אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דיאב ואח' נ' מועצה מקומית מג'אר

דיאב ואח' נ' מועצה מקומית מג'אר

תאריך פרסום : 24/07/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום טבריה
17570-09-11
18/07/2013
בפני השופט:
אילונה אריאלי

- נגד -
התובע:
1. נאדא דיאב
2. אלאא אדיאב

הנתבע:
מועצה מקומית מג'אר
פסק-דין

פסק דין

זוהי תביעה בסדר דין מהיר לפיצוי התובעות על נזקי רכוש שנגרמו בתאונה לרכב מ.ר. 82-558-10 (להלן "הרכב") שהינו בבעלות התובעת מס' 2 ושהיה נהוג בעת הרלוונטית על ידי התובעת מס' 1, וזאת לאחר שעל פי הנטען הרכב נתקל במפגע בכביש המצוי בתחום הנתבעת ובאחריותה.

התובעות טוענות כי ביום 15.12.2007, בעת שהתובעת מס' 1 נהגה ברכב, נתקל הרכב בבור אשר נפער בעקבות עבודות עפר ופיתוח שבוצעו בכביש הנמצא ליד בניין המוסד לביטוח לאומי בכפר מג'אר (להלן "התאונה"). כתוצאה מן התאונה, נגרמו לרכב נזקים כמפורט בחוות דעת שמאי שהגישו התובעות בסך של 10,692 ₪. כמו כן נשאו התובעות בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 1,000 ₪ והן תובעות גם הפרשי הצמדה וריבית בסך של 2,750 ₪, ובסה"כ – סך של 14,442 ₪.

לטענת התובעות, על הנתבעת לפצותן בהיותה אחראית על התחזוקה הנאותה של הכבישים שבתחום שיפוטה ועל הפיקוח והשליטה על העבודות המתבצעות בהם.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, התובעות לא הודיעו לה על דבר התרחשות התאונה בסמוך להתרחשותה והן הגישו את התביעה בשיהוי ניכר העולה כדי התיישנות ובכך הכשילו את הנתבעת בבדיקת חבותה ואחריותה, אם בכלל, לתאונה וגרמו לה לנזק ראייתי. הנתבעת מכחישה את טענות התובעות בכל הנוגע לעצם קרות התאונה ובכלל זה את הטענה כי היה קיים בכביש בור כלשהו שגרם לתאונה. הנתבעת מכחישה גם את האמור בחוות דעת השמאי וטוענת כי התובעות מנעו ממנה את האפשרות לבדוק את הרכב בזמן אמת. עוד טוענת הנתבעת כי התובעות לא הקטינו את נזקיהן וכי יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור מלא שכן חזקה עליה שאילו הייתה נזהרת ככל אדם סביר, התאונה לא הייתה מתרחשת.

העדויות הראשיות הוגשו בתצהירים. מטעם התובעות העידו הן עצמן וכן בעלה של התובעת מס' 1 ומטעם הנתבעת העידו מנכ"ל המועצה (שמסיבה רפואית לא התייצב לדיון והתובעות ויתרו על חקירתו) ומנהל מחלקת האחזקה.

לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא במלוא סכומה. על פי תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי:

התובעות הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהן במשפט האזרחי והוכיחו כי התאונה אכן ארעה כנטען בכתב התביעה, משמע - כי הרכב נפגע במועד הרלוונטי בשל היתקלותו במפגע בכביש שבתחום שיפוטה של הנתבעת.

גרסת התובעות אמנם לא הייתה נקייה לחלוטין מסתירות, אולם בהתחשב במהות הסתירות - כאלה שאינן יורדות לשורש העניין - ולאחר שקילת מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי האפשרות שהתאונה אכן ארעה כנטען על ידי התובעות הינה אפשרות מסתברת יותר, היינו - הנטל הורם במידה של הטיית מאזן ההסתברויות.

עדותה של התובעת מס' 1 - היא הנהגת ברכב בעת קרות התאונה - הותירה רושם אמין ומהימן ונתתי בה אמון.

התובעות הציגו ראיות המלמדות על קרות התאונה והן - אישור משטרת ישראל מיום 15.1.2008, שם צוין כי מקום התאונה בכפר מג'אר, תעודות חדר מיון בבית החולים גליל מערבי בנהריה מיום התאונה (15.12.2007) שם צוין כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים ותמונות צבעוניות של מקום התאונה ושל המפגע בכביש, אשר צולמו על ידי השמאי מטעם התובעת (שלא נחקר בבית המשפט).

בתעודת חדר המיון, כמו גם במסמכים רפואיים שבאו בעקבותיה, צוין כי דובר בתאונת דרכים בזמן העבודה, כאשר התובעת מס' 1 העידה בבית המשפט כי לא כך היו הם פני הדברים וכי היא לא עבדה באותו יום. בכך, נפלה אכן סתירה בגרסתה. יחד עם זאת, התובעת מס' 1 העידה כי באותה עת ובמקביל ללימודי ההוראה היא עבדה בתוכנית העשרה של "קרן קרב" בסכנין, ובהתחשב בעדותה המפורטת והמהימנה ביחס לנסיבות בהן היא נהגה בכפר מג'אר באותו יום - נסיעה לחברתה ללימודים על מנת לקחת ממנה עבודה הקשורה ללימודיה - שוכנעתי כי אין לייחס לסתירה זו משקל מכריע וכי בכל הנוגע לגרעין ולשורש הגרסה הנוגעת לקרות התאונה, משמע - היתקלות הרכב במפגע שהיה בכביש, נותרה עדותה מהימנה ולא נסתרה.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת בדבר אי מסירת הודעה על ידי התובעת לאחר קרות התאונה. מהראיות שהוגשו עולה כי ביום 21.2.2008 פנה ב"כ התובעות לנתבעת והודיע כבר אז על קרות התאונה ועל הגורם לה - אותו מפגע בכביש. בעקבות מכתב זה ביקשה המועצה פרטים נוספים ובמכתב נוסף מיום 1.3.2008 ציין ב"כ התובעות כי התאונה ארעה בכביש שליד המוסד לביטוח לאומי, תוך שהוא צירף למכתבו את אישור משטרת ישראל וצילומים של הבור בכביש.

עדי הנתבעת אמנם טענו כי הם לא הצליחו לאתר את מקום התאונה הנטען והנראה בצילומים, אך יחד עם זאת המצהיר מטעם הנתבעת אישר בעדותו כי מדובר בכביש אחד העובר ליד בניין המוסד לביטוח לאומי, כאשר הבתים במקום אינם ממוספרים. מנכ"ל המועצה אמנם טען בתצהירו כי הוא לא מצא כל תלונה ביחס לקיומו של מפגע ליד בנין המוסד לביטוח לאומי, אך בכך אין כדי לשלול באופן נחרץ את האפשרות שאכן היה מפגע כזה בכביש.

מהתמונות שצירף השמאי לחוות דעתו ניכר כי בכביש המצולם קיים מפגע - חתך אורכי באספלט ובתוכו חלקי אספלט ואבנים. האפשרות שכביש במצב בלתי תקין שכזה יגרום לתאונה, היא אפשרות בהחלט מסתברת.

עוד יש לציין כי על פי עדות המצהיר מטעם הנתבעת, הכביש העובר ליד בניין המוסד לביטוח לאומי עבר שיפוץ כללי מאז 2007 (עמ' 19 שורות 21-22 לפרוטוקול). עובדה זו, יש בה כדי לחזק את הטענה שהכביש היה בלתי תקין במועד התאונה.

כאמור, עדותה של התובעת הייתה עדות מהימנה, נתתי בה אמון והתרשמתי כי יש לקבל את טענתה ולפיה התאונה ארעה בשל אותו מפגע בכביש. מנגד ובהתחשב בתמונות המפגע, יש לקבל את טענת הנתבעת ולפיה יש לייחס לתובעת אשם תורם לקרות התאונה. מעיון בתמונות עולה כי אין מדובר במפגע נסתר אלא במפגע בולט לעין שהיקפו ניכר ושלא ניתן להתעלם ממנו. הדעת נותנת כי אילו נהגה התובעת בזהירות ובהתאם לתנאי הדרך, ודאי כשהיא נוהגת במקום שעל פי עדותה איננו מוכר לה, היה עליה להבחין בקיומו של המפגע, לשלוט ברכב ולמנוע את התאונה. בנסיבות העניין סבורני כי אשם תורם בשיעור של 40% ישקף נכונה את אחריות התובעת לתאונה.

באשר לנזק - חוות דעת השמאי מטעם התובעת לא נסתרה, השמאי מטעם התובעת לא נחקר על חוות דעתו והנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית. על פי האמור בחוות הדעת, התובעת אמנם לא תיקנה את מלוא הנזקים שנגרמו ברכב, כאשר לבית המשפט הומצאו קבלות על חלקי חילוף בלבד שאינן משקפות את מלוא הנזק על פי חוות הדעת, אולם בכך אין כדי לסתור את העובדה שהנזק המפורט בחוות הדעת אכן נגרם לרכב בעקבות התאונה ואת זכותן של התובעת לקבל פיצוי על כך. בסה"כ, על פי חוות הדעת, מדובר בנזק בסך של 10,692 ₪. בנוסף לכך, נשאו התובעות בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 1,000 ₪. על כן ובהפחתת שיעור רשלנותה התורמת של התובעת, זכאיות התובעות לפיצוי סך של 7,015 ₪.

באשר לתביעת הפרשי ההצמדה והריבית - בהתחשב בכך שהתובעות בחרו להגיש את תביעתן רק בספטמבר 2011, סבורני כי יש לפסוק להן הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

על יסוד האמור לעיל, הריני פוסקת בזאת כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ