 2 מתקיימות הפרות רבות של דיני התכנון והבניה, בין השאר בשל העובדה שבחלק מן היישובים שבתחומי המערערת 2 אין תכניות מתאר מאושרות. עניין נוסף אשר מעצים את המורכבות הוא פירוקה של המועצה האזורית אבו בסמה, והפעלתה של המערערת 2, הוועדה המקומית לתכנון ובניה, לאחר פירוק המועצה האזורית.

9.             ביום 4.4.2011 נערך דיון נוסף בערעור ונשמעו טיעונים קצרים מפיהם של באי כוח הצדדים. כמו כן נשמעו טיעונים מפי האגודה לזכויות האזרח, אשר ביקשה להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט". טענת האגודה לזכויות האזרח, בתמצית, היא כי בית משפט קמא לא התחשב בקשיים התכנוניים בפניהם עומדים המערערים, וכי קשיים אלו הינם בעלי קשר הדוק למדיניות האכיפה. לכן, לשיטת האגודה לזכויות האזרח, יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, ותחת זאת יש לספק פתרון מערכתי וכולל בסוגיית ההתיישבות הבדואית בנגב.

           בהחלטה שניתנה בתום הדיון נדרשו המערערת 2 והיועץ המשפטי לממשלה לגבש תכנית פעולה שתטפל בבעיה שהציפה העתירה. עוד נקבע כי התכנית תקבע סדרי עדיפות, כולל לעניין ביצוע צווי ההריסה (המינהליים והשיפוטיים) שהוצאו ויוצאו בעתיד. ביום 31.5.2011 הוגשה לעיוננו תכנית הפעולה האמורה. בתכנית נקבעה מדיניות האכיפה, לרבות סדרי העדיפויות, ביחס לבניה למגורים וביחס לבניה שאינה למגורים. אין זה המקום לפרט את כל פרטי התכנית, אך יצוין כי בין השאר נקבע שבראש סדר העדיפויות עומדת בניה למגורים אשר נבנית על קרקע שייעודה ציבורי או באופן הנוגד את מגמת התכנון, וכן בניה שאינה מיועדת למגורים. בנוסף, לתכנית הפעולה שהגישו היועץ והמערערת 2 צורף נספח ובו התייחסות פרטנית למרבית המבנים שנזכרו בעתירה ולסטטוס הליכי האכיפה לגביהם.

10.          ביום 10.7.2011 הגישה המשיבה תגובה לתכנית הפעולה שהוצעה על ידי המערערת 2 והיועץ. המשיבה הדגישה כי הבעיה המרכזית היא היעדר אכיפה (ולא פגם בסדרי העדיפויות). בנוסף, פירטה המשיבה בתגובתה שורה של מבנים שהופיעו בעתירה המקורית, ואשר לא הופיעו בהודעת היועץ והמערערת 2. ביום 22.12.2011 הגישו המערערים הודעה נוספת, ובגדרה באה התייחסות ליתר המבנים שבעתירה (ואשר מסיבות שונות לא באה אליהם התייחסות בהודעה מיום 31.05.2011).

11.          ביום 26.3.2012 נערך דיון נוסף בערעור. הדיון התמקד, בין היתר, בארבעה מבנים מבין המבנים שפורטו בעתירה, אשר סומנו כמבנים מס' 19, 39, 48 ו-63 (להלן - ארבעת המבנים). הסיבה לכך היא שארבעת המבנים מצויים על קרקע שייעודה ציבורי, ועל כן הטיפול בהם צריך לעמוד בראש סדר העדיפויות (כך גם לפי תכנית הפעולה שהגישו היועץ והמערערת 2).

           ביום 2.4.2012, בעקבות הדיון, הורינו ליועץ ולמערערת 2 להגיש הודעות מעדכנות בדבר מצב האכיפה לגבי המבנים נשוא העתירה (והערעור). בתוך כך, קבענו כי בהודעות יש להתייחס, בין השאר, להתפתחויות ביחס לארבעת המבנים שנבנו על קרקע שייעודה ציבורי. בנוסף, ציינו בהחלטתנו מיום 2.4.2012 את הצהרתו של בא-כוח המערערים בכל הנוגע למדיניות האכיפה שיפעילו, לפיה בו ביום שתימצא בניה בלתי חוקית על שטח ציבורי, היא תיהרס. דומה שהכוונה הייתה לומר שיוצא באופן מיידי צו הריסה מינהלי וכי הוא יבוצע תוך זמן קצר. עוד ציינו בהחלטתנו כי ראוי שהיועץ ייתן את דעתו למשאבים המועטים העומדים לרשות המערערים, וינסה לגרום לכך שיינתן להם סיוע.

12.          לאחר דברים אלה, הגישו המערערים והיועץ הודעות מעדכנות ביום 15.7.2012. המערערים עדכנו בדבר פעולות האכיפה שננקטו לגבי שורה של מבנים מבין המבנים שפורטו בעתירה. מהודעתם עולה, בין השאר, כי הוגשו כתבי אישום נגד מרבית בעלי המבנים, וכי בחלק מן ההליכים הללו יתבקש צו הריסה. בהודעה פורטו גם הליכי אכיפה שננקטו לגבי מבנים בלתי-חוקיים שלא פורטו בעתירה. עוד עולה מן ההודעה כי המערערים פנו לגורמים שונים על מנת לקבל סיוע באכיפה. אשר לארבעת המבנים הודיעונו המערערים כי הוגשו כתבי אישום ביחס לארבעתם, וכי ימוצה הדין עם העבריינים. עם זאת, ציינו המערערים כי ביחס לשניים מהם תיתכן בעתיד קבלת היתר, משום שלטענת המערערים מיקומם עשוי לאפשר זאת. בהודעת העדכון של היועץ צוין כי בוצעה פנייה לגורמים המתאימים על מנת ליצור תקן למנהל פיקוח במערערת 2, משרה שלא אוישה עד אותה עת. כמו כן, צוין כי מפקחים של היחידה הארצית לפיקוח על הבניה מסייעים למערערים בפעולות האכיפה.

           ביום 20.2.2013 קיימנו דיון אחרון בערעור. שמענו טיעונים משלימים מפי באי-כוח הצדדים ומפי האגודה לזכויות האזרח. אנו רואים לנכון לציין את הצהרת בא-כוח המערערים, לפיה כל אימת שיתבקש בעתיד צו הריסה שיפוטי, תבקש המערערת 2 להטיל את ביצוע צו ההריסה עליה או על הוועדה המחוזית.

דיון והכרעה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ