אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דיאס נ' הנהלת קופת חולים מאוחדת - מחלקת נפגעי עבודה

דיאס נ' הנהלת קופת חולים מאוחדת - מחלקת נפגעי עבודה

תאריך פרסום : 06/08/2013 | גרסת הדפסה
חב"ר
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
1428-01-13
30/07/2013
בפני השופט:
רחל בר"ג-הירשברג – דן יחיד

- נגד -
התובע:
אליהו דיאס בעצמו
הנתבע:
הנהלת קופת חולים מאוחדת - מחלקת נפגעי עבודה חברות 510791721037429
פסק-דין

פסק דין

רקע

1. התובע מוכר כנפגע עבודה בשל תאונה שאירעה לו ביום 8.2.2001.

2. ביום 17.7.2012 פונה התובע לחדר המיון במרכז הרפואי הדסה עין כרם בשל החמרה במצבו הרפואי, הקשור בתאונה מיום 8.2.2001.

3. התובע פנה לנתבעת בבקשה כי תשפה אותו בגין עלות הפנייה לחדר המיון בה נשא, בגובה 760 ₪. פנייתו לא הניבה את התוצאה בה חפץ, לנוכח טענות הנתבעת כי במועד הפנייה לחדר המיון היה התובע מבוטח בקופת חולים "מכבי", וכן בשל העדרם של המסמכים הרפואיים הרלוונטיים.

4. בנסיבות אלה הגיש התובע ביום 1.1.2013 את התביעה דנא, בה עתר לחייב את הנתבעת בתשלום אגרת חדר מיון בסך 760 ₪.

5. חלף הגשת כתב הגנה הודיעה הנתבעת ביום 20.3.2013, כי היא נכונה לשאת בעלות אגרת חדר המיון ככל שהפינוי לחדר המיון אכן היה קשור בתאונת העבודה מיום 8.2.2001. לפיכך, ולצורך בדיקת זכאות התובע, ביקשה הנתבעת כי נורה לתובע להמציא מסמכים נוספים מתיקו הרפואי בקופת חולים מכבי, אותם מנתה בהודעתה.

6. ביום 18.4.2013 התקבלה בבית הדין תגובת התובע להודעת הנתבעת האמורה, אליה צורפו עותקים מהמסמכים שהתבקשו. במסגרת אותה הודעה ביקש התובע כי נחייב את הנתבעת לשאת גם בהוצאות פינויו באמבולנס לחדר המיון, בעלות של 684 ₪, וכן בפיצוי בגין עוגמת נפש ב'נסיבות קשות', כלשונו. דרישה זו לא כומתה ואף לא שולמה בגינה אגרה. נוסף על כך ביקש התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בסכום משמעותי בשל כך שהיא בחרה להתעלל בו, כלשונו, על אף היותו נפגע עבודה.

7. בהודעות הנתבעת מיום 22.4.2013 ומיום 27.5.2013 הסכימה הנתבעת להשיב לתובע את אגרת חדר המיון ואת הוצאות הפינוי באמבולנס, הכל בכפוף להצגת קבלות, ועל אף שהבקשה לחיובה בהוצאות הפינוי באמבולנס לא נזכרה בכתב התביעה המקורי ותיקונו כלל לא התבקש. עותק מצ'ק שנשלח לתובע בגובה 760 ₪ צורף להודעה מיום 27.5.2013.

8. לנוכח הודעות הנתבעת סברתי כי למעט שאלת ההוצאות לא נותרו עוד מחלוקות בין הצדדים. אשר על כן הוריתי, על דעת הצדדים, כי את טיעוניהם בעניין סוגיית ההוצאות בלבד, הם יסכמו בכתב על פי המועדים שקצבתי, ופסק הדין יינתן על יסודם ועל יסוד כלל החומר המצוי בתיק בית הדין. הסיכומים הוגשו ומשכך נפתחה הדרך למתן פסק הדין. לשם שלמות הדברים אוסיף כי פסק הדין ניתן בדן יחיד בשים לב לסמכותי הקבועה בסעיף 18(ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 ובהתאם לסעיף 9 בתוספת הרביעית לחוק.

טענות הצדדים בשאלת ההוצאות

9. לטענת התובע יש לפסוק לו הוצאות משפט בסכום שלא יפחת מ-2,000 ₪, סכום שיש בו כדי לשקף את האגרה ששילם עם פתיחת ההליך, את שעות העבודה המשרדיות שאותן הקדיש לצורך ההליך, את הטרחה הרבה ואת העיסוק בניירת ובפקסים. לשם האינדיקציה ציין התובע כי עורך דין אליו פנה ביקש סכום של כ-4,000 ₪ בתוספת מע"מ לצורך הטיפול בתביעה.

10. לטענת הנתבעת אין להשית עליה את הוצאות ההליך כלל. במסגרת סיכומיה מפרטת הנתבעת את השתלשלות העניינים וטוענת כי ההליך המשפטי נולד אך משום שהתובע סירב מלכתחילה לשתף עמה פעולה ולהמציא לה את המסמכים החסרים להוכחת זכאותו. משהומצאו המסמכים הרי שהנתבעת פעלה ללא דיחוי לתשלום אגרת חדר המיון ומאוחר יותר אף נאותה לשאת בהוצאות הפינוי באמבולנס אף שאלו לא נזכרו בכתב התביעה. לטענת הנתבעת הוצאות המשפט שנגרמו לה ולתובע היו יכולות להימנע לו רק פעל בהתאם להנחיות שנמסרו לו בסניף המטפל בו טרם פנייתו לבית הדין. ראיה לדברים מוצאת הנתבעת בעובדה שעד היום טיפלה בכל בקשות התובע בסך כולל של למעלה מ – 3,500 ₪. לטענת הנתבעת כל עוד לא הוכח כי נפל פגם בלתי סביר בהחלטתה עומדת לה חזקת תקינות המעשה המינהלי. בתוך כך הנתבעת סבורה כי היות שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי אין להשית עליה הוצאות במיוחד בנסיבות בהן היא מילאה את חובותיה כלפי התובע ללא דיחוי. הנתבעת מציינת עוד כי דווקא התנהלותה בהליך היא זו שהובילה לסיום המחלוקת ולחסכון בזמן שיפוטי ובהוצאות.

דיון והכרעה

11. למען הסדר הטוב ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכמת הנתבעת להשיב לתובע את אגרת חדר המיון בסך 760 ₪ והוצאות הפינוי באמבולנס בסך 684 ₪, בכפוף להמצאת קבלות המעידות על ביצוע התשלומים.

12. אשר להוצאות המשפט - לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח לפניי ושקלתי את כלל נסיבות העניין התרשמותי היא שההליך אכן יכול היה להיחסך, לו פעל התובע בשקידה סבירה לשם המצאת כל המסמכים מקופת חולים מכבי במועד שהתבקש לעשות זאת. כך וגם לשיטתו (פסקה רביעית להודעה מיום 18.4.2013), עת הודיעה לו הנתבעת על דחיית בקשתו לשיפוי הוצאותיו הגיע לסניף הנתבעת ובא שם בדברים עם מי שטיפלה בעניין. או אז נאמר לו כי חסרים לנתבעת מסמכים. התובע סבר כי אלו כבר הומצאו לנתבעת, וחלף נסיון ללבן את הדברים בנחת ולשקול חלופות אפשריות לפתרון המצב, הודיע למזכירה "כי העניין כבר יוכרע ע"י בית הדין". חיזוק למסקנתי האמורה נמצא גם בכך שהמחלוקות המהותיות בין הצדדים באו על פתרונן מיד עם המצאת המסמכים הדרושים ועוד בטרם הגישה הנתבעת כתב הגנה.

13. עם זאת, לא מן הנמנע כי גם הנתבעת יכולה הייתה למנוע את ההליך לו עשתה מאמץ נוסף ובכתב, להדריך את התובע לאחר פנייתו לסניף. מבלי לקבוע מסמרות בעניין אוסיף, כי יתכן שהתובע אכן המציא את המסמכים המבוקשים או חלקם לנתבעת במסגרת פנייתו הראשונה אליה ובשל תקלה כלשהי, אצלה או אצלו, לא הגיעו ליעדם. כך אין לכחד כי בסופו של יום גם הנתבעת סבורה כי הסעדים להם עתר התובע, פרט לאלה הנתונים לשיקול דעת בית הדין, אכן נמצאו מוצדקים. זאת ועוד. התרשמותי היא כי על אף שבסופו של יום לא נדרשה הכרעה שיפוטית לגוף התביעה הרי שפתיחת ההליך היוותה זרז לטיפול המהיר והיעיל בעניינו של התובע והביאה בסופו של יום לפתרון. אשר על כן ובשים לב למכלול השיקולים הריני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך 250 ₪. בשיעור ההוצאות התחשבתי בגובה האגרה בה חויב התובע עם פתיחת ההליך בסך של 138 ₪.

14. אשר ליתר ההוצאות שלטענת התובע נגרמו לו, דעתי היא כי אלו לא חרגו מההוצאות ההכרחיות שבהן נושא מבוטח בבקשת החזרים מקופת החולים כגון המצאת מסמכים, טיפול בניירת ושליחת פקסים. מכל מקום ברי כי ההוצאות הנוגעות לטרחה שבכתיבת הודעות לבית הדין היו נחסכות לו המציא התובע את המסמכים שנתבקשו במועד ולפיכך לא מצאתי לחייב את הנתבעת לשאת בהן מעבר לשיעור שקבעתי.

15. מעבר לדרוש אוסיף כי כמפורט מעלה, בהודעתו מיום 18.4.2013 ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשאת גם בהוצאות בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. משלא הותר תיקון כתב התביעה בהתאם ולא שולמה אגרה בגין רכיב זה הרי שבפועל אין הוא בפנינו. מכל מקום ועל מנת להפיס דעתו של התובע אציין כי גם לו היה בפנינו, הרי שבהתאם להלכה הפסוקה הוצאות ממין זה שמורות למקרים חריגים ויוצאי דופן, נפסקות במשורה, ודעתי היא כי המקרה דנא אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים. מכל מקום בסיכומים מטעמו אף זנח התובע בקשה זו וגם מטעם זה אין עוד צורך לדון בה.

16. סוף דבר – הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 250 ₪. סכום זה ישולם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ