אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית תובענה ייצוגית נגד בזק בינלאומי

דחיית תובענה ייצוגית נגד בזק בינלאומי

תאריך פרסום : 06/06/2011 | גרסת הדפסה
בש"א, ת"צ
בית המשפט המחוזי בירושלים
3196-09,7491-09
05/06/2011
בפני השופט:
דוד מינץ

- נגד -
התובע:
אלי כהן
עו"ד מיכאל הרצברג
עו"ד מוטי גנץ
הנתבע:
בזק בינלאומי בע"מ
עו"ד אייל בילזובסקי
עו"ד אביאל פלינט
פסק-דין

הרקע לבקשה - כללי

1.         לפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית. המבקש התקשר עם המשיבה בשלהי שנת 2004 לקבלת שירותי גלישה באינטרנט (להלן: "חבילת הגלישה"). במסגרת תביעתו טען המבקש כי המשיבה גבתה ממנו תשלום עבור שירותים שלא נכללו בהסכם עמו דוגמת שירות הגנה מפני "וירוסים" וכי בחלוף שנה ממועד ההתקשרות גבתה המשיבה באמצעות כרטיס האשראי שמסר לה את מספרו בעת ביצוע העסקה, תשלומים הגבוהים בהרבה מאלו שהוסכם עמו, מבלי שהודיעה לו על כך ומבלי לקבל את אישורו. המבקש טען עוד כי בניגוד לדין המשיבה לא שלחה אליו העתק מההסכם שנכרת ביניהם במהלך הצטרפותו לקהל לקוחותיה. נטען כי פעולותיה אלו של המשיבה הכוללים את הפרת ההסכם עמו, הטעייתו, התנהלותה שלא בתום לב ובניגוד לדין, אינן ייחודיות למקרה שלו אלא מאפיינות את התנהלותה העסקית המקובלת של המשיבה, לכל הפחות בתקופה הרלוונטית לתביעה. משכך, ומאחר ולמשיבה לקוחות רבים, שמספרם נאמד בכ-777,000, מסגרת התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. את נזקיו שלו בגין גביית היתר על ידי המשיבה הוא אמד בסך של 2,802 ש"ח ובהנחה כי גביית תשלום ביתר באופן דומה נעשתה לפחות לגבי 25% מלקוחותיה של המשיבה במשך 18 חודש, מדובר בכ- 195,000 לקוחות, כשגביית היתר בעניינם מסתכמת בכ-216,783,000 ש"ח. 

2.         המשיבה התנגדה לבקשה בטוענה בין היתר כי תביעתו של המבקש נעדרת עילה, שכן היא יידעה את המבקש על תנאי חבילת הגלישה ובכלל זה על שירות ההגנה מפני וירוסים, כולל עליית המחיר בתום תקופת הנחה בת שנה. יידוע המבקש בתנאים אלו נעשה הן בעל פה במעמד ההתקשרות, הן בכתב לאחר מעשה והן באמצעות החשבוניות שנשלחו אליו מדי חודש בחודשו. כך, לטענתה, היא נוהגת עם כלל לקוחותיה, כך שבכל מקרה לא קיימת קבוצה של נפגעים בדרך דומה לפגיעת המבקש לטענתו והתביעה אינה ראויה לידון כתובענה ייצוגית. המשיבה הוסיפה כי המבקש יצר קשר עם המשיבה, הלין על הסכום שנגבה ממנו עבור השירות והיא הגיעה עמו להסדר והוא וויתר בכך על זכויותיו ועל טענותיו כלפיה. 

פירוט טענות הצדדים

3.         לטענת המבקש, במהלך חודש אוקטובר 2004 הוא התקשר עם המשיבה בעסקה, לפיה הוא ישלם 35 ש"ח עבור חבילת הגלישה, ואולם בפועל הוא חויב בתשלומים גבוהים יותר. החיוב הראשון ביום 12.12.04 היה אמנם בסך של 28.34 ש"ח, ככל הנראה בשל העובדה כי היה מדובר על חיוב של החלק היחסי מהחודש בו הצטרף לשירות, אך החיובים הבאים היו גבוהים מהמוסכם. כך, ביום 14.01.05 הוא חויב בסך של 44.90 ש"ח; ביום 10.12.05 בסך של 87.73 ש"ח; ביום 10.01.06 בסך של 98.48 ש"ח; והחל מיום 10.03.08 עד ליום 10.11.08 הוא חויב בסך של 111.65 ש"ח. לטענת המבקש, במעמד ההתחייבות הוסכם כי הוא ישלם סך של 35 ש"ח בכל חודש ולא נאמר לו דבר על שינוי בתשלום עבור החבילה בתום שנה. גם לא הוסכם עימו במעמד ההתקשרות על רכישת "אנטי וירוס" עבור מערכת הדואר האלקטרוני שלו, עליה חויב במשך כל התקופה. עם זאת הוא הסכים כי לאחר מעשה, ביום 12.12.07 הוא ביקש לקבל שירות של מערכת "אנטי וירוס" למערכת הגלישה באינטרנט בשם safe net-adsl. לדבריו, בזמנו החשבוניות נרשמו בטעות על שם אחיו ובשל טרדתו בלימודים הוא לא בדק אותן ולכן הוא שם לב לשינוי בתעריף רק בחלוף זמן רב. כשגילה את הגבייה ביתר הוא פנה אל המשיבה ביום 14.11.08 והלין בפניה על גובה התשלום. או אז, הוצע לו לעבור לחבילה אחרת בה ישלם סך של 19.90 ש"ח לחודש בלבד בכפוף להתחייבות למסגרת זו למשך שנה. במסגרת ההצעה הובטחה לו מצלמת אינטרנט מתנה, והוא נענה להצעה. עם זאת, ביום 17.11.08 פנה המבקש אל המשיבה בכתב בדרישה להחזר כספי של הסכומים שנגבו ממנו ביתר, כשהוא מעלה בפניה את האפשרות כי הוא יגיש תובענה ייצוגית כנגדה אם היא לא תיעתר לדרישתו. במכתבה מיום 25.11.08 דחתה המשיבה את דרישתו, כשהיא מציינת בפניו, בין היתר, כי חבילת הגלישה אליה הצטרף לא כללה התחייבות לתקופה מסוימת והוא יכול היה לפרוש ממנה בכל עת. מה גם, שהוא יכול היה לעמוד על היקף הגבייה מפירוט החיובים בכרטיס האשראי שלו, והוא לא עשה כן.  

4.         לטענת המבקש, המשיבה הפרה בהתנהגותה את הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") מפני שהטעתה אותו אודות העלויות של החבילה אותה רכש בכך שלא ציינה בפניו את עליית המחיר בחלוף כשנה ממועד ההצטרפות. כן הפרה את הוראות סעיף 14ג' לחוק הגנת הצרכן בדבר מכר מרחוק, בכך שהיא לא יידעה אותו אודות פרטי העסקה, ובכך שהיא לא שיגרה לו מסמך המפרט את תנאי ההתקשרות. המשיבה גם לא ציינה בפניו כי היא גובה ממנו תשלם עבור שירות "אנטי וירוס". הוא גם לא קיבל חשבוניות המפרטות את הסכומים שנגבו ממנו. עוד טען כי בהתאם להוראות תיקון 22 לחוק הגנת הצרכן, היינו סעיף 13א' לחוק, היה על המשיבה להודיע לו על שינוי תנאי החבילה בתום תקופת ההנחה בת השנה, והיא לא עשתה כן. הוא הצביע על כך שהתשלומים שנגבו ממנו אינם עקביים, וכי הפערים בין הסכומים שנגבו מדי חודש מעלים חשד כי המשיבה "עדכנה" את המחיר לפי ראות ענייה, או שמא למשיבה עצמה לא היו ברורים תנאי ההתקשרות. לדבריו, המשיבה נוהגת שלא בתום לב עם לקוחותיה, בכך שהיא מציעה להם מחיר נמוך ובחלוף זמן היא מעלה את התעריף לסכום מופרז הנגבה בפועל רק מלקוחות שאינם ערניים לשינויים בתעריפים. לדברי המבקש, נסיבות העניין מלמדות כי התנהלותה של המשיבה אינה ייחודית רק למקרה שלו והיא נוהגת באופן דומה עם רבים מלקוחותיה. היינו, גם מלקוחות אחרים שלה היא גובה תשלומים בשיעור גבוה מהמוסכם, גם לקוחות אחרים לא קיבלו מסמך בכתב המפרט את תנאי החבילה, ולא הובהר להם כי התשלום ישתנה בחלוף שנה. סביר גם, כי ישנם לקוחות נוספים שחויבו עבור שירות "אנטי וירוס" מבלי שהסכימו לכך.

5.         המשיבה דחתה את טענות המבקש, הן בכל הנוגע לתביעתו האישית, והן בכל הנוגע לטענותיו בדבר קיומה של קבוצה לה קיימת עילת תביעה כשלו. לטענתה, המבקש נקשר עמה בהסכם לפיו היא תספק לו חבילת גלישה לפי המחיר המלא כאשר בשנה הראשונה הוא יקבל הנחה בשיעור של 60%. היא גם יידעה אותו על מתן שירות "אנטי וירוס" עבור מערכת הדואר האלקטרוני בעלות נוספת. תנאי העסקה צוינו בפני המבקש במעמד ההתקשרות והוא יכול היה גם ללמוד עליהם ממסמך ההצטרפות שנשלח לו ומהחשבוניות החודשיות שקיבל, בהן פורט גובה התשלום המלא וגובה התשלום לאחר ההנחה. המבקש לא הלין במשך השנים על גובה החיוב וגם משום כך יש לראותו כמי שהסכים לתנאים. גם לא חלה עליה חובה ליידע את הלקוח בתום תקופת ההנחה. מכל מקום, עם פנייתו של המבקש ביום 14.11.08 היא הציעה לו חבילה אחרת ומשהסכים לתנאים הוא וויתר על טענותיו כלפיה. בין כך, טענה, לא מתקיימים התנאים להגשת התביעה במסגרת תובענה ייצוגית, שכן המבקש לא הצביע על קיומה של קבוצת לקוחות אשר לא ידעו על תנאי התקשרותם או שלא נשלח להם הסכם הצטרפות ושחויבו בתשלומים שונים מבלי שניתנה הסכמתם.

דיון והכרעה

6.         על מנת שבית המשפט יאפשר הגשת תובענה ייצוגית, על התובע להראות קיומה של עילת תביעה אישית המעוררת שאלות מהותיות, משפטיות או עובדתיות המשותפת לכל חברי הקבוצה בשמם הוא מבקש לתבוע (סעיף 4(א)(1) לחוק תביעות ייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "החוק"). בירור עילת תביעתו של תובע במסגרת בקשה לאישור התובענה כייצוגית, הינו בבחינת "פרוזדור באמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין" והיא אינה המסגרת לבירור התביעה עד תום (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 787). ברם, כפי שציין בית המשפט לא פעם, המעבר בפרוזדור זה, ראוי לו שיעשה בזהירות מרובה והרשות להיכנס ממנו אל הטרקלין תהא רק במקרים המתאימים העונים על כל התנאים הדרושים לכך (רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון גת, פ"ד נב(2) 713, 720. פסק דין זה אמנם ניתן עובר לחקיקת החוק ועסק בתובענות ייצוגיות שנידונו לפי חוק הגנת הצרכן, אך העיקרון נותר כשהיה גם לאחר חקיקת החוק. וראו גם רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פורסם במאגרים [26.04.10]).

7.         גם אם עלה בידו של התובע לשכנע כי קיימת לו עילת תביעה אישית, עליו לעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 8 לחוק, שרק בהתקיימם רשאי בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית. התנאים הם: (1) הבקשה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

תחילה אפוא, יש לעמוד על קיומה של עילת תביעה אישית של המבקש כנגד המשיבה.

8.         לטענתו של המבקש כאמור, המשיבה הפרה מספר הוראות חוק. ראשית היא הפרה את הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן בכך שהיא לא מסרה לו מידע מלא אודות התעריפים הרגילים או המקובלים אצלה, לא במועד ההתקשרות ולא לאחר מכן במהלך קיומה; את הוראות סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן בכך שלא שלחה לו מסמך בכתב המפרט את פרטי ההתקשרות ביניהם; ואת הוראות סעיף 13א' לחוק הגנת הצרכן לפיו בעסקה לתקופה קצובה אשר משולמת בתשלומים או באמצעות כרטיס אשראי, על העוסק ליידע את הלקוח על מועד סיום העסקה או ההתחייבות הניתנים לו בהנחה. תיקון זה אמנם לא היה בתוקף במועד ההתקשרות בין הצדדים במקרה זה, אך לדברי המבקש, חובה זו הייתה קיימת גם לפני התיקון מחמת חובת תום הלב החלה על המשיבה מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים").

9.         ואכן, בטופס "פרטי פניה ללקוח" (נספח ב' לתגובת המשיבה) שהוא הטופס שנרשם עליו על ידי נציג השירות של המשיבה את פרטי ההתקשרות, לא נרשם במפורש כי נאמר למבקש שהמחיר יעלה כעבור שנה ולא צוין כי למבקש יסופק שירות "אנטי וירוס". כל שנרשם היה: "750-adsl- מבצע סטודנטים 2004 בשנה ראשונה עלות חודשית בסך 35 ש"ח בלבד". ברם, הגב' דיאנה אברהם, ששימשה בעבר כאחראית פניות הציבור אצל המשיבה, הסבירה כי כל פרטי חבילת הגלישה, כולל גם מחיר החבילה בתום השנה הראשונה, נאמרו למבקש אך לא נרשמו בשל לחץ עבודה של נציגי השירות, שכן ההנחיות הנמסרות לנציגים מחייבות אותם לפרט את תנאי התוכנית באוזני הלקוח. ההשמטה הייתה נעוצה לדעתה בכך שכל נציג משוחח מדי משמרת עם עשרות לקוחות ובנסיבות שכאלו, ייתכן כי הדברים לא נרשמו כיאות. דברים אלו מקובלים עלי ולו מפני שבטופס נרשם מפורשות כי המבצע היה לשנה בעלות חודשית של 35 ש"ח, ואין מקום לסברה כי לא נאמרו למבקש מהי עלות חבילת הגלישה בתום אותה השנה. הדבר אך מתבקש, שכל אדם סביר, וודאי המבקש המשמש כיום עורך דין ושהיה באותה שעה סטודנט למשפטים, היה מתעניין מהי העלות הנגבית ממנו לאחר תום השנה, גם אם נציגת השירות שכחה לציין בפניו נתון זה, דבר שגם הוא לא מתקבל על הדעת, כאמור. יש לזכור גם, כי תיעוד השיחה נעשה על ידי המשיבה לצרכיה הפנימיים, ויש לצאת מנקודת הנחה שהכתוב בטופס מתעד את הדברים המשמעותיים בעיניו של נציג השירות שנאמרו בשיחה, וכי הדברים לא נכתבו לשם הצגתם בבוא היום לפני לקוח או בבית המשפט. יתר על כן, המבקש עצמו ציין בתצהירו אך כי "ככל הזכור לו" לא נאמר לו בשיחת ההתקשרות אודות עליית המחיר בחלוף שנה, והוא לא אמר דברים ברורים יותר. בעדותו בבית המשפט המבקש אמנם היה נחרץ יותר, אך קשה עד מאוד לאמץ את גרסתו בבית המשפט דווקא, מעל פני הגרסה הראשית והעיקרית שלו שניתנה בתצהיר עת ישב בניחותא במשרד עורך דינו והכין את תצהירו. או אז, יש להניח כי הדברים נכתבו על ידו בקפידה רבה ולא כלאחר יד. מכל מקום, אף אם מחיר החבילה לאחר השנה הראשונה לא נאמר למבקש, ואינני סבור שכך היה, הרי שהם נשמטו בתום לב, שלא כדבר שבשגרה, ואין בכך כדי להשליך או כדי ללמד על התנהלותה של המשיבה כלפי כלל לקוחותיה בדרך כלל. 

10.       ויצוין, כי הדברים האמורים אודות תום לבה של המשיבה נכונים גם לגבי ההתקשרות הנוגעת לשירות האנטי וירוס של מערכת הדואר האלקטרוני, למרות שמצבה של המשיבה בעניין זה חלש יותר. הטעם לכך הוא שההתקשרות הנוגעת לאנטי וירוס ההוא לא נגעה לחבילת הגלישה אלא היוותה מערכת עצמאית משל עצמה. משכך, לא ניתן להסיק מתוך הדברים שנאמרו למבקש ושנכתבו בטופס, גם לאנטי וירוס שלא תועד בו. ברם, אין תחילתה של ראיה, שהמשיבה כפתה את עצמה במתן שירות מעין זה גם על לקוחותיה הנוספים.

11.       גם בכל הנוגע לשליחת מסמך הצטרפות למבקש, הכף נוטה לכיוונה של המשיבה. אכן, למעשה, המשיבה לא יכלה להציג את המסמך, על אף שבשגרה הוא אמור להיות בידיה, והיה מקום לזקוף זאת לחובתה, למרות טענתה כי מדובר בתוצאה של החלפת מערכת המחשוב. ברם, בנסיבות העניין, כשמחד, מטופס פרטי פניה ללקוח עולה, כפי שהעידה הגב' אברהם, שמסמך ההתקשרות נשלח אוטומטית ללוקח, כשמאידך, המבקש הודה כי ההתכתבויות והחשבוניות של המשיבה הגיעו לדירת אביו, שהיא הכתובת הרשומה אצל המשיבה, יש יותר מרגליים לסברה כי מקרה זה לא היה שונה ממקרים אחרים בהם לפי פקודת נציג השירות, המסמך המסכם את פרטי ההתקשרות נשלח באופן אוטומטי גם כן למבקש. בכך יש לדחות את טענת המבקש כי המשיבה פעלה בניגוד להוראות סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן בכך שלא שלחה לו מסמך המסכם את פרטי ההצטרפות.

12.       בהערת אגב אציין במסגרת זו כי אין בידי לקבל את הטענה כי היה על המבקש ללמוד על מכלול החיובים בחשבונו מתוך החשבוניות שנשלחו לו מדי חודש, ומשלא פנה למשיבה וביקש לתקן את החיוב, כי הוא הסכים למפורט בהן. החשבוניות אינן מהוות מסמך התקשרות, אלא מהוות אישור על ביצוע תשלומים על פי ההתקשרות, ולא ניתן ללמוד משתיקת הלקוח לאמור בהן לבדה, על התנאים המוסכמים (השוו ע"א 6916/04 בנק לאומי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם במאגרים [1.05.07]). עם זאת, כאמור, אין בכך כדי להועיל למבקש, שכן בכל הנוגע לטענתו כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן בכך שלא שלחה לו מסמך המפרט את פרטי ההתקשרות ושכך היא נוהגת גם במקרים אחרים, לא זו בלבד שהמבקש לא הביא ולו שמץ ראיה שיש בה ללמד על מקרים אחרים בהם לא שלחה המשיבה מסמך המפרט את פרטי ההתקשרות ללקוחותיה, אלא שגם במקרה הספציפי של המבקש, די ברור כי מסמך שכזה אכן נשלח אליו. 

13.       כך גם, בכל הנוגע לטענות המבקש בדבר אי יידועו במהלך ההתקשרות על השינוי בתעריפים. בצדק נטען כי החובה לעשות כן המוטלת בחוק הגנת הצרכן נוספה לחוק במסגרת תיקון מס' 22 מיום 2.04.08 שנכנס לתוקף רק ביום 1.01.09 לאחר האירוע נשוא התביעה, ואיני סבור כי ניתן לגזור חובה מעין זו, אשר המחוקק ראה לנכון גם לתת ארכה של תשעה חדשים עד למועד כניסתה לתוקף, מחובת תום הלב.

14.       גם לא מצאתי כי בפעולותיה של המשיבה היה משום הטעיה. הטעיה היא הצהרה כוזבת "הנוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; והשנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם." (רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, 608). במקרה זה מקובלת עלי עדותה של הגב' אברהם כי לפי נהלי המשיבה, על נציגי השירות מוטלת החובה להציג בפני הלקוחות הפוטנציאליים את עיקרי החבילה המוצעת להם, בכלל זה התעריפים בכל נקודות השינוי על ציר הזמן. כמן כן, כאמור, השתכנעתי כי המבקש ידע על תנאי ההתקשרות, כולל התעריף שנגבה ממנו בחלוף השנה הראשונה, ומשכך, נהיר כי הוא לא הוטעה על ידי המשיבה או על ידי מי מעובדיה. בכל מקרה, ככל שהדבר לא נעשה במקרה זה, מדובר כאמור, בטעות נקודתית, אך אין בה כדי ללמד כי המשיבה פועלת בדרך כלל להטעות את לקוחותיה.

15.       גם הטענה כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 2(א)(13) לחוק הגנת הצרכן, בכך שלא עדכנה את המבקש בקיומה של חבילת גלישה בעלות של 19.90 ש"ח כפי שהוצע לו בסופו של יום, דינה להידחות. בהתאם להוראת אותו הסעיף, נאסר על עוסק לעשות - במעשה או במחדל, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה, מעשה העלול להטעות צרכן בנוגע ל"מחיר הרגיל או המקובל או המחיר שנדרש בעבר, לרבות תנאי האשראי ושיעור הריבית". טענת המבקש כי המחיר של 19.90 ש"ח שהוצע לו שעה שהלין בפני המשיבה על המחיר הגבוה שנגבה ממנו הוא המחיר הרגיל או המקובל של המשיבה, לא הוכחה, ודי ברור כי מדובר במחיר שהוצע לו בשל טענותיו כלפי המשיבה ולא במחיר רגיל ומקובל. אדרבה, העובדה שהוצע למבקש הטבות נוספות, כדוגמת מצלמת אינטרנט מוכיחה כמאה עדים כי לא דובר במחיר הרגיל והמקובל אצל המשיבה. עיון בנספח ח' לתגובת המשיבה גם מלמד כי נציגת השירות עשתה מאמצים "לשמר" את המבקש כלקוח, והתנאים שהיא סיפקה לו היו שונים מהרגיל. מכל מקום, אין לפני בית המשפט ראיה אודות המחיר הרגיל והמקובל בחבילת גלישה זהה שנתנה המשיבה במשך התקופה ללקוחות מסוג המבקש. 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ